קרן לדוד (סקלי) מח

מסכת יומא כ"ב ע"ב

בש"ס אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה. שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו. שאול באחת מאי היא מעשה אגג. והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים. אמעשה דאגג כתיב נחמתי כי המלכתי את שאול וכו'. וקשה דהא קודם מעשה אגג עשה שלא כהוגן במעשה דפלשתים שאמר שמואל לשאול ( שמואל א' יוד' ח') וירדת לפני הגלגל והנה אנכי ירד אליך להעלות עולות לזבוח שלמים שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך והודעתי לך אשר תעשה. והוא לא כן עשה שנא' ויאמר שאול הגישו אלי העולה והשלמים ויהי ככלותו להעלות עולה והנה שמואל בא וכו' ויאמר שמואל מה עשית וכו' נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך וכו' ועתה ממלכתך לא תקום בקש ה' לו איש כלבבו ויצוהו לנגיד על עמו וכו' הרי כבר ה' גזר אומר כי ממלכת שאול לא תקום ובקש ה' לו איש. כלבבו

וקושיא זו ראיתי להתוס' ישנים שהקשו עדיף מזה דהו"ל לאתויי מההוא ע"ש. ותירצו דאז לא הפסיד המלוכה לגמרי' שאז לא היה בדעת ה' להעביר אלא ממנו ולא מבניו. אבל במעשה דאגג ניחם אפי' מבניו ע"כ. והנה לתירוצם ז"ל לא אתי שפיר קרא דכתיב בקש ה' לו איש כלבבו וכו' דמשמע שכבר בקש לו איש כלבבו ופסק לו גדולה והיינו ודאי דוד המלך שכבר ה' הכינו לזה

גם מש"כ רבינו מהרש"א ז"ל דשמואל אמר לו כן שאם לו תקיים עוד מצות ה' לא תקום ממלכתך אבל לא היה חטא זה דעולה כדאי שינטל ממנו המלכות וכו' ע"ש. אין נראה זה מהכתוב הנז' דכתב בקש ה' וכו' דמשמע שכבר בקש והכין לנגיד איש אחר וכל דברי הנביא הוא דברי ה' היה בפיהו אמת

. ואשר אנכי אחזי לי שמעשה של פלשתים שמיהר להקריב עולה קודם ביאת שמואל הנביא. היה עיקר החטא שלא היה לו אמונה שלימה ובטחון גדול בה' ובנביאו והיה ירא ממערכות פלשתים כמ"ש (שם י"ג י"ב) ואומר עתה ירדו פלשתים אלי הגלגל וכו' שאלו האמין לדברי הנביא למה ירוש לזה. ולכן הענישו ה' ע"י נביא שאמר לו לא תקום ממלכתך בקש ה' וכו'. אבל כל זה וכל מה שעוית וקלקל שאול בחיר ה' תקן הכל בנו יהונתן ע"ה במעשה הגדול והנורא אשר עשה בבטחון עצמי במעשה ובפועל אשר עשה לעיני הכל שהלך הוא לבדו למחנה פלשתים להלחם עמהם בבטחון חזק בכח האמונה והבטחון כמו שמצינו שהעיד עליו הכתוב שאמר כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט ועשה והצליח ועלה עליהם הוא עם נושא כליו ונתנם ה' בידו בכח האמונה והבטחון וכתיב שם י"ד מ"ה כי עם אלהים עשה היום הזה וכו' ע"ש. ובדבר הזה אשר הפלא לעשות שמסר עצמו על קדוש ה' ועל עמו. הוא מסירת הנפש כמסירת נפש פנחס בן אלעזר הכהן ובזה ויכפר על עון וקלקול אביו ותיקן הכל. וה' ניחם על הרעה אשר דבר לעשות שאמר לשאול לא תקום ממלכתך ברא מזכה אבא והיינו דכתיב שם פסוק מ"ז ושאול לכד המלוכה על ישראל והוא משום האי מעשה הנפלא הזה שעשה בנו יהונתן ומחל ה' לשאול על החטא שעשה וביטל הגזירה שגזר עליו על ממלכתו שלא תקום עתה נמחל לו ועזרו ה' שלכד המלוכה על ישראל. ומשום הכי לא הביא הש"ס אלא מקרא דאגג שמה שעבר עליו קודם זה. ה' העביר על חטאתו. נושא עון ועובר על פשע. כי חפץ חסד הוא

בש"ס ע"ז ע"א וכתיב ביה בדוד כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר וכו'. וצמא ממים. עיף ממאי לאו מרחיצה. נ"ל לומר דמשמע ליה להש"ס דעיף מרחיצה ולא אמרינן דעיף מטורח הדרך כמשמעות עיף בכל מקום הוא מדהטיל הכתוב עיף בנתיים בין רעב לצמא ולא הקדימה או איחרה להם משום הכי משמע ליה שעיף דבר השוה לרעב וצמא וכמו דרעב וצמא מחסרון דבר גם עיף מחסרון דבר ודו"ק

שם אלא אמר ר' יצחק מהכא וכו'. מלת אלא הכא לכאורה אין לה מובן שהרי עדיין אנו צריכין למודעי מקראי דדוד :ויש לישב ולומר דר"ל אלא דלאו מקראי דדוד בלחוד ילפינן אלא צריכין אנו לקרא דשלמה בנו נמי וק"ל

שם ודילמא משתיה מי כתיב בנפש עיפה על נפש עיפה וכו'. קשה לי דמאי פריך ודילמא משתיה הא כתיב בהדיא צמא שהוא שתיה ועוד מאי מתרץ ליה מי כתיב בנפש דמשמע דאי כתוב כך דמשמעותיה שתיה אז אמרינן כיון דמצינו דעיף נאמר על שתיה גם עיף הנאמר בדוד על השתיה. וקשה לי הא בשמואל ב' ט"ז קרא והיין לשתות היעף במדבר ע"כ. וא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתה דנימא דעיף דדוד משתיה דהא מצינו בקרא עיף משתיה. ויש לומר דהכי פירושא דש"ס ודילמא משתיה ור"ל וקרא דשמואל מוכיח דוהיין לשתות היעף. וא"כ ע"כ לומר דהאי עיף וצמא הכל משתייה אלא דחד ממים ואחד מיין או שאר משקין כיון דלא נמצא בקרא בהדיא עיף מרחיצה כמו דנמצא עיף משתיה על כרחיך לדחוק אנפשין ולוקי קרא בתרי מיני שמיה. ולכך השיב לו מי כתיב בנפש עיפה על וכו' וא"כ כיון דמצינו קרא להדיא נמי עיף מרחיצה אית לן לאוקמי קרא דעיף ברחיצה וצמא משתיה דהיינו מכל שתיה כפשטא ולא לדחוקי נפשין כדסלקא דעתין מעיקרא ודו"ק.