קרן לדוד (סקלי) סב

שאין זו הוכחה דאפשר דהוטף ממנה דרך הטוף טפה לבד על העד טיפה אחת לבד ונבלעת במקומה ולא בדרך קנוח וכיון שהיה בין ירכותיה קרוב הדבר שמשם קבל העד הדמים האלו. זה כתבנו להסביר דבריו לת"ק אלא שקשה שלפ"ז ת"ק בא להחמיר ור"א ב"צ בא להקל. ובתלמודא איתא להקל דקאמר תלמודא דר"א ב"צ סבר אי משוך אפילו בכל שהוא ות"ק בעי כדי לצרף כשיעור והכי מסיק תלמודה וצ"ע

שם ס"ה ע"ב רש"י בד"ה מתוך ארבעה לילות ע"ס ד"ה ושאר ראיות ע"ש. הכלל לפירוש רש"י ז"ל הוא דבתוך זמן לכל אחד כדאית ליה. אפילו אינה שופעת ונשתנו דמיה. תלינן בדם בתולים בין לב"ש. בין לב"ה ולאחר זמן נמי אם היא שופעת מתוך הזמן לאתר זמן לכל אחד כדאית ליה אם לא נשתנו דמיה לכ"ע טהורה דתלינן דם בתולים כל זמן ששופעת ולא נשתנו דמיה. אבל אם נשתנו אליבא דכ"ע טמאה. ואם אינה שופעת מתוך זמן ללאחר זמן כל אחד כדאית ליה לכ"ע נמי טמאה אפילו לא נשתנה מראה דמיה כיון שעבר זמן שנתנו לה חכמים

וא"כ בקטנה לאחר ד' לילות ועדיין לא חייתה המכה שלבית שמאי כבר עבר זמנה מיד לאחר ד' לילות אם שופעת ולא נשתנה טהורה. אבל אה נשתנו דמיה או אינה שופעת אפילו לא נשתנו דמיה כשראת אח"כ אפילו מחמת תשמיש טמאה כיון שכבר עבר זמנה ולב"ה מטהרי בתרוויהו אפילו באינה שופעת ונשתנה מראה דמיה כשחזרה וראתה אפילו הכי טהורה היא כיון שהוא בתוך זמנה שעדיין לא חייתה המכה

ור"מ סובר בקטנה ושופעת מתוך ד' לילות לאחר ד' ועדיין לא חייתה המכה או בנערה מתוך יום אחד ע"ס ד' לילות סובר כב"ש אם נשתנה הדם טמאה ואם לא נשתנה טהורה כדעת ב"ש לגמרי. ובאינה שופעת הוא הכריע ביניהם שאם לא נשתנו דמיה טהורה כדעת ב"ה. ואם נשתנו דמיה סובר כדעת ב"ש דלא נתנו לה ד' ימים או יום אחד. אבל לב"ה אפילו נשתנו דמיה טהורה כיון שעדיין לא עבר זמן שנתנו לה וק"ל

ולדעת ר"י בעל התוספות עי' תוספות ד"ה וכולן ששופעות ובאות מתוך ד' לילות וכו' הכלל הדברים כך הוא דבין בשופעת מכל לילה מד' לילות מלילו ליומו לביש בקטנה ולב"ה מכל הלילות שעדיין לא חייתה המכה ליומייהו שבנתים וכ"ש לימים שלאחר הזמן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. אם נשתנה מראה דמיה טמאה וכ"ש באינה שופעת שאם נשתנו דמיה שטמאה. ואם היה מראה דמיה בתוך הזמן דמי בתולים ושופעת בדמים אלו מתוך הזמן הנז' לאחר הזמן לכל אחד כדאית ליה. ולא נשתנו אליבא דכ"ע טהורה ואם מתחלה היו דמיה דומים לדמי נדה סובר ר"מ דבתוך הזמן לכל אחד כדאית ליה לב"ש טהורין. ולאחר זמן דהיינו שהיתה שופעת מתוך הזמן לאחר זמן ועדיין לא חייתה המכה סובר ר"מ בזה כב"ש שלא נתנו לה אלא ד' ימים ומשם ואילך לא התירו מראה דם נדה דלהכי' טמאה אבל לב"ה כיון שעדיין לא חייתה המכה או מיום אחד לתוך ארבעה ימים דנערה שעדיין לא ראתה, אפילו מראה דם כמראה דם נדה טהורה. ולא התירו ב"ש אליבא דר"מ בלה נשתנה אה שופעת מתוך זמן ללאחר זמן אלא בהיתה שופעת מתחלה מראה דם בתולים לפיכך צריך לבדוק אם נשתנה. אבל אם היה מתחלה מראה דם נדה לא הותר אלא תוך זמן. ומשמע מתוך פירושם דלבית הלל נמי אליבא דר"מ אם עבר הזמן כגון בנערה שנתנו לה ד' ימים והיה מתחלה מראה דם נדה ושופעת מתוך ד' לאחר ארבעה במראה דם נדה טמאה לב"ה נמי אליבא דר"מ אבל חכמים פליגי עליה דר"מ וסברי דכל מראה דם אחר הוא ולהכי בין לב"ש בין לב"ה אפילו היה מראה דם נדה בתחלה ושופעת מתוך הזמן ללאחר הזמן ממראה דם נדה כיון שלא נשתנה ממה שהיה מתחילה טהורה היא אליבא דכ"ע לכל אחד כדאית ליה

לעיל לג' ע"א תוספות ד"ה והנשא כתיב חסר ואו' תימא דבמסורת הוא מלא. מיהו מצינו שהמסורת הוא חולק על הש"ס במסכת שבת נ"ה ע"ב גבי בני עלי מעבירם כתיב ובמקראות שלנו כתוב מעבירים מלא עכ"ל ועי' להרב ב"י ז"ל ביוד' סוף סימן ער"ה שהביא לנו תשובת הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל דע כי כמו שנחלקו בן אשר ובן נפתלי בכמה מקומות מצאתי שנחלקו במלות מערבא ומדנתאי שכן אמרו בגמ' פלגשם כתיב. ובספרנו כתוב מלא. וכן בכמה מקומות. ויהי ביום כלות משה דבספרים כלות מלה. ורבותנו אמרו במדרש נשא דכלת כתיב ע"כ (וכן אמרו בזוהר) ועי' תשובת מוהר"י הלוי כלל ה' סי' ל"ז וזה לשונו תוך תשובתה הנ'. וכבר ידעת שהספרים שלנו הוא על סדר הרמב"ם שהוא ע"פ מה שמצא במצרים בספר אחד ישן שהוא מוגה ומתוקן על פי בן אשר וכו' ע"ש מה שהאריך והרחיב הדיבור בזה' ועי' להרב אבן ספיר בדברים עתיקים דף ט"ו מ"ש בהגה בסוף הדף ד"ה הלשון הזה וכו' ועי' במקראות גדולות בהקדמת המעתיק לספר בראשית שנשא ונתן בזה כדת של תורה ע"ש וייטב לך ותרווה צמאונך הוי כל צמא לכו למים. ים תורה וים התלמוד עש"ב,: ת"ר מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכהן גדול על בגדיו והוריקו פניו של כ"ג וקדם אצל אשתו אמרה לו אע"פ שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושין ומראות דם לחכמים וכו' מכאן תמיה לי טובא על רבינו שמשון בפירושו על פרק קמא דכלים משנה ג' ד"ה משכב התחתון כעליון באו"ד וצריך לדקדק בבועל נדה אם יש לו מעיינות או לא ואם מטמא אדם לטמא בגדים