קרן לדוד (סקלי) סד

בשיטה זו ובאמת משמעות הש"ס דקאמר אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן לשון ומפקע חלה משמע הגם דיש שיעור בחולין בחיוב חלה אתי דמוע ומפקע ליה וכן משמע ג"כ מהרמב"ם ז"ל הלכות בכורים בפרק ששי הלכה ד' שסתם וכתב וז"ל אבל דמדומע פטור מן החלה וכו' ולא חילק בזה משמע דבכל גוונא מיירי אפי' אית בחולין שיעור חלה בפ"ע ונראה שטעמייהו משום דגזירת הכתוב היא דתרימו כתיב ולא שכבר נתרמה ואלו החולין שנתערב בהם חלק מן התרומה וכשתורם הרי הוא תורם ממה שנתרם כבר וקרינן בה תרומה כתיב ולא שכבר נתרמה ודו"ק

מ' ע"א אמר ר' אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה ופי' רש"י שונין הלכה למשה מסיני ע"כ ועי' שבת צ"ו ע"א שפירש שונין התנאים שונין בברי' ע"ש וכן פירש בחגיגה כ"ה ע"א שונין התנאים בברי' פ"ש ונ"ל שבודאי פירוש שונין בכ"מ הכי הוא דתנאים שונין בברייתא אלא דכאן הוסיף לפרש דמאי דשונין הכי הלכה למשה מסיני היא ולכאורה יש לומר שגם ההיא דחגיגה ג"כ דנקט הש"ס שונין הכי הוא דהלכה מסיני היא אלא שפירש רש"י במקום אחד והכי אתה דן בכל המקומות דקאמר הכי. אלא דלפי זה נסתר תרוצינו שתרצנו על קושיתינו בספרי הקטן קרית חנה דוד סי' י"ט ע"ש אלא יש לדחות שלא כתב רש"י שהלכה מסיני היא אלא בהא דמסכת נדה וטעמא משום דקאמר רב אסי שיעורו בכונס משקה וכו' דכיון דנקט בלישניה שיעור. הוא הלכה מסיני. דקימ"ל שיעורין ומחיצין הלכה למשה מסיני הם וק"ל: מסכת בבא קמא

דף כ"ו ע"א בש"ס אמר קרא וחצו את כספו כספו של זה ולא כספו של אחר נ"ל דר"ל דקרא אתא לאקולי במקום אחר לומר שאין שם תשלומין כלל דהיינו ברה"ר. ולא לומר דחצי נזק שייך בכאן ולא במקום אחר. דא"כ מאי פריך אחר כך. כמ"ש התוספות ועוד הא מצינו חצי נזק במקום אחר בצרורות. אלא ודאי עיקר הפירוש כמ"ש ובהכי אתי שפיר קושית הש"ס לקמיה דרצה שלא לחייב שן ורגל ברשות הניזק אלא חצי נזק דאהני לן קרא ולא כספו של אחר אלא פטור מכל וכל לשון בר"ה דהנה לכאורה דלפירוש התוספות דקו"ח הראשון לחייב שן ורגל בר"ה בחצי נזק מגופו לא אתי שפיר אלא למ"ד דון מינה ומינה יבא תירוצם על נכון אבל למ"ד דון מינה ואוקי באתריה תרוצם ז"ל לא יעלה ארוכה דהדר קו"ח לדוכתיה ועוד דלדברי התוספ' קשה דלפי הקו"ח האמצעי למה לי קרא דוחצו את כספו דלא מיעט שום דבר. דמה שתרצו התוספות דאי לאו כספו הוה שבקינן קו"ח האמצעי דמקיל בתשלומין והוה עבדינן קו"ח דלעיל דמחמיר בתשלומין עדיין קשה דא"כ שמעינן מקרא דוחצו את כספו מדאתא לאפוקי קו"ח הראשון להחמיר. ש"מ דשן ברשות הניזק נזק שלם דהא משום הכי הוה סלקא דעתין למעבד קו"ח לחייב ברה"ר ולהכי אתא קרא דוחצו את כספו דברה"ר בשן לית ביה חיוב. וא"כ כיון דהכי שמעינן מקרא דוחצו את כספו דשן ברשות הניזק נזק שלם א"כ נסתר קו"ח האמצעי דבעי ללמוד דשן אינה חייבת ברשות הניזק אלא חצי נזק ודו"ק

שם ולא תהא קרן ברה"ר וכו' קרן שברשות הניזק אינו דין שברה"ר פטורה. קשה לי הא קרא קאמר וחצו את כספו. כספו של זה. ואי אמרת דקרן ברה"ר פטורה א"כ קרא אתה לרשות הניזק. ואי הכי מיעוטא למאי אתא דלשון ברשות הניזק לא אצטריך שהרי שם קאמר קרא בפירוש ישלם תשלומין מעליא אלא קרא איירי ברה"ר ומחייבו בחצי נזק ברה"ר ודוקא בקרן ברה"ר ולא בשן ברה"ר מדכתב כספו וא"כ ש"מ דקרן ברה"ר משלם חצי נזק וק"ל

דף ע"ח בש"ס כי אתמר דרבא לטמא שנולד מן הטהור וכו' ודלא כר"י וכו' נ"ל דר"ל דרבא אזיל בשיטת ר"א דס"ל בבכורות ז' ע"א דבא הכתוב להוסיף על המותר ואיזה זה טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטמא. ודריש לה מדכתיב שה כשבים ושה עזים תרי זמני שמע מינה דאפילו מצד האם ולא מצד האב כפירוש רש"י שם בבכורות ע"ש ונ"ל דר"ל דמדכתיב שה שה משמע ליה אפילו מקצת שה ודוקא התם דכתיב תרי זמני הוא דאמרינן אפילו כלאים דטמא הואיל ואיכא מקצת שה מותר אבל במקום דכתב שה אחד ולא תרי זמני. אמרינן דמשמעות שה דוקא שה ולא כלאים והיינו דאמר רבא זה בנה אב ר"ל זה הפסוק דכתב ביה תרי זמני שה בנה אב דבכל מקום שנאמר שה אחד ולא שנים אינו אלא להוציא את הכלאים דהיינו שעיבורו מן הטמא. וא"כ בפטר חמור דלא כתב אלא שה אחד להוציא את הכלאים כעין זה הוא דאתא וקאמר הש"ס זה דלא כרבי יהושע. דרבי יהושע לא דריש כלל. שה דהא דאמר כלאים שעיבורו מן הטמא אינו מדכתיב שה אלא מדכתב כבשים ועזים בלשון רבים ולא כתב שה כבש ושה עז דהוה משמע אף דלא הוי אלא מצד אחד עז או כבש וכתב כבשים ועזים משמע דצריך שיהיה מתרי צדדי כבש וכבשה או עז ותיש לאפוקי מצד אחד עז ומצד אחד מדבר טמא שהוא אסור. ולפי פירשנו אתי שפיר גרסתינו דבכל הספרים גרס רבי אליעזר מתיר בכלאים אליעזר ביוד' והוא בר פלוגתיה דרבי יהושע דהתיר בכלאים דעיבורו מן הטמא באכילה משום שה שה תרי זמני לאפוקי בפטר רחם חמור דכתב זמנא חדא בא להוציא הכלאים אם עבורו מן הטמא שאין לפדות בו שזה הוא הכלאים דלא מקרי שה. אבל