קרן לדוד (סקלי) מה

יום יום יעמוס לנו. מראשית השנה עד אחרית שנה הרב בעל סדר היום יושב בסדר תחכמוני סדר יום ראשון של פסח וז"ל אחר שיצא מב"ה ילך להקביל פני רבותיו או גדולים וכו' וכן ראו חז"ל להוכיח מענין השונמית מדוע את הולכת אליו היום וכו'. מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל וכו'. והוציאו ענין הרגל מן הפסוק. אע"פ שאיני נזכר כן. משום דכתיב לא חדש ולא שבת. ואלו היה שבת הנזכר בפסוק שבת בראשית. הו"ל למימר לא שבת ולא חדש. אלא שבת הנזכר הוא רגל. כי גם הרגל נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת. והוא יום טוב הראשון של פסח. ולא למדו כן מענין החדש. כי אפשר כי חדש הנזכר בפסוק אינו לענין הקבלה. כ"א לענין ידיעת קביעא דירחא. ואינו ר"ח ממש. אלא קרוב לו עוד יש לומר דעם היות כי החדש הנזכר הוא חדש:: ממש ומדבר מענין הקבלה אפ"ה אין להוכיח משם ר"ח כי דוקא לאלישע שיהיה גדול הדור ראוי להקביל פניו כפני שכינה בכל חדש מה שאין כן לכל אדם ותפסת מועט תפסת רגל לבד וכו' ע"ש מה שסיים בה וק"ל. כ"ז לכסליו ש' פטרי"ת

ובאגב יש להעיר על מה שראיתי כתוב בספר שמו יוסף להרב ידידינו הרב יוסף בן וואליד נ"ע אות פ"ז שהביא עתק פירוש אחד ששמע מרב אשכנזי אחד עיין עליו שהוא הפך מן המכוון ולא יתכן לפרשו כלל מצד שאינו נאות. ועוד שהוא הפך מן הש"ס דסוכה כ"ז ע"ב ע"ש דהגירסא מפורשת בהדיא מכלל דבחדש ושבת מיחיייב איניש לאקבולי אפי רביה ע"כ ע"ש. וכן הוא בהדיא בזוהר ואתחנן רס"ה ע"ב דחיובא עליה לקבולי אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ע"ש

] אחר כך ראיתי להרב יערות דבש חלק ראשון דרוש דשנת תק"ו למנצח על השמינית וכו' דף ס"ז ס"ח שכתב וז"ל אמנם יובן בה דקבלת פני ת"ח כקבלת פני שכינה וא"כ בזמן הבית לא היה חיוב לקבל פני רבו ברגל כי היו מקבלין פני שכינה בעלייתן ברגל לראות את פני האדון ה' וכו' בבית המקדש. אבל חדש ושבת דאינן עולין וכבר נודע מ"ש במדרש והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו ראויים היו ישראל לעלות לרגל כל חדש ושבת אלא שחס עליהם המקום להקל מאתם הטורח. אבל לעתיד לבא כעב תעופנה וכו' וא"כ לולי הטורח מהראוי לעלות בחדש ושבת. וא"כ לעמת זה על כל פנים יש לקבל פני א"ח שהוא כעין קבלת פני שכינה ואין בו טורח הדרך. לכך בשונמית שיהיה בזמן הבית ולא הזכיר מועד וחג כי אם חדש ושבת הוה לה למיזל ממדת חסידות. אבל בחג לא צריך כיון שמקבל בלאו הכי ברגל פני עצמות שכינה. ולכך ר' יצחק דמיירי בזמן הזה דליכא מקדש אמר חייב לקבל פני רבו ברגל חלף חיוב עולין לראיה לראות פני האדון ה' מחוייב להקביל פני רבו שהוא כקבלת פני השכינה שמחוייב מן התורה לעלות. ולכך לא הזכיר חדש ושבת כי זה אינו מן החיוב כי לא נזכר בתורה ואינו רק מדת חסידות הואיל ויהיה לעתיד לבא. אבל חיוב ליכא רק ברגל בזמן הזה ודו"ק כי הם דברים ברורים ואמתיים. ע"ש דברים מתוקים מדבש

מסכת עירובין

תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. ואמרי לה ימשמש במעשיו עכ"ל. כל הרואה יתמה כיצד יסכימו הם ז"ל ויאמרו שנוח לו לאדם שלא נברא הפך הבריאה וחס ושלום נראה שאין בהם מדעת קונם בורא עולם אשר ברא ועשה את האדם אשר יצר. הגם שהוא צופה ומביט שעתיד לחטא וכמו שאמרו חז"ל על פסוק אמרתי עולם חסד יברא וכו' חסד אמר יברא שכולו מלא חסדים. אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים וכו' והסכים הקב"ה בזה וברא את עולמו בשביל האדם שהוא עיקר הבריאה. וכיצד הם רז"ל שיש בהם מדעת קונם בכל מה שגזרו אומר. וכאן הרחיקו דעתם מדעת קונם ח"ו והתחכמו הם ז"ל על דעת קונם ח"ו

וראיתי שגם שלמה בחכמתו בקהלת סי' ד' ג' אמר וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה וכו' ע"ש

ואשר נראה לומ' בזה הוא בהקדים מה שאמרו רז"ל ע"פ כי זה כל האדם ברכות ו' ע"ב אמר ר' אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה וכו'. ר"ש בן עזאי ואמרי לה בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה וכו' ע"ש. נמצא דבסתם בני אדם אין בריאתם נוחה לפניו אלא בשביל זה הצדיק אשר את האלהים ירא. וכמ"ש התוס' כאן ד"ה נוח לו לאדם שלא נברא וז"ל על קושיא אחרת א"נ הכא איירי בסתם בני אדם. אבל צדיק אשריו ואשרי דורו ע"ש. וכן איתא בזוהר פרשת תולדות דף קמ"ב ע"א וז"ל ה' עז לעמו יתן בגין דאצטריך ליה לב"נ דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה דכל מאן דאשתדל באורייתא ולא אשתדל בה לשמיה טב ליה דלא אתברי וכו'. והרי הוא כמבואר

עוד יש לפרש ע"פ מה שאמרו בזוהר תולדות דף קל"ד ע"א ששאלו להקב"ה דכיון דהשם יוד שעתיד האדם לחטא למה בראו ואמר הקב"ה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים. ועוד הא בראתי תשובה וכו' נמצא דמן הראוי הוא שלא יברא. אלא מפני שכבר קדמה תשובה לפיכך בראו לאדם שכבר התקין