קרן לדוד (סקלי) נה

אבל לא יקרא לאור הנר. ור"ל הגם שהתרנו לו לראות היכן תינוקות קוראים מ"מ לא יקרא. אלא רואה דוקא אלא ודאי לדיוקא נקט הכי הוא. לומר הוא בפ"ע לא יקרא אבל עם אחרים קורא והכי ג"כ משמעות מתני' דקתני לישנא דאבל ור"ל דגם שיש עמו תינוקות שקורין עמו והוא עמהן אפילו הכי הוא לא יקרא מפני שהוא אימתו עליהן ואינם יכולין להזכירו דמשמע הא עם אחר יכול לקרות

עוד יש לפרש דכל זה מדברי רבא מסברא דנפשיה קאמר הכי. ורצוני לומר דרבא הוא דאמר הני תרי הלכות ראשונה אפילו גבוה וכו'. שניה חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי ועיקר חידושו דרבא הוא זה דהגם שלענין גובה לא חלקו ולא פליג רבנן ואסרו אפילו בשתי קומות במקום דליכא למיחש לשמא יטה כגון בגבוה אפי' הכי בענין הקריאה. חילקו ולא גזור בשנים קורין בענין אחד ולא אסרו אלא חד הא תרי שפיר דמי. ואחר כך מקשה הש"ס על סברת רבא והתניא וכו'. וגם זה נכון הוא

עוד יש לפרש דדייק לה ממשנה שאינה צריכה דכבר קתני ולא יפלה לאור הנר משום שלא יטה. וא"כ נלמוד משם נמי שלא ילמוד לאור הנר. משום הכי הכריח שאין דינם שוה דבענין לא יפלה אפילו שנים לא וכמו שפסק ב"ח וט"ז בא"ח הלכות שבת סי' ער"ה סעיף ב' אבל לענין קריאה יכולים לקרות שנים לאור הנר ומשום הכי תני להו בשתים משום שאינם שוים בדינם וק"ל

דף נ"ד ע"ב רש"י ד"ה נתפס נענש על עבירות שבידו עכ"ל. לכאורה נראה דט"ס וצ"ל עבירות שבידם. עוד יש לפרש דר"ל שאינו נענש אלא על עבירות שבידו דהיינו שבידו למחות בהם ולא מיחה על זה נענש שגם הוא יחשב עליו שעבר עבירה והם ג"כ תהא עונותם על עצמותם. ובא לאפוקי שלא תפרש שהוא ישא את עונם והם לא יענשו בזה. לכך פירש"י נענש על עבירות שבידו למחות והם ג"כ יענשו על עבירות שבידם. א"נ יש לפרש דכוונת רש"י לומר שלא תטעה לפרש מה שאמרו נתפס על אנשי ביתו ועירו שיענש הוא על זה שלא מיחה כאלו עבר הוא ג"כ בפועל כמו שהם עשו בפועל ובמעשה. לזה פירש נענש על עבירות שבידו דהיינו עונש קל על שלא השגיח למחות בידם וזהו שאמר על עבירות שבידו שלא מיחה בהם על שקול זה יענש לא על משקל עבירה גופה וק"ל. מסכת תענית

דף י"ז ע"ב בש"ס למה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן ור"ח גופיה יו"ט הוא ואסור. לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו. ושלפניו נמי תפוק ליה דהוה ליה יום שלפניו ר"ח. ר"ח דאורייתא הוא ודאורייתא לא בעי חזוק דתניא. ופיר"ש והר"ן במתני' ט"ו ע"ב דטעמא שאם כתוב בהן דלא למספד. לפניו נמי אסור דילמא אתי למעבד ביום טוב גופיה ע"ש. וא"כ טעמא דלא אסרו גם ביום שלפני שבתות וימים טובים ור"ח משום דכיון שהם מן התורה אין צריכין חיזוק לאסור לפניהם דילמא אתי למעבד בהם גופם כיון שהן גופן אסורייהו חמיר דמן התורה אסורין לכך לא חיישינן דילמא אתי למעבד בהו גופייהו

ולפי"ז קשה לי דמאי משני הש"ס אקושיית לימא מתרי בניסן דהא ר"ח גופיה יו"ט הוא ואסור ופריק ליה דלא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו. הא עדיין תיקשי לן דלמה יהיה אסור יום שלפניו משום דילמא אתי למעבד ביו"ט גופיה הא הכא ליכא למיחש להכי דהא יו"ט גופיה יש בו קדושה אחרת שהוא ר"ח דמדאורייתא הוא ומשום הכי ליכא למיחש דילמא אתי למעבד ביה ביו"ט גופיה. ולאו קו"ח הוא. ומה אלו היה בו כ"א קדושת ר"ח לא גזרינן ביה השתא דאתוסף ביה קדושה אחרת שנעשה בו נס וקבעוהו יו"ט מחמת הנס ליחוש ביה. אתמהא

ואפשר לומר בדוחק משום דלא פליג רבנן אסרוהו שכיון דכתוב במגילת תענית דלא למספד ואסרו ג"כ לפניהם גם זה לא חילקו בו ואסרו לפניו ג"כ וק"ל

שם ח"י ע"א אי הכי בכ"ט נמי מאי אירייא דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא. תפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר כ' ותמניא ביה דתניא וכו' אמר אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר ופירש רש"י דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום ל' לפני ר"ח ניסן דמשום יו"ט דר"ח לא מיתסר אלא כ"ט ע"ש. וא"כ יום שלשים אין איסוריה אלא משום שהוא לפני ל"א דאיתוקם ביה תמידא. והוא תמוה דהא יום שלשים לעולם קובעים בו ר"ת ככל חקותיו וככל משפטיו כיום ל"א. וא"כ תיפוק ליה שהוא יו"ט משום עצמו שאע"פ שאין מונין החדש הבא אלא מיום ל"א ואילך מ"מ גם יום ל' עושין בו כמעשה יום לא' בהלל ובתפלת המוספין ובחתימת ברכת מקדש ישראל וראשי חדשים ובספר תורה לכל הלכותיו

ולכאורה נראה שזהו שקשיא להו להתוספות ז"ל ד"ה לא נצרכה אלא לחדש מעובר דפירשו דהאי לא נצרכה קאי אעשרים ותמניא והוציאוה מן פשט ריהטת הש"ס דקאי איומא דאתוקם תמידא ע"ש

אבל נראה דגם לדבריהם עדיין קשה פרכת הש"ס דפריך לעיל דלמה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן וכו' דמה שתירץ וקאמר לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו. לכאורה השתא הוא נסתר דממה נפשך