קרן לדוד (סקלי) נב

לא חשיבי ערלה ובחול נמי לא אצטריך למולן כדאמרי ב"ה בנולד כשהוא מהול דא"צ להטיף ממנו דם ברית וב"ש דמצריכי להטיף ממנו דם ברית אינו אלא מדרבנן וכן צ"ל באנדרוגינוס וכו' ע"ש. ולכאורה תמוה הוא מאי דקאמר דב"ש דמצריכי להטיף ממנו דם ברית אינו אלא מדרבנן והיינו ר"ל בחול ואם בחול מן התורה אין צריך להטיף ממנו דם א"כ אמאי אצטריך קרא דערלתו בשבת דאינו דוחה שבת כדקתני בברייתא ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא נולד מהול דוחה את השבת הא אפילו בחול אינו אלא מדרבנן. אבל מדאורייתא א"צ הטפת דם ברית וכ"ש בשבת שא"צ ולמה לי קרא. וכמו לב"ה דלא דרשי קרא כלל לזה. ויש לומר דכוונת מהרש"א ז"ל דב"ש מצריכי קרא דערלתו לומר ערלתו ובאי צריך למולו ואפילו בשבת. אבל כשהוא נולד מהול א"צ למולו כלל אפי' בחול וכ"ש בשבת אלא בחול מיהא מדרבנן מצריכי למולו מ"מ אי לא אתא קרא דערלתו הוה אמינא דנמול אפילו בשבת דמהיכא תיתי לן לממעטיה כיון דלית ביה ספק כלל ולהכי אתא קרא לממעטיה דאיני נימול לא בשבת ולא בחיל ואתו רבנן וחייבו להטיף ממנו דם ברית בחול אליבא דב"ש וכדכתבו התוס' לקמן בסוף ד"ה לא נחלקו דכתבו וז"ל דשניהם היו טעונים הטפת דם ברית ר"ל בחיל ] אי לאו דדרשינן הכא דקטן א"צ להטיף אמנו משום דכתיב ערלתו ע"כ ע"ש דמשמע בהדיא דמאן דקאמרי ב"ה אין צריך להטיף ממנו דם ברית היינו משום דכתיב ערלתו של זה ולא של נולד מהול שמשונה ולכך אף בחול א"צ להטיף דם וכוותייהו דב"ה דאינם מצריכי להטיף דם אפילו בחיל אינו אלא משום דכתיב ערלתו וכן הוא נמי לב"ש אלא דלב"ש מצריכי הטפה מדרבנן בחול. ולפ"ז הא דנקט בברייתא ואין נולד מהול דוחה שבת ה"ה אפילו בחול אין צריך להטיף אלא משום דאילולי קרא דערלתו דכתיב הוה אמינא דמילתו דוחה שבת לכך קאמר השתא דכתיב ערלתו אינה דוחה שבת ולעולם אפי' בחול נמי כדכתיבנא וכדמוכח מדבריהם בד"ה לא נחלקו וק"ל. ואין להקשות לשיטת מהרש"א דכתב משום שינוי ערלה בנולד מהול. הא לקמן בש"ס איפליגו רבה ורב יוסף ורבה קאמר בהדיא דחיישינן שמא ערלה כבושא דמשמע משום ספק הוא ולהכי בחול מהלינן ליה משום ספק ובשבת לא מהלינן ליה משום ספיקא דיש לומר דהתם רבה ורב יוסף קיימי אדברי ר שמעון בן אלעזר דקאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית בזה פליגי רבה ורב יוסף דרבה סבר משום דחיישינן לשמא ערלה כבושה והיינו משום ספק וספיקא דאורייתא לחומרא וצריך להטיף ממנו בחול ולא בשבת ולא צריך קרא לזה וכדכתבו התוס' לענין הספיקות השנים הראשונים. ולרב יוסף אית ליה דמתורת ודאי ערלה כבושה קאמר רשב"א ולהכי אפילו בשבת. אבל לסברת תנא קמא דקאמר בהדיא דבשבת אין נולד מהול מילתו דוחה שבת ובחול לב"ש צריך להטיף ממנו דם ברית ודאי לא קאי רב יוסף דאם היא ודאי ערלה כבושה א"כ אפילו בשבת מהלינן ליה ות"ק לא סבר כן וכיון דרב יוסף לא קאי אתנא קמא גם רבה לא קאי עליה וכולהו קיימו אליבא דרשב"א דלא דריש ערלתו אנולד מהול אבל לת"ק דדריש ערלתו לנולד מהול סברי דטעמא אחרינא אית בגויה והיינו משום שערלתו דנולד מהול משונית היא לכך אתא ערלתו למעוטה וכדכתבו התוספות ומהרש"א ז"ל וק"ל

דף קנ"ג ע"ב תוספות ד"ה בו ביום גדשו סאה וכו' ולא כפירוש הקונטריס וכו'. דלא משמע הכי בירושלמי. א"ל ר"א אילו היתה חסרה ומלאה יאות חבית שהוא מלאה וכו' ר"ל כמו חבית וכו' שהיתה חסרה בין החללים והאוירין שבין אגוז לאגוז כל מה שנותן שומשמין למלאות החלל שבאוירין היא מחזקת והכא נמי כשגזרו י"ח דבר היתה חסרה גזירה זו של נותן כיסו לנכרי עד שגזרו עליה וכו' כמו שכתבו התוס' בתחלת הדבור. וא"כ מה דקאמר ר"א יאות לשבח קאמר. וא"כ גם רבי יהושע דקאמר יאות לשבח קאמר וה"ק אילו היתה מלאה יחסרוה אות ר"ל אילו היתה מלאה בדבש או בשמן והיו בתוכה רמונים ואגוזים היתה מקיאה ולכך אם חסרוה יאות והכא נמי במה שהיו נותנים במדתם ההיתר דפחות פרות ד' אמות היתה מקיאה מדתם שהיו מוליכם ד' אמות והיינו דקאמר הירושלמי אחר חבית שהיא מלאה שמן כל מה שאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת השמן שהוא רומז למה שהיתה מדתם שנתנו בה היתר של פחות פחות מארבע אמות היתה גורמת לפרוץ באיסור עצמו שהוא הולכת ד' אמות שהוא איסור תורה מכ'

ואחר כך כתבו התוס' שאדרבה הירושלמי קשה לו ר"ל למר' דלא שייך למימר גבי מים כמו שמפרש ר"י ר"ל כמו שמפרש בדברי ר"י גבי נותן לתוכה אגוזים ורמונים ור"ל דהתם מפרש דמ"ש נותן ר"ל נותן מתחלה ואחר כך נוטלין משם משום שהיתה מקיאה מחמתן ובמה שנוטל מתוכה חוזרת לכמות שהיתה ולא תהא מקיאה עוד. ור"ל כיון שאין הרמונים והאגוזים מתערבים בדבש נוטל האגוזים הגורמים איבוד ודיו. וכ"ש אם נפרש שהרמונים והאגוזים עדיין עם עומדים על הדבש אלא שמכבדים עליו עד שיצא לחוש לשפת המדה. אבל לגבי מים בשמן אפילו נפרש לשון הירושלמי שאמר כל מה שאתה נותן לתוך מים על שם מה שנתן מתחלה ואחר כך מחסרו לא שייך גבי מים שמחסר ונוטל מים מן השמן דהא כשיבא ליטול המים אשר מתחת השמן שכן דרכו לירד למטה מן השמן וא"כ כשיבא ליטלו המים ינטל השמן או השמן עם המים. ולא המים לבדם כאשר