קרן לדוד (סקלי) נט

ספק דשאני הכא שא"א לידע דאדם קונה פרדים מן השוק ומהיכן יודע הוא מניין קנויין ומאיזה מקום הם דאפשר שהוא בסוף העולם. ולהכי לא הוי זה הספק חסרון ידיעה. דלא הוי ספק וכיון שאינו תלוי בהבחנה והכל אינם יודעים לא מיקרי חסרון ידיעה. ועי' במסכת נדה נ"ט ע"ב דקאמר הש"ס בהדיא מהו דתימא הני מילי דיעבד אבל לכתחי' לא קמ"ל הרי שם בהדיא דהיכא, דאיכא ס"ס יש להתיר אפילו לכתחילה לעשות מעשה ע"ש ועי' להרב זכור לאברהם ביו"ד מערכת אות סמך דף רמ"ה ע"ב. אלא דיש לדחות דשאני הא דנדה שכבר נולד הספק ספיקא באשה משעה שנמצא הדם על השפל ולהכי אפילו לכתחילה שרינן לה להתעסק בטהרות מכאן והלאה שכבר נכנסנו לבית הספק באשה זאת אבל כאן כל זמן דלא עייל להספק ולא עייל הכודנייתא להספק לא נכנסנו לבית הספק ולהכי אסור לעייל נפשיה לספיקא

אלא שראיתי אח"ך להרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין שהביא משם המפרשים דמפרשי דרבי אבא מפשט פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב כלל וכלל מתורת ודאי ע"ש וכדכתבינן ודו"ק

דף ג' אביי אמר וכו' ואפילו כותי וכו' אהייא. אלימא אחש"ו וכו' ואם שחטו מבע"ל. אלא אכותי הא אמרת כשישראל ע"ג שחיט אפי' לכתחילה קשיא

והנה נראה לי לתרץ הקושיא אם ירצה האדון הזה והוא דנימא סיפא דקתני וכולם ששחטו וכו' האי וכולם כמשמעות לשונה שכוללת הכל כל מה שנאמר במתניתין דהיינו כותי וחש"ו כולם כוללת אותם המשנה ואומרת וכולם ששחטו וכו' בין כותי בין חש"ו. ואחרים רואים אותם וכו'. דהשתא קושית הש"ס שהקשה דאי קאי אחש"ו ואם שחטו מבע"ל לא קשה דהא קאי נמי אכותי דרישא. לכך לא נקט ואם שחטו וכו' וכן קושית הש"ס שהקשה דאי קאי אכותי הא אמרת בישראל ע"ג שחיט אפילו לכתחילה לא קשה דהא קאי נמי אחש"ו דסיפא להכי קתני דיעבד שאם שחטו. ונימא איירי דקתני אחש"ו דלכתחלה צא דשמא יקלקלו תנא בכלהו לשון ששחטו. אבל באמת לענין הדין אינן שוין. דכותי אפילו לכתחילה כשאחרים עומדין ע"ג. ולא תיקשי לך דלמה צריך לאומרו לכותי בסיפא כלל כדי שיצטרך לכוללו גם הוא בלשון דיעבד הואיל ותנא ליה ברישא דמתניתין שאפילו לכתחילה יכול לשחוט כשאחרים עומדים ע"ג וא"כ למה צריך למתנייה בסיפא כלל וידחוק עצמו התנא למתנייה בלשון דיעבד. הגם שדינו הוא לכתחילה אין זה קושייא שהרי לעיל בשינוייא דרבה בר עולא דקאמר הכל שוחטין ואפלו טמא בחולין ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר וכו'. פריך בגמ' האי טמא במוקדשין מהכא נפקא, מהתם נפקא, כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה וכו'. ומשני הכא עיקר, התם איירי דתנא שאר פסולין תנא נמי טמא במוקדשין. הרי לך בהדיא דהגם שכבר השמיענו דבינו הקדוש דין טמא במוקדשין, הכא במסכת חולין. אפילו הכי הוצרך למנות אותו שם באיירי כי כן דרך התנא לכלול בדבריו הכ"ל מה שכבר נשמע ומה שעדיין לא נשמע

ואין לומר דשאני הכא בשמעתא דילן שאינו יכול התנא לכלול הכל הכותי וחש"ו משום שאין דינם שוה, דשאר פסולין אפילו לכתחילה וחש"ו דוקא בדיעבד, זה אינו שהרי גם בזבחים אין דינם שוה שהרי שאר פסולין אפילו לכתחילה יכולים לשחוט אלא משום דקא בעי למתני טמאים דלכתחילה לא שמא יגעו וכו' תנא ששחטו ע"ש. הרי לך הגם שאין דינם שוה כוללם ביחד, והתם נמי אין צריך לתנא למתני טמאים שהרי כבר תנא ליה הכא בחולין ולא תני ליה אלא באיידי כדקאמר הש"ס הכא, דהכא עיקר, והתם באיידי, ואפי' הכי תנינהו יחד הגם שאין דינם שוה ששאר פסולים לכתחילה, והטמא דוקא בדיעבד. ואדרבה אגב הטמא דתנא ליה דרך אגב שדינו דוקא בדיעבד, תנא נמי לכלהו בדיעבד שנעשים הכל טפל לו הגם שלא נשנה הוא אלא דרך אגב. כ"ש הכא דנימא דהכותי נעשה טפל לדין חש"ו שהוצרך התנא להשמיענו דינו ולא תני ליה דוקא דרך אגב כהתם שתנא ליה תנא דרך אגב, ולכן בש"ס דידן כשבא לכלול כל הפסולין עם חש"ו תנא להו בדיעבד וקאמר וכולם ששחטו ואחרים רואים אותן וכו' בין כותי בין תש"ו שחיטתן כשירה. ולכן נ"ל דלהכי לא חש אביי לקושית הש"ס וכן רבא חבירו דאזיל בשיטתיה דאביי ולא חייש להאי קושיא כדאמר הש"ס לקמיה

ודע דהתם בזבחים נעשו אגב כגומלין זה לזה זה נעשה אגב לזה וזה נעשה אגב לזה דהיינו הטמא נעשה אגב שאר פסולין דאיידי דתני שאר פסולים תנא נמי טמא. ואגב דתני בטמא דיעבד תני נמי בשאר פסולים בדיעבד. הרי נעשו כגומלין זה לזה האי כדאיתיה והאי כדאיתיה. ט"ז לכסלו בשנת פטר"ת כל רחם יום חמישי בשבת אורן' יע"א בשנת זכור ימות עולם לפ"ק

שם ח' ע"ב בש"ס דכ"ע בית השחיטה רותח. מאן דאמר קולף שפיר ומאן דאמר מדיח איידי דטרידי סימנים לאפוקי דם לא בלעי ע"ש. משמע דמתני האי טעמא גם לענין איסור דטריפה דאיידי דטרידי לאפוקי דם לא בלעי מן האסור. וא"כ לפ"ז בכבדא מיהא דיש בו דם מרובה. אם נמלח עם הטריפה אינו נאסר דאיידי דטריד לאפוקי דם לא בלע מן האיסור. אבל ללמוד מכאן בשר טריפה שנמלח עם הכשרה להתיר מהאי טעמא יש לומר דשאני סימנים דטרידי טובא ועי' בי"ד סי' ע' ס"ג שאם מלח בשר שחוטה עם בשר טריפה ושניהם כחושים אסור כדי קליפה. דאע"פ שאינו בולע מדם הטריפה בולעת מצירה משום דהציר מסרך סריך והיינו ודאי משום דלא מטריד טובא מה שאין כן בסימנין