קרן לדוד (סקלי) ס

דמטרידי טובא אמרינן ג"כ לענין הבלוע בסכין שיצא מחמת חום בית השחיטה דלא בלעי ליה משום אגב דטרידי טובא לאפוקי דם

ואפשר דלא קיימא לן הכי כמ"ד איידי דטרידי סימנים לאפוקי דם לא בלעי. אלא כאידך מ"ד דהגם דטרידי לאפוקי דם בלעי מהסכין מטעם דמסרך סריך. ואע"פ דמר"ן ז"ל פסק בסי' יוד' שאם שחט בסכין של עכו"מ מדיח בית השחיטה. אפשר דספק כאיכא דאמרי דסברי דכ"ע בית השחיטה צונן הוא ופסק כמ"ד דלא אמרינן שע"י דוחק הסכין בלעי סימנים וסגי בהדחה. אבל אי אמרינן בית השחיטה רותת נראה דלא מהני טרדת הסימנים לאפוקי דם. משום דהבלוע שבסכין מסרך סריך ולהכי במליחה דקי"ל שהיא כרותח לא מהני טרדת להוציא דם שלא לבלוע הציר של איסור ולכן יש לאסור גם בכבד דנמלח עם בשר דטריפה

אלא שראיתי להר"ן ז"ל בהלכות. שהכריח דקי"ל דבית השחיטה רותת ולהכי מתירין בהדחה משום דסימנין טרידי לאפוקי דם לא בלעי מבלע הסכין ומשמנוניתו עש"ב. ולפ"ז יש להסתפק בכבד כנ"ל דשמא טרידת הכבד גרע טפי מטרדת דם הסימנים ששופכין בשופע רב ובכח גדול כאשר נראה לעין כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק שהקלות היוצא מן הסימנים מזנק בכת גדול. זרה הלאה ויאמר אנוסה הפעם וינוס ויצא החוצה לא כן בדם הכבד וינהגהו בכבדות

ועוד אפשר לומר דמליה כרותח הוא יותר מרתיחת בית השחיטה. וכן נראה שהרי אפי' למ"ד קולף ולא אמרינן דסימנים איידי דטרידי לאפוקי דם לא בלעי די בקליפה דוקא. הגם דסתמא סכין שמנונית ע"ג לא בלע יותר מכדי קליפה. ואנן קימ"ל שאם נמלח בשר טריפה עם בשר כשרה והבשר שמן שדי תכלא ככוליה וצריך ששים. אלא ודאי נראה מזה דרותח דמליח חם יותר מרתיחת בית השחיטה לפי ההלכה. ועי' בש"ע ביוד' סי' ע' סעיף גימל' דלית'. ועי' עוד שם בסי' ק"ה סעיף ט' במר"ן הש"ע ובמור"ם שם עי' עליהם פטר"ת אורן יע"א. גם נצה ישראל לפ"ק. העתיק ביום ז"ך לשבט התר"צד אורן' יע"א

דף פ"א ע"א רש"י ד"ה אל ההרים לא אכל. סיפיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עביד הני לא צדיק הוא אם עבר ח' עבירות אחרות. אלא לאו כמשמעותיה דריש עכ"ל נ"ל דקשה ליה לרש"י דלמה מפיק ליה לקרא ממשמעותיה והלבישו בדברים אחרים. לכך כתב רש"י משום דקשיא ליה סיפיה דהאי קרא דכתב צדיק הוא חיה יחיה. ועל כרחיך משום דאי לא עביד הני. לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות, ולמה קרי ליה צדיק. אלא ודאי לאו כמשמעותיה מדריש. ולהכי קא קשיא ליה לרבי אחא בר' חנינא מאי דכתיב אל ההרים לא אכל וכו' דכמשמעותיה לא מתוקם שפיר. ולהכי פורש דאל ההרים לא אכל וכו' שלא אכל בזכות אבותיו וכו' וק"ל תרצ"ז כ"ה לתמוז

דף פ"ד ע"א בש"ס ולפרקינהו וליכסנהו. בעינן העמדה וכו'. יש לדקדק דמאי פריך וליפרקינהו וליכסינהו, נימא כיון דבשעת שנכנס לחיוב רוקת הכיסוי היה ברשות הקדש שאינו מחוייב בכסוי א"כ כבר פקע עליה מצות. ולהכי אף אם יפדהו אחר כך לא יתחייב במצות כסוי כדין המקדיש ולא פדה עד שנמרח ביד הגזבר דפטור מן המעשרות וכדאיתא במסכת פאה פרק ראשון משנה ואו' המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר ופירש שם הרב רבע"מ וז"ל אבל אם נתמרח הגורן ביד הגזבר הואיל ובשעה שהיה ראוי שיוקבע למעשר דהיינו בזמן המרוח היתה ביד ההקדש אין הפודה חייב להוציא ממנו מעשרות שההקדש פטור מן המעשרות. ועי' בפירוש שם במשנה

ויש לומר דשאני התם שאין ההקדש מחוייב במעשרות דבקרא כתיב דגנך שלך ולא של הקדש ובזמן שהוקבע היה פטור משום שהוא של הקדש. אבל הכא אין פטור הכסוי הלוי במה שהוא של הקדש שהרי קדשי המזבח לפום השתא חייבים בכסוי. אלא דבקדש בר"ה פטור מכסוי משום אריה דרביע עליה והוא משום שחיטה שאינה ראויה שאינם נאכלין ולכך אף שההקדש חייב בכסוי כמו חולין מ"מ שחיטה שאינה ראויה היא שפוטרת מהכסוי דגם בחולין נמי בשחיטה שאינה ראויה אינו חייב לכסות וכיון דהדר חזי בפדיונו והוא בר חיובא ולכך לא פקע חיוביה עליה אלא מתלא תלי בפדיון ובהבטל הסיבה יבטל המסובב. וכ"ש דאתי שפיר למאי שכתבו התוספות בתירוצם בד"ה וליפרקינהו וכו' דכתבו דכיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים לכשיפדה הוה ליה למפרע שחיטה ראויה וכו' ע"ש. ועי' מציעה דף פ"ח ע"א וע"ב ועי' שם בתוספות ד"ה תבואת זרעך וכו' ע"ש ודו"ק. תם מסכת חולין

מסכת זבחים

דף צ"ה פרק דם חטאת משנה דלת ומשנה זיין ועי' בפירוש המשנה להרמב"ם שפירש דלא נאמר בתורה וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר אלא בנתבשל בו חטאת אבל בשאר קדשים די במריקה ושטיפה דהיינו בהגעלה. וכן פסק בחבורו בפרק שמיני מהלכות מעשה קרבנות הלכה י"א. והראב"ד ז"ל השיג עליו בזה. ועי' להרב ברכת הזבח מה שכתב בזה. ולהרב צאן קדשים ולהרב שער המלך. ולהרב מטעם המלך. ועי' עוד להרב קול הרמ"ז בפירושו על המשנה ע"ש. ועי' בפסחים ל' ע"א וע"ב בענין פלוגתא דרב ושמואל בקדירות בפסח. ועי' ועוד שם במאי דקאמר הש"ס א"ל חזינא להו דמדייתי. אלמא בלעי ואסרי. מ"ט התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ועי'