קרן לדוד (סקלי) מא

בה הרב פני יהושע וכמו שכתבנו לעיל ועיין לעיל מש"כ בזה

עוד קשה בש"ס לקמן דקאמר אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי וכו' דלמה האי יוצר אור משום דלא מטא זמניה. וכי מטא זמניה וכו' נימא משום דהוו ממהרין לעבודתן. ומשום הכי הוו אמרי ברכה אחת דהיא אהבה רבה ונרויח בזה דלא קשה לן קושית התוס' ד"ה משום דלא מטא וכו'. עוד קשה לי לר"ש בן לקיש דסובר דיוצר אור הוו אמרי. ומשום הכי אמר זאת אומרת וכו'. קשה מנא ליה דברכה אחת דקתני מתני' היינו יוצר אור דילמא ברכה אחת היא אהבה רבה ואין כאן זאת אומרת

ונראה ליישב בזה הוא דהנה צריך להקדים דברי הרב כ"מ הלכות ק"ש פרק א' הלכה ח' תמה על מה דאמרי' אהבה רבה הוו אמרי הא קי"ל כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. וכשקורא אהבה רבה בלי סמוכה לחבירתה הרי אין כאן ברכה כלל. וא"כ צריך לפתוח בה בברוך. ותרץ דכיון שבמקומה היא סמוכה לחבירתה אין לחוש עכשיו כשאומרה בפני עצמה אף דאינה פותחת בברוך עש"ב

וכן ראיתי לתלמידי הר' יונה ז"ל בברכות דף ה' שהקשו קושיא זו על ענין אחר כיוצא בזה ותרצו כתרוץ הרב כ"מ ע"ש ועיי' להרב שונה הלכות שהאריך בפרט זה והרחיב בו הדבור ושם נאמר דזה הוי פלוגתא דרש"י והתוס' סוב' אפילו אם במקומה סמוכה לחבירתה אפילו הכי אם אומרה בפ"ע צריך לפתוח בה בברוך. וברכת אהבה רבה שאני שהיא מטבע קצר ולכך לעו' תו' בברוך ואינה פותחת כמו ברכת אלהי נשמה ע"ש שהביא חילוק זה משם הרש"בא ז"ל עיין שונה הלכות דף יח' יט' ותרוה צמאונך. ועיין להרב תפלה לדוד להרב דוד עמאר אות קע"ט ע"ש

ולפי המתבאר נראה לומר דבזה פליגי שמואל וריש לקיש. דשמואל סובר כדעת רבינו יונה דס"ל דכיון דבמקומה היא סמוכה לחבירתה אף דאומרה בפ"ע אין לחוש והויא ברכה. ובחר בזה יותר משלא יאמר ברכה היינו ברכת יוצר. מפני שעיקר ביאתם ללשכת הגזית (עיין רש"י ד"ה וברכו ברכה אחת (היא לקרות את שמע. ומפני כך הוצרכנו לברך לפניה ברכה דידה. דהיינו ברכת התורה וכמו שכתב רבינו יונה בברכות דף ה' במי שקרא את שמע מבעוד יום והתפלל עם הצבור אחר כך כשיבא לביתו והגיע זמן ק"ש יקרא ק"ש ויברך ברכה לפניה. וכתב משם רב עמרם ז"ל וז"ל ולפיכך נראה לומר דמאי ברכה אחת דקתני מתני' היינו אהבה רבה. ועוד בחר בזה שכן משמעות ברכה אחת משמע ברכה שאין בה אלא ברכה אחת דהיינו בחתימתה ולא בפתיחתה לאפוקי ברכת יוצר אור. ועוד פליגי בזה שמואל וריש לקיש. דסברת שמואל היא דלא אמרי' מפני המהירות היו מברכין דוקא ברכה אחת שאין שהות כ"כ באמירתה שיצטרכו לדלגה. ובודאי אי מפני זה עשו כתק' חז"ל דשתים לפניה ושאני שאר תפלה שהיו מדלגין משום שהות באמירתם שכמה ברכות הן ומשום הכי סובר שמואל. שהיו מדלגין לברכה שעדיין לא הגיע זמנה שהיא יוצר אור והיו אומרים אהבה רבה וריש לקיש סובר כסברת רש"י ותוס' דס"ל שאפי' אם במקומה סמוכה לחבירתה אם אומרה בפ"ע צריך לפתוח בה בברוך ולהכי אינו יכול לברך ברכת אהבה רבה בפ"ע ומשום הכי סובר דמאי ברכה א' היא יוצר אור. ועוד פליג אדשמואל בזה וסבירא ליה דאפילו על שהות כ"ש דהיינו על שהות ברכה אתת היו חוששין להתעכב. ואפשר מלתא בטעמא לדעתו דס"ל דהיו אומרים יוצר אור א"כ כבר נתעכבו יותר זמן עד שהגיע שעת יוצר אור. ומ"ה הוו חיישי אפי' מעט מזער למהר לחוש לעשות עבודתן משו"ה היו מדלגין אהבת עולם

ועוד יש לו טעם לשבח שבחר בברכת יוצר אור משום שהיא ראשונה ואין מעבירין על המצות ומוטב שידלג שניה ואל ידלג ראשונה מהאי טעמא וזה דמי להאי דאיתא בסוכה נ"ה ע"א לענין שיר המוספין דקימ"ל דאם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה שהוא אחרון לכל, עיין רש"י שם ד"ה ימוטו ידחה ע"ש ודמי ג"כ להא דכתב הרב בית מנוחה בדינים השייכים לנשמת כל חי משם הרב שלמי צבור בשלמי חגיגה דף ד"נ ע"א שאם לא יוכל לומר פסוק דזמרה וג"כ נשמת ולהתפלל עם הצבור. ואם ידלג אחד מהם ימהר יחישה להגיע להתפלל עם הצבור פסק הרב בזה שבדין שתדחה אמירת נשמת שהיא באה לבסוף והיא הגורמת להתעכב שלא להשתתף עם הצבור ע"ש בבית מנוחה דף קל"ב ע"ב והכי נמי דכוותה דדין הוא שתדחה אהבת עולם שהיא הגורמת להתעכב מלעבוד עבודה, ומכל הני טעמי תריצי ע"כ לומר לריש לקיש דברכה אחת היא ברכת יוצר אור

ובהני יתורץ הכל על נכון בעה"י, דמשום הכי קאמר הש"ס דאי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אינן מעכבות דלא קאמרי אהבה רבה, ור"ל דלא אמרי אהבה רבה משום דאינה פותחת בברוך ומשום הכי לא היו אומרים אותה בפ"ע לא קודם ק"ש ולא אחר התפלה. כיון שאינה פותחת בברוך, וא"כ שמעינן מהכא דאין מעכבות וכו' אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי ברכות אינן מעכבות זא"ז דילמא האי דלא אמרי' וכו' ור"ל כיון דברכה אחת היא אהבה רבה א"כ היו יכולין לאומרה בבקר השכם, ובדין הוא דלימרו תרוייהו כיון דעדין הוא בבקר בבקר וברכה אחת אין בה שהות באמירתה כדי שיצטרכו לדלגה, כיון דלא נשתהו על שום דבר