קרן לדוד (סקלי) נד

איש וביתו במאי מינכר ליה שהדליק לשם נר חנוכה שהרי ליכא שום פירסום דכך מדליק בכל לילה נר בביתו להאיר עליו ועל בני ביתו וצריך לומר דסובר הוא ז"ל כיון דצריך להניחה על פתח ביתו מבחוץ במקום שאין דרכו להדליקה שם כל השנה. זה יספיק לפרסומה דלשם חנוכה הוא מדליק. ולכך אף דמשתמש לאורה איכא היכר. ובזה הוא דפליגי אי סגי בהאי היכרא אי לא דלמ"ד אסור להשתמש לאורה צריך נר אחרת להיכר. ולמ"ד מותר להשתמש לאורה סגי במניחה על פתח ביתי מבחוץ. שדי בהיכר זה

אלא דהדרא קושיא לדוכתה דאמאי התוספות לא מייתו ראיה בפשיטות מדרבא דהצריך נר אחרת להשתמש בה כיון דהא בהא תליא

לכך נראה לומר דהתוספות סברי לה דלא כפירוש רש"י ז"ל וסברי טעמא דאסור להשתמש לאורה הוא משום ביזוי מצוה כדקאמר הש"ס לקמן כ"ב ה"נ כדי שלא יהיו המצות בזויות עליו. ולא כשיטת רש"י ז"ל ולהכי הביאו ראיה מרב יוסף דאמר כי לקמן כ"ב ולא מרבא כדאמרן. דמדרבא אין ראיה כאשר הוכחנו בסמוך והא דכתבו בדרך משמעות ולא בפשיטות משום דרב יוסף לאו טעמא דידיה הוא. אלא קאמר טעמא דרב או דרב אסי וק"ל

ועדיין קשה על פירש"י דפירש דטעם איסור להשתמש לאורה משום היכר כדי שיהיה לה היכר וכו': והרי מוכח מדרב יוסף לקמן כ"ב דמשים ביזוי מצוה הוא. ויש לומר דרש"י סובר דהא דאסר הרצאת מעות הוא אפילו למ"ד מותר להשתמש לאורה ולא בעי היכר. מ"מ הרצאת מעות דצריך ליקרבן אל הנר אסור משום ביזוי מצוה. ולהכי נקט הרצאת מעות. ולא נקט בסתמא אסור להשתמש בנר חנוכה אלא משמע אף דמותר להשתמש לאורה מ"מ הרצאת מעו' אסור כן דעת המתרץ שהוא רב יוסף ואי קשיא לך ומאי מקשי שמואל וכי נר קדושה יש בו נימא דרב אסור כי היכי דיהא לה היכרא לנר חנוכה ולא משום קדושה ויש לומר דשמואל סובר אף אם אסור להשתמש לאורה משום היכרא. מ"מ תשמיש כזה שהוא הרצאת מעות שהוא דבר קל אין לאוסרו אלא אם יש בנר קדושה ולהכי מיקשי שפיר ורב יוסף השיב לו דיש סברא להפך דיש לאסור הרצאת מעות אפי' למ"ד מותר להשתמש לאורה משום דהרצאת מעות צריך לקרבן אל הנר ויש בו משום ביזוי מצוה. עי' באר היטב א"ח סי' תרע"ג ס"ק ג' ע"ש

ובזה אתנח לן שפיר מאי דקשיא לן לפי גירסת הש"ס דרב הוא דאסר הרצאת מעות קשה. דא"כ מדאסר רב הרצאת מעות מוכח דסבר דאסור להשתמש לאורה וא"כ אמאי אביי לא קבל טעם רבי ירמיה דאמר טעמא דרב משום דאסור להשתמש לאורה ודוחק לומר דלא שמיע ליה לאביי האי מימרא דרב דאסר הרצאת מעות

אבל לפי מ"ש אתי שפיר דמהאי דהרצאה ליכא לאוכוחי משום דיש צדדים לכאן ולכאן

ולפי האמת שהוא אמת שרב סובר דאסור להשתמש לאורה. א"כ צריכין לומר דנקט הרצאת מעות לרבותא דגם הרצאת מעות שהיא מן הקלין שבדמ"י שהוא תשמיש קל אפילו הכי אסור וק"ל:

דף כ"ה בש"ס הא בחול שפיר דמי. מ"ט אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים וכו' היכן אמרה תורה מרב נחמן וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו דלמה הש"ס הוצרך לאתויי הא דרב ולא סגי ליה במימרת רב נחמן דבשתי תרומות הכתוב מדבר ואמר רחמנא שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. ועי' להרב פני יהושע מה שנדחק לתרץ ע"ש

ולי אנכי הצעיר הד"ך נראה לומר דהש"ס לא הוה סגי ליה מהא דאמר רחמנא שלך תהא להסיקה תחת תבשילך. דמנא לן הא דנימא דהאי שלך תהא היינו לזורעה וליהנות מן גידולי תרומה שנה דמשום דפנים חדשות באו לכאן ואינו נהנה ממנה והיא בעין ועי' לעיל דף י"ז ע"ב טבי רישבא אמר שמואל וכו'. ועי' תוספות שם ד"ה דילמא משהי ליה גביה ע"ש. ולכך הוצרך להביא מימרא דרב כשם שמצוה. וכיון דמצות התורה כך היא. א"כ מה שאמרה תורה נתתי לך שלך תהא היינו כשתעשה מצותה בשריפה תהנה ממנה דהיינו להסיקה תחת תבשילך או ליהנות מאורה וק"ל

שם אמר רבא עתוך שריחו רע גזירה שמא וכו' הא דלא קאמר משום דריחו רע אינו כבוד שבת להדליק בו ותו ל"מ נ"ל משום דתני לה גבי שמנים שאין מדליקין בהם משום גזירה ודו"ק

לעיל י"ב ע"ב בש"ס אמר רבה ואפילו גבוה שתי קומות וכו' חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי. והתניא לא אחד ולא שנים וכו'. לכאורה תמיה דמאין יצא לו דיוק זה חד הוא דלא ליקרי וכו' והרי כל המשנה מתחלתה וע"ס מדברת בלשון יחיד ועי' להרב פני יהושע מה שתירץ לזה

ואנכי הד"ך נראה לומר דהש"ס מדייק זה מייתורא דמתני' דקתני אבל הוא לא יקרא. הגם דהש"ס נקיט לזה על מאמרו תחלה ולא יקרא לאור הנר כוונת הש"ס לומר וכו'. ונחית לדייק מסיפא דמתני' דקתני אבל הוא לא יקרא דלמה חזר ותני אבל הוא לא יקרא ולא סגי ליה במה דקתני ברישא ולא יקרא לאור הנר. אלא מוכרח לומר דאתי לאשמועינן האי דינא דדוקא אם הוא בפני עצמו ואין עמו אחר לא יקרא אבל אם הם תרי שפיר דמי. והיינו שדייק רבינו הקדוש לומר אבל הוא וכו' דמאי היה חסר אם אמר