קרן לדוד (סקלי) מב

דכיון דלא היו אומרים יוצר אור לא היו שוהין כדי שילך הזמן ואין כאן כ"א שהות דברכה שהוא מעט מזער אלא ע"כ דלא היו אומרים עתה ברכה ראשונה משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן וכו' ודו"ק

ואפשר עוד לומר דלשיטת התוס' ורב האיי גאון המוזכרים בסמוך לקמן בעה"י אתי שפיר דבהא קא מיפלגי שמואל וריש לקיש דשמואל סובר ברכות מעכבות זא"ז. ומשו"ה מפרש מאי דקתני ברכה אחת היינו אהבה רבה. דיוצר אור עדיין לא מטא זימניה ואח"ך היה אומרה אבל ריש לקיש סובר ברכות אין מעכבות זא"ז ומשו"ה מפרש מאי ברכה היינו יוצר אור אבל ברכת אהבה רבה כיון שאינה פותחת בברוך אין לאומרה בפ"ע ואין ברכות מעכבות זא"ז. ועיין סמוך מ"ש לקמן

שם לעולם אהבה רבה הוו אמרי וכי מטא וכו' ומאי ברכות אינן מעכבות סדר ברכות ע"כ לפום ריהטא משמע שזה דרך דחיה בעלמא היא ור"ל דמהכא ליכא למשמע מידי אבל מ"מ לא שבקינן פשיטותיה דרבי זריקא משום ספיקא דילן, ולהכי דינא הוא דברכות אין מעכבות זא"ז, דהא אפי' שמואל דאמר ברכה אחת היינו אהבה רבה לא שמעינן ליה דס"ל דהוו אמרי אח"ך יוצר אור דאפשר דלא הוו אמרי אח"כ. ולא ידעינן מאי דעתיה בזה, ולהכי נראה דלא שבקינן לפשיטותא דרבי זריקא כמש"ל

אלא דראיתי להתוס' ריש פרק היה קורא ד"ה היה קורא שכתבו וז"ל וא ת תהא מסקינן בפרק קמא י"ב סדר ברכות אינו מעכב. הא ברכות מעכבות ע"כ ע"ש. משמע שדעתם שזו מסקנת הש"ס ולא דחייה בעלמא. ועוד משמע מדבריהם דענין ברכות אין מעכבות זא"ז. וענין ברכות אין מעכבות א שמע ענין אחד הוא. וכאשר תאמר ברכות אי מעכבות זא"ז אין מעכבות נמי את שמע. וכן ראיתי להרא"ש ז"ל בפסקיו ריש היה קורא סי' א' שכתב משם רב האיי גאון דמדאמרינן הכא סדר ברכות אינן מעכבות אלמא סתמא דגמ' ס"ל דסדרן אינו מעכב, אבל אי לא אמר כלל מעכב ע"ש. וצריכין אנו לומר דדעתם בזה הוא דמדקאמר רבי זריקא משום ריש לקיש זאת אומרת וכו' דמשמע שזאת היא שאומרת כן. אבל הסברא מבחוץ אינה כן וא"כ לשמואל דסובר ברכה אחת היא אהבה רבה א"כ ליכא למשמע מהכא מדי וחזרנו לסברא דמבחוץ דס"ל דברכות מעכבות. ועוד אי סובר הש"ס בעלמא ברכות אין מעכבות זא"ז או דמספקא ליה בזה למה דחק עצמו כ"כ לפרושי דברי ריש לקיש דלא כפשטיהו. שהוא אמר ברכות אינן מעכבות ואנן נימא סדר ברכות קאמרי אלא ודאי מדדחק לפרושי הכי כדברי ריש לקיש משמע דהש"ס ס"ל דהברכות מעכבות זא"ז וה"ה דמעכבות את שמע שכך היא תקנת חכמים בזה הגם דבעלמא קימ"ל דברכות אינן מעכבות את המצוה ברכות ק"ש שאני דכך היתה תקנת חכמים דק"ש בברכותיה דוקא, ובלא"ה לא דמי ברכות ק"ש לברכות המצות. שאלו ברכות של שבח והודאה נתקנו לאומרם עם ייחוד ה' ועול מלכותו ודו"ק אבל סדרן אינו מעכב לכ"ע

והרא"ש שם בפסקיו הביא בשם ר"ח שפי' דברכות אינן מעכבות ואפי' לא אמרן כלל יצא וכ"כ הטור משמם בא"ח סי' ס' ועיין שם בב"י ובב"ח

והרשב"א כתב דברכות אין מעכבות אבל מ"מ חוזר ואומר ברכות בפ"ע דנהי דידי ק"ש יצא מ"מ ידי ברכות לא יצא. וכן פסק מר"ן בש"ע ס ס' סעיף ב' ג' ע"ש. והרמב"ם ז"ל הלכות תמידין ומוספין פרק ששי הלכה ד' פסק כשמואל דברכה אחת היא אהבת עולם ובפרק א' מהלכות ק"ש הלכה ח' כתב וז"ל דהקדים ברכה שניה לברכה ראשונה בין ביום וכו' יצא לפי שאין סדר בברכות. ע"כ הנה מפשע דבריו נראה דס"ל כרב האיי גאון דסדרן הוא דאינו מעכב. אבל הן עצמן מעכבין אם לא אמרן אבל מדברי הרב רבינו כ"מ שם משמע דמשמע ליה מדברי הרמב"ם שסובר דברכות אינן מעכבות ומנא אמינא לה שהרי על דברי הרמב"ם ז"ל העתיק דברי ר' זריקא ומה שנאמר עליו בש"ס ומה שמסיק הש"ס על דבריו סדר ברכות אינן מעכבות וכתב וז"ל מהכא משמע דכיון דקיי"ל דברכות אין מעכבות זא"ז מכ"ש שאין סדר לברכות ע"כ משמע דכן היא דעת רבינו הרמב"ם ז"ל ועוד דמשמע מדבריו ז"ל בהדיא דכוונת הש"ס במאי דקאמר סדר ברכות אין מעכב אינו אלא דחויי בעלמא אבל באמת סב"ל לריש לקיש ברכות אין מעכבות וכ"ש הדרן שאינו מעכב. וקיי"ל כר"ל משום דשמואל לא מצינו דפליג עליה בזה וכמ"ש בסמוך ולהכי אף דפסק הרמב"ם ז"ל בהלכות תמידין ומוספין כשמואל דסובר ברכה א' היינו אהבה רבה אפי"ה סובר הדין דין אמת כר"ל דס"נ ברכות אין מעכבות זא"ז ולא את שמע. אבל לא ידעתי מנין למד הרב כ"מ מדברי הרמב"ם דסובר הרמב"ם כרבינו חננאל ולא כדעת רבינו האי גאון. ועיין להרשב"א בחדושיו לברכות י"ב ולהרב מחב"ר בסי' ס' ועיין להרב מעשה רקח על הרמב"ם הלכות ק"ש פרק א' הלכה ח' ע"ש במ"ש והדרא קושיא לדוכתה . ע"ש שאין דבריו מובנים ודוק

דף מ"ו ע"א תוס' ד"ה לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל וכו' שכתבו וז"ל מיהו יש ליישב הני תרי לישני דרבי יוחנן כשבעל הבית מסב עמהם וכו' עש"ב נ"ל לומר שהתוס' נסתפקו לענין דינא