קרן לדוד (סקלי) סה

הכא מתרי מיני טהרה מיקרי שהו פודין בו שפיר ודו"ק

לעיל דף נ"א ע"ב אמר רב אסי נחזי אנן אי בהבלא מיית הרי מעט הבלא וכו'. נ"ל דרוצה לומר דנהי דהוא קריב הזיקא. מ"מ לא מת בהבלא דידיה והוה ליה כהא דקרקע עולם הזיקתו. הגם שהוא עביד הזיקא שאם לא חפר הוא לא היה נופל מ"מ פטור. משום דקרקע עולם שהזיק וקא עביד מיתה לאו דידיה הוא. הכא נמי לא שנא כיון דהבלא דהזיק לאו דידיה הוא. ונ"ל דאפילו לשמואל דסובר דכ"ש לחבטה הגם דקרקע עולם הזיקתו הכא מודה דפטור. דדוקא התם מחייב שמואל משום דאיהו עביד חלל שיש בו חבטה למיתה. דאילו היה פחות מזה הגם שהיתה חבטה לא היה שם מיתה. נמצא במה שהגדיל הוא החל ממעלה למטה בעומק עד יוד' הוא דקעביד מיתה ולא נקרא גרם מיתה. אבל הכא שהרחיב הרחבה. לא הוי כי אם גרם מיתה במה שנפל אל ההבל שעשה שממית. ואפשר לומר דזה וזה פטור אי נפל מהאי גיסא שהרחיב הוא דזה פטור משום שאינו כי אם גרמה וזה שחפר הבור ועשה בו ההבל פטור נמי משום דממעשה דידיה לא היה נופל ודו"ק

שם רש"י ד"ה בכדי שידע וכו' לשון אחר עד שיודועוהו אפילו בא וראהו פטור עד שיודיעהו ע"כ. נ"ל דרצה לומר עד שיודועהו שחבירו חלף הלך לו והניחו מגולה. אבל בראה לחוד פטור כיון שהניח שם את השני ודו"ק. תם מסכת בבא קמא, מסכת עבודה זרה

דף ח' תוספות ד"ה ה"ג ר"ת מקרן כתיב. כי אין נראה לו דמקרן נראה קרן אחת יותר ממקרין עכ"ל. הנה דבור הנז' כמות שהוא מחוסר הבנה שאין לו משמעות כלל, דלמה אין נראה לו דמקרן נראה קרן אחת וכו'. דודאי הכי הוא האמת דמקרן בלא יוד' נראה קרן אחת. ומקרין ביוד' משמע תרי. כדאמר בש"ס. ועוד דא"כ למה גרס מקרן כתיב כיון דאין משמעותו יותר ממקרין לכן נראה לי לומר דודאי הכי הוא כדאמר הש"ס דמקרין ביוד' תרי משמע ומקרן בלא יוד' אחת משמע. אלא דר"ת בא להורות לנו דגם מקרן בלא יוד אם תנקוד אותה בריש חיריק כאשר הוא נקוד לפנינו אין משמעותה יותר קרן אחת ממקרין הכתובה ביוד'. דדא ודא חדא היא. לכן אם תרצה לקרות אותה כפי המסרה שהיא בלא יוד' צריך לקרותה בריש' פתח' דאז משמעותה קרן אחת ולהכי גורס לה הכי בש"ס מקרן כתיב בנקודותיה דהיינו בריש פתוחה דיש אם למסורת. ולא כמשמעות המקרא. דלפי המקרא תרתי משמע וה"ג גרס ר"ת מקרן כתיב שהנקודות בריש פתח כך כתוב בספרו אלא שהמדפיסים השמיטו הנקדות שהם עיקר שבא להשמיענו ר"ת. אי נמי יש לומר דר"ת בא לומר דצריך לינקד בריש חיריק כמו שהוא לפנינו בספרי תהלים דמשמעותה נמי לשון יחיד ולא בנקודת צירי' דמשמעותה לשון רבים ודו"ק. ועי' להרב מלובלין בחידושיו שכתב שהספרים הקדמונים שקודם ר"ת היו גורסין הכי מקרין תרתי משמע דהיינו בחיריק' הריש' ומשני מקרן קרינן דהיינו הריש' בפתח וע"ז בא ר"ת לומר דה"ג מקרן כתיב וכו' ע"ש וקשה לי לפירושו דמאי משני הש"ס מקרן קרינן דהיינו הריש' בפתח' והרי אנו רואים בכל הספרים דקרינן הריש' בחיריק' והכי אנן נמי קרינן מקרן מפריס להכי בחרתי במה שכתבתי ודו"ק כ"א לכסלו המופלא בנסים דכהני שלוחי דרחמנא ש' תפר"ת לפ"ק אורן יע"א

דף י"ז בש"ס דאמר עולא קריבא בעלמא אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ע"ש. הנה לא ידענו במלתייהו דרבנן דנקטו לך לך אם הוא לשון הילוך. ונקודתו למד' סיגול לך ולך השניה נקודא הלמד' בשוא לך וכמו לך לך מארצך שמרחיקין אותו מגבול הכרם ומתחומו ואומרים לו שילך אל מקום אחר או בשניהם לשון הליכה לך לך וכופלין הליכתו כדי לזרזו שילך מהר. או בשניהם לשון דבור לנוכח עמו כאומר אליך אליך אנחנו מדברים. ולא תתמהמה שיהא בדעתך שאנחנו מדברים עם אחר והכפל ג"כ מורה על הזירוז מהר: ונראה להכריח כלשון האחרון ותפוש לשון האחרון ומנא אמינא לה מהא. דכל סיום דבריהם ומאמרם ז"ל בלשון תרגום אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב הכל בלשון תרגום א"כ מוכח גם תחילת מאמרם הוא לשון תרגום ולא לשון הקדש וא"כ אם שניהם הוא לשון הליכה הו"ל לנקוט בלישנייהו איזיל איזיל שהוא לשון תרגום כסוף לשונם. ואם לך הראשון לשון הליכה ולך השנית היא אליך ג"כ הו"ל לנקוט הכי. איזיל לך אלא מוכח ששניהם לך לך כאמר אליך אליך והיינו לך לך אמרינן לנזירא וכו' והכפל מורה על הזירוז, מהר. ודו"ק. י"ט חשון תרפ"ו אורן וע"א. עי' בספרי בנפש דוד אות רנ"ט. תם מסכת ע"ז: מסכת סנהדרין

דף כ"א ע"ב בש"ס. וכותב לו ס"ת לשמו. תנא ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו וכו' הלשון של ובלבד הוא קשה ההיתוך דהוה ליה לו' אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר כותב לו ס"ת לשמו וכמו שנקט רבא בלשונו לקמיה שלשון בלבד בכל מקום בא למעט הדבר האמור ממשמעותו כמו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים אז אמרינן דשוין המרבה והממעיט וכהא דש"ע א"ח סי' תער"ב סעיף א' תפר"ח סעיף ב' תרצ"ו סעיף ח' וכהא שאמרו ובלבד שיקריב המתיר כמצותו וכיוצא המוזכרין בדברי רז"ל לאלפים ולרבבות