קרן לדוד (סקלי) מו

לו תשובה וקימ"ל שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד וא"כ ע"י תשובה זוכה האדם ועולה למדרגה שלא היה זוכה מתחלה קודם שנברא. ויוצא לנו מזה שע"י תשובה שעולה בה למדרגה עליונה. נוח לו ועדיף לו שנברא. יותר ויותר משלא נברא, והיינו כוונת התנא דקאמר נמנו וגמרו שנוח לו באמת לאדם שלא נברא יותר משנברא כיון שעתיד לחטא. אבל עכשיו שנברא רוצה לומר עכשיו שראינו והסכים הקב"ה על בריאתו מוכח שנוח לו שנברא. יותר משלא נברא. וע"כ היינו טעמא משום שכבר ברא הקב"ה תשובה והיינו דסיים ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויבדוק עבירות שבידו וישוב בתשובה שבזה מתעלה ביותר שאת ויתר עז עד שיגיע לכסא הכבוד. ואמרי ליה ימשמש במעשיו דהיינו יפשפש במעשיו וישוב. על דרך סור מרע. וימשמש במעשיו על דרך ועשה טוב הגם שעושה מעשה המצוה. מ"מ צריך למשמש בה. ויעשנה בתכלית השלימות. על דרך זה אלי ואנוהו. התנאה לפניו במצות. שלא יהיה בה שום חסרנן. כל שהיא תפארת לעושיה. חשון תרפ"ו

דף ק' ע"ב. ש"ס. אמר ר' חייא מ"ד מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. מלפנו מבהמות זו פרדה שכורעת ומשתנית וכו' הא דנקט פרדה מכל בהמות נ"ל לומר משום דקשיא ליה בלישנא דקרא דנקט מבהמות ולא מבהמה כמו שנקט בעוף ומעוף השמים ולא כתיב ומעופות השמים אלא ודאי בא לומר מלפנו מדבר שבא משני בהמות סוס וחמור דהיינו פרדה שבאה משני מינים הללו והגם שהיא ממזרת ויש לה עזות. אפ"ה מצינו בה שכורעת ואחר כך משתנית. י"ז לאייר ש' התרצ"ב

מסכת סוכה

בתוספות ל"ח ע"א ד"ה ותהי לו וכו'. נ"ל שהתוספות לא ניחא להו בפירוש רש"י דבמה שלא למד אין לו מאירה וראיה מגדול מקרא אותו דמתני'. ואם למד ג"כ אין לו מאירה במה שעושה שלוחים כאלו ומבזה לקונו דכיון שהוא צריך לענות אחריהן מה שהן אומרים אין עושה אותם שלוחים שהרי הוא בעצמו קורא ויוצא בקריאת עצמו ועוד דלא שייך לאוקמה בלומד ויודע לקרות דא"כ כיון דצריך לענות כל מה שהן אומרים למה צריך הוא לקריאתם ולכך פירשו דבאמת מתני' מיירי בשלא למד והמאירה היא לו שמבזה עצמו להביא מי שיקרא לו מלאו בני חיובא דיצטרך שיקרא בשנוי ממה שיקראו אחרים דהיינו לענות כל מה שהן אומרים ולא ראשי פרקים בלבד כדרך קריאת ההלל אבל בגמ' לענין ברכת המזון אתי שפיר דקא לייט ליה משום שעושה שלוחים כאלה להוציאו י"ח דהוא שומע ושותק ויוצא מלאו בני חיובא והבזוי לו או לקונו עי' מהר"ם ומהרש"א. ולדעת רש"י יש לומר אף דלמד מקרא אותו דרך הרגילו שכך היו נוהגים אחד קורא את ההלל והם עונים אחריו כמ"ש בש"ס. ולכך הוא הוצרך לאלו שיעשה הרגילו והוצרך לענות אחריהם כל מה שהן אומרים משום דלאו בני חיובא נינהו אבל משונה היא זו דאי לזה הו"ל לקרות הוא והן עונין אחריו והם יהיו טפלים לו ולא שיהא הוא טפל להם ובזה יקיים הרגילו ולכך תבא לו מאירה שעושה אלו שלוחים לו והוא יהיה טפל להם. ולכן בברכת המזון פירש רש"י בד"ה שאשתו ובניו מברכין לו דודאי מחמת שלא למד והיינו טעמא משום דברכת המזון לית להו הרגיל זה ובודאי מחמת שלא למד ובזה מדויק לשון רש"י לעיל במתני' בד"ה מקרין אותו שכתב שכך היו נוהגים אחד קורא את וכו'. וקשה ונימא משום שלא למד אלא ע"כ לומר אף שלמד כך היו נוהגים וזה הולך על פי הרגילו בין למד בין שלא למד ודו"ק

לעיל דף ל"א רש"י ד"ה לולב של עכו"מ ששמשו בו לעכו"מ לכבד לפניה קרקע. א"נ שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או לזורקה בו ע"כ. לפי פירושו השני א"כ הוה ליה תקרובת ע"ז של נכרי ואפילו הכי קאמר רבא שדינה כמו ע"ז גופה שאם נטל כשר. ולכאורה דזה הוא הפך ממה שפסק מר"ן ז"ל בש"ע א"ח סי' תקפ"ו סעיף ד' וז"ל שופר של תקרובת עכו"מ אפילו היה של נכרי שתקע בו לא יצא משום שאינה בטילה עולמית ע"כ והיא סברת הר"ן בפרק ראוהו ב"ד כ"ח ע"ב וכמו שהעתיק משמו מרין ב"י בסי' הנז' ולכאורה שדברי רש"י הנז' פליגי אדברי הר"ן הנז'. אלא דאפשר לומר דגם רש"י מודה לדברי הר"ן הנ"ל. ותקרובת שהיא כעין פנים שאני דאתקש למת שנאמר ויאכלו זבחי מתים כמת שהוא אסור בהנאה ולית ליה תקנתא אתר כך ראיתי למר"ן ז"ל ביו"ד סי' קל"ט ס"ג שכתב וז"ל ותקרובת כל כיוצא בו קרב ע"ג המזבח כמו כל מיני מאכל וכו' אם הניחו לפניה לשם תקרובת נאסר מיד אבל דבר שאין מקרבין אותו לפנים אינו נאסר אלא אם כן עשה ממנה כעין זביחה או כעין זריקה המשתברת וכו'. וכן בכל דבר בדרך עבודתה בין אם הוא דרך כבוד בין אם הוא דרך בזיון ואינו כעין פנים חייב ולא נאסר וכו' ע"ש. וכדרך שכתבנו אנן בענ"ד ולפ"ז מש"כ רש"י ז"ל א"נ שעבודתה בלולב להעבירו לפניה או לזורקה בו היינו שאינו כעין פנים ולא נאסר להדיוט אלא משום דמאיס להכי אין ליטלו למצוה לכתחילה ואם נטל כשר והוא כמ"ש ודו"ק

לעיל ט' ע"א סוכה ישנה ב"ש פוסלים וב"ה מכשירי' וכו' אלא טעמייהו דב"ש משום דכתיב חג הסוכות תעשה לך וכו' סוכה העשויה לשם חג בעינן