קרן לדוד (סקלי) מט

בש"ס אמר רבה חמר רב יהודה כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה וכו'. מיתיבי וכו' הא כביצה בעי סוכה וכו'. קשה לי דיוק זה דודאי לא מדייקינן ליה דהא קיימא לן אכילת עראי לא בעי סוכה ואכילת עראי בכביצה וכמו שפסק בש"ע או"ח סי' תרל"ט סעיף ב' ע"ש והיא סברת אביי בסוכה כ"ו ע"א. ובסוכה כ"ז פריך מהאי מתני' דרבי צדיק לאביי ולרב יוסף ומשני דפחות מכביצה נקט לה אנטילה וברכה אבל סוכה אפילו בכביצה לא בעי סוכה וא"כ מאי פריך הכא. ואפשר לומר דפריך הכא מפשטא דמתני' דהכי משמע וכדמשמע ליה הכי למקשה דסוכה דבעי לומר דמתני' תיובתייהו דרב יוסף ואביי התם. ואף למאי דמתרצי לה התם בסוכה אכתי קשה דמ"מ יותר מכביצה לא הוי אכילת עראי וחייב בסוכה ולהכי מקשי ליה שפיר הכא. אלא דאכתי קשה דמאי פריך נימא דרב יהודה סבר לה כרב יוסף דאכילת עראי היא כתלת ביעי. ויש לומר דרבה הוא דקאמר לה משם רב יהודה ולא רבא באלף כדמוכת מש"ס לקמן. דקאמר רבא אמר התם היינו טעמא ואי רבא הוא דקאמר לה והפרכא לדידיה הו"ל לש"ס לומר אמר רבא בתחלה ואח"כ תירוץ ר' ירמיה. וכן הגיהו בגליון הש"ס דצ"ל רבה. וא"כ כיון דרבה הוא דקאמר משם רב יהודה מסתמא סבר לה הכי וכיון דרבה סבר הכי מסתמא אביי תלמידו סבר כוותיה דרבה בר נחמני הוא. ועי' למהר"מ בן חביב בספרו תוספת יום הכפורים

דף פ' ע"א. בש"ס אמר ר' אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבוא ב"ד וירבה בשיעורין. והתניא אשר לא תעשינה וכו' השב מידיעתו מביא קרבן וכו' ור"ל השב ופורש ובודל מן העבירה מידיעתו ואם הודע אליו דקרא פירושו אילולי הודע אליו בשעת עבירה שהוא דבר איסור. שב ונבדל מן האיסור. עי' חולין ה' ע"ב ברש"י ד"ה השב מידיעתו ע"ש. והכא פירש רש"י ז"ל כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מיחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן דלא חייבה תורה אלא כזית איגורי וכו' תמיהא לי טובא דאיך יחשוב ויעלה על לבו ר' אלעזר דבר זר כזה שדבר שהוא מפורש במשנה בכמה משניות ובכמה ברייתות ובש"ס ודינו פשוט דאוכל חלב בכזית. שיהיה למוד זה הוא טעות בידינו איך יחשוב ויחשוד על תנאים ראשונים ואחרונים שאפשר שהם טועים עד שיתן לנו עצה שנכתוב שיעורים וכו'. שאם באנו לחשוב מחשבות כאלו על דברי רבותינו ח"ו תופר תורה. ועוד תמיה לי כיון דאזלינן בתר השתא א"כ מאי פריך ליה וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב. ולמה לא מחייב דזה נמי קרינן ביה שב מידיעתו דאילולי היה יודע דב"ד עועים הם שהתירו לו פחות מכזית והאמת הוא מה שחדשו עתה ההלכה היה בודל ואינו אוכל. ועי' מהר"מ בן חביב בחידושיו בכאן ע"ש

ונ"ל לומר דחדא מתרצא חברתה דח"ו שר' אליעזר יחשוב מחשבה זו שיטעו הב"ד הקודמים. אבל הענין הוא כמו דאיתא בעירובין פרק קמא י"ג ע"ב שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו. יצתה בת קול ואמרה להם אלו ואלו דברי אלקים חיים. ושאל הריטב"א ז"ל בחידושיו דשאלו רבותינו הצרפתים ז"ל דהיאך אפשר שיהיו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים. מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהיה מסור לחכמי האמת מישראל שבכל דור ודור ויהיה ההכרעה כמותם. ונכון הוא לפי הדרש. ולפי דרך האמת יש טעם בדבר ע"ש ועי'. במהרש"א שם בעירובין בחידושי אגדות ובשני לוחות הברית דף ח"י ע"ד

וא"כ כל חכם יעשה בדעת בדורו כפי מה שנראה לו בהכרעתו כפי דורו. ואם יבא דור אחר ויראה לו לחכם בדורו שההכרעה היא כנגד הראשון יצליח במאמר פיו ואין כאן חשש משום טעות הראשון כי כולם דברי אלהים חיים. ומשום הכי בא ללמדנו להועיל ר' אלעזר דאוכל חלב בזמן הזה דהכרעתינו הוא בשיעור בינוני צריך שיכתוב לו שיעור שמא יבוא ב"ד אחר ויכריע נגד הראשון וירבה בשיעורים. ולהכי פריך דאי ירבה בשיעורין ויכריע דמחייב אכזית קטן מי מחייב האי דאכיל קודם שנתחדשה ההלכה האחרונה הא דאי נמי הוה ידע דחלב הוה אלא שאין שיעור כהכרעת חכמי זמנו היה אוכל ולא חייש למה שיתחדש ההלכה דאין לו לחשוב אחר בית דינו שהכריעו כך שבאמת שמה שהוא אמת הוא כפי דורו וכפי זמנו. וא"כ אינו שב מידיעתו. ונ"ל שלכך נתכוון רש"י ז"ל בד"ה והתניא וכו' דכתב דא"נ היה יודע וכו' הוה אכיל דהא השתא קים לן דלא חייבה וכו' דר"ל דאזלינן בתר השתא כפי הכרעת חכמי הזמן דהשתא ואפילו יהיה האפשרות שיודעים אנחנו שעתיד דור אחר לאסור או להתיר. אנן אזלינן בתר השתא מיהא. דהעתיד עדיין. כן נראה ונכון הוא בעזרת האל ממני יצאו כבושין נא"ה כהד"ס

דף פ"ד ע"ב בש"ס אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב. היכי דמי. אינימא דאיכא תשעה ישראל וע"א אחד בינייהו רובא ישראל נינהו א"נ פלגא ופלגא ספק נפשות להקל וכו'. הדבר תמוה דהיכי סלקא דעתין לומר כן בא לומר דאין מפקחין דתלינן דנכרי הוא וזה הפך מן המכוון וכי