קרן לדוד (סקלי) נג

נפרש ברמונים ואגוזים. אלא ודאי צריך אתה לפרש מה שאמר הירושלמי חבית שהיא מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים. הוא סוף דינא. ובמה שהוא נותן עתה הוא מפסיד ומאבד את השמן שהיה בה מתחלה וא"כ גם הנמשל במה שמוסיף לאיסור הוא מפסיד מה שיש בידו וא"כ הוי לגנאי כפירוש רש"י ודו"ק וק"ל

ודע ידידי קורא נעים דאילולי פירוש רש"י ז"ל. הייתי מפרש מאמר ר"א בו ביום גדשו סאה. קאי אמאי דלא רצו חכמים לגלות האי היתרא דפחות פחות מארבע אמות במאי דלית היתר פחות פחות במקום דאיכא גוי דצריך ליתנה לנכרי כיון שגזרו כך גדשו המדה דישראל לא יאמין בנכרי ליתנה בידו. ולהוליכה הוא בפחות פחות לא התירו לו וא"כ מה יעשה צריך להיות הוא יושב ומשמר כל היום. ובאמת בזה גדשו את המדה וכיילו לה בקבא רבה והגדילו האיסור כל כך. אבל ר' יהושע קאי על מה שבאמת דתקנת פחות פחות מד' אמות היא בידינו אלא שלא רצו לגלותה. אבל באמת היתה זאת התקנה אלא עוד הוסיפו תקנה אחרת שאם יש עמו נכרי יתן כיסו לנכרי והקילו בזה משום הפסד ממונו וכדי שלא יבא לעשות איסור חמיר דאורייתא. וא"כ מחקו המדה בו ביום והמעיטו האיסור ממה שהיה. ואפשר דכך היא נמי דעת התוספות בעצם ודו"ק

דף כ"א ע"ב אמר ר' זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת וכו' אמרוה רבנן וכו' משמיה דר' יוחנן וקבלה. וצריך לשום שכל ולהתבונן על זה. דלמה לא קיבלה ומאי הוא דעתיה בשמעתא דרבי שהרי על כרחך צריכין לומר כי הוא זה טעמא דרב וכי אמרה רב הילכתא בלא טעמא

והנראה לומר בזה הוא דאביי הוה מסתפק בדברי רב דהיינו בטעמיה דרב דמאי דעתיה. אי כדאמר ר' ירמיה. או יש לומר דלעולם סובר רב כבתה זקוק לה. ואפילו הכי מדליקין בשמנים ובפתילות אלו דאפשר משום דלא פסיקא לן שתכבה ואינו אלא ספק אם תכבה. ולהכי סובר רב דלא חיישינן לשמא תכבה דאם תכבה יחזור וידליקנה ולא חיישינן לשמא יפשע ולא יחזור להדליקה. דלתרתי לא חיישינן לשמא תכבה ולשמא יפשע. כולי האי לא חיישינן

ועוד דהדלקת חנוכה אינה אלא לזכרון הנס והיא מדרבנן ולכך לא חיישינן לשמא תכבה ומשום הכי גם בשבת שאם תכבה אינו יכול לחזור ולהדליקה יכול להדליק באלו השמנים ולא חיישינן לשמא תכבה שכיון דאדליק ועשה זכר לנס תו לא חיישינן דכיון שהוא מדרבנן לספיקא לא חיישינן. אבל בשבת לנר שבת שהוא משום שלום בית שהוא חמיר אין מדליקין בהם משום דליכא אלא חד ספיקא דחיישינן לשמא תכבה ואינו יכול להדליקה

וכן מהא דהתיר להדליק בהם בשבת אין להוכיח דסובר דאסור להשתמש לאורה. דלעולם אימא לך דסבר שמותר להשתמש לאורה. ואפילו הכי לא חישינן לשמא יטה או לשמא יכבה. עי' תוספות ישנים ד"ה מפני שאין נמשכים וד"ה אכתי הוה ליה גזירה לגזירה ע"ש. היינו משום דחיישי חכמים לכל שבת ושבת שאם בשבת אחת לא יטה או לא יכבה חיישינן לשבתות של כל השנה שאם לא יארע מקרה בזה יארע בזה. אבל לשבת אחת בשנה דהיינו בשבת חנוכה כנר חנוכה לא חיישינן. ועוד דהא על כרחך שיש לו נר אחרת להשתמש לאורה וכמו שאמר רבא לקמן דצריך נר אחרת להשתמש לאורה ובודאי טעמא דרבא לא משום דסבר אסור להשתמש לאורה. דא"כ תיקשי אמאי לא הוכיחו התוס' ד"ה ומותר להשתמש לאורה מדברי רבא שהלכתא שאסור להשתמש לאורה מדהצריך נר אחרת להשתמש לאורה והוצרכו לומר דאסור כרב כר' יוחנן. ואביי נמי קבלה מניה ורב יוסף נמי משמע דהכי ס"ל ע"ש דלמה לא הביאו בפשיטות ממימרא דרבא דהצריך נר אחרת להשתמש לאורה

אלא מוכרח לומר שאין מדברי רבא ראיה לזה דלעולם סובר דמותר להשת' לאורה. וראיה נמי לזה דנתן טעם לדברי רב הונא דמותר להשתמש לאורה ש"מ דהכי סבירא ליה ולפ"ז הא דהצריך נר אחרת אינו אלא משום דלהוי לה היכר לנר חנוכה שהודלקה לשם מצות חנוכה ולא לצרכו אדליקה וכן משמע נמי מפירוש רש"י ז"ל דיה נר אחרת שכתב דטעמא משום לעשות היכר לדבר ע"כ. ולא פירש דצריך נר אחרת משום דאסור להשתמש לאורה

וא"כ אין מדברי רבא ראיה לזה ולהכי כיון דצריך נר אחרת משום היכרא להכי סובר אביי דטעמא דרב דהתר להדליק בשבת חנוכה באלו השמנים הפסולין משום דיש לו בלאו הכי נר אחרת להשתמש לאורה לא חיישינן לשמא יבא להשתמש גם בזה ולשמא יטה דתרתי לא עבדי ודו"ק. כן נראה להסביר עניינו של אביי שמעיקרא מאי סבור

אלא שראיתי לרש"י ז"ל ד"ה ואסור להשתמש לאורה שכתב וז"ל שיהיה ניכר שהוא נר מצוה משמע להדיא דסובר רש"י דעיקר טעמא שאסור להשתמש לאורה הוא כדי שיהיא לה היכר שלשם מצוה אדליקה. וא"כ על כרחך דרבא סובר אסור להשתמש לאורה ומשום הכי מצריך נר אחרת להשתמש לאורה

אבל באמת לפ"ז קשה א"כ למ"ד מותר להשתמש לאורה אין צריך נר אחרת ולא מצריך שיהיה לה היכר שהדליקה לשם מצוה. וא"כ למאי דקי"ל נר