קרן לדוד (סקלי) נ

משום הוא דין נפשות מקילינן בהו יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומאי לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. ואי משום חומרת שבת הו"ל לומר אין הולכין בפיקוח נפש בשבת אחר הרוב. ועוד דזה סותר להלכה ולמתניתין דקתני ספק נכרי ספק ישראל מפקחין

על כן נראה לומר דהכי פירושא אינימא דאיכא תשעה וכו'. ריצה לומר דהיו תשעה בחצר ואחד נכרי ופירשו כולם אחד אחד ונשאר שם אחד ונפל עליו מפולת וקאמר שמואל דאין הולכין אחר הרוב ולומר דכל אלו שפירשו כולם ישראלים מכח דקימ"ל דכל דפריש מרובא פריש וא"כ זה שנשאר שם דנים עליו שהוא נכרי ולהכי סלקא דעתין לומר שאין מפקחין עליו. משום הכי אתא שמואל שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ונדון עליו שהוא נכרי ואין לפקח עליו שאינו כן אלא הדין הוא שאין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב משום חומר דין נפשות ופריך הש"ס דמ"מ רובא ישראל נינהו ודאי דלא תיסק אדעתין לומר שזה הנשאר נכרי להקל בדין נפשות כיון שהיו בכאן רוב ישראל וסותר לו סברתו ג"כ מהא שהרי כשנשארו שנים עדיין במקומם ואחר פירש אחד היו מתחלה קודם שפירש פלגא ופלגא וא"כ ספק נפשות להקל כמתני' דקתני ספק נכרי ספק ישראל מפקחין וא"כ ודאי דלא תיסק אדעתין לטעות ומאי קא משמע לן שמואל ובהכי אתי שפיר לישנא דש"ס דקאמר דט' ישרא' וח' נכרי הוי פלגא ופלגא ועוד לישנא דש"ס דפריך אחר אוקמתא דאיכא תשעה נכרים ואחד ישראל פריך הא נמי פשיטא דלישנא דנמי משמע דמעיקרא נמי פריך ליה מכח הפשיטות ולכך גם לשינוייא הזה פריך ליה דהא נמי פשיטא דלפי פירושנו אתי שפיר ודו"ק

רש"י ד"ה אבל לייחסו כגון אם נקבה היא שיהא כהן מותר בה וכו' מדלא פירש רש"י בזכר נמי אין לייחסו אחר ישראל לענין אם קידש ישראלית אין קידושיו קידושי ודאי או אם נקבה ולענין אם נתקדשה שאין לייחסה אחר ישראל שהקדושין תפסי מתורת ודאי. עי' בש"ע אה"ע סי' ד' סעיף ל"ג. משמע מתוך פירושו דסובר ז"ל דדוקא לעיין יחוסי כהונה הוא דלא מהני רוב ישראל דהיינו רוב אחד אבל לענין שקדושיהן קידושין משמע דהוי קידושין ודאי כיון דאיכא רוב אחד מיהא ואפילו לכתחילה נמי יכול הוא לישא ישראלית וכן הוא מותרת לישראל בלא גירות וטבילה, ועי' אה"ע סי' ואו' סעיף י"ז וי"ת. ואחר העיון נראה שאין מדבריו ראיה להכרח מזה שסובר רש"י כן. דיש לומר דרש"י מידייק לפרש פירושו זה מתוך לשון הש"ס דקאמר רב ל"ש אלא להחיות אבל לייחסו לא משמע דוקא להחיותו דהיינו לחומרא אזלינן בתר רוב ישראל הגם דאיכא קביעות. אבל לייחסו דהיינו לקולא לא, ולהכי לא פירש לענין קידושין כדאמרן דהא דא ודא אחת היא דבין להחיותו שהיא חומרא דבין לענין קידושין שקידושיהן קידושין לענין יחוס נמי אזלינן לחומרא והוי קידושיו קידושין וקידושיה קידושין דחומרא כמו להחיותו ולהכי לא מצי למנקט לענין קידושין. אלא דעדיין קשה דהו"ל למנקט לענין יחוסי היינו שמותר בישראלית ומותרת לישראל בלא גירות וטבילה אלא ודאי משמע כדאמרן ודו"ק

שם בש"ס. ואמר רב ל"ש אלא להחיותו אבל לייחסו לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו'. עיין פירש"י ז"ל לקמן בסמוך ד"ה למאי הלכתא דכתב דאי מפקחין כ"ש דמצוה להחיותו ע"ש. ונראה דלפי דבריו ז"ל רב דאמר להחיותו להחיותו דוקא. אבל לא לפקח עליו את הגל אפילו ברוב ישראל. ודבר זה אי אפשר לאומ' דהא מתני' קתני ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו את הגל

על כן צריכין אנו לומר דהא דקאמר רב ל"ש אלא להחיותו דלאו דוקא הוא אלא אפילו לפקח עליו את הגל. אלא דנקט להחיותו כדי לאשמועי' דברישא דרוב גויים אף להחיותו דלא. ושמואל סובר לפקח עליו הגל נאמרו אמצעיתא וסיפא לאפוקי רישא אין מפקחין אבל להחיותו גם ברישא משום ספיקא צריכין להחיותו. כך סלקא דעתיה דמקשה. ואחר כך מסיק דשמואל ארישא קאי דרוב נכרים נכרי עלה קאי וקאמר דלענין פיקוח נפש אינו כן אלא אפילו ברוב נכרים מפקחין וכ"ש להחיותו כמ"ש רש"י ופליג על רב דאמר ל"ש אלא להחיותו וס"ל לרב דברוב נכרים אין מצווים להחיותו וכ"ש שאין לפקח עליו הגל ושמואל סובר דמפקחין וכ"ש להחיותו. ולא אמרו נכרי הוא אלא שאין לייחסו וכיוצא בזה

וא"כ לפי הכלל המסור בידינו דהלכתא כרב באיסורי הכא קימ"ל כרב דסובר דברוב נכרים אין מפקחים דפליג אדשמואל

ובהכי אתי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל דפסק דאין מפקחין אלא במחצה ע"מ. עי' בטור סי' ד' וע"ש במר"ן ב"י ז"ל דכתב משם המגיד שהרמב"ם נשאל על זה והשיב דאדרבי יוחנן סמכינן דאמר ט' נכרים ואחד ישראל באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין ע"ש. דלפי מש"כ בלאו דרבי יוחנן נמי אתי פסקיה להלכה דהא רב פליג אדשמואל וקימ"ל כרב באיסורי דסובר דברוב נכרים אין מפקחין עליו את הגל. ונראה לומר דהוצרך לומר משום דסמכינן אדרבי יוחנן קושטא דמילתא קאמר משום דהלכתא כרבי יוחנן אפילו לגבי דרב בעלמא להכי נקט דרבי יוחנן וק"ל

שם פ"ה ע"א ומי אמר שמואל הכי וכו' ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו'. יש להתבונן דהא ודאי אנשי העיר מיקרי קבועים וכמ"ש מר"ן בש"ע אה"ע סי' ואו' סעיף י"ח. וא"כ תינוק זה שנמצא מושלך הוי פירש ממקום קביעותו. והו"ל פירש מקצתייהו וא"כ במקום שנמצא מושלך לא איתחזק