קרן לדוד (סקלי) מ

לו לאדם להיות רגיל לעשות כן שלא מדוחק. וא"כ לפי פירושו ז"ל לא בא רבינו הטור אלא לומר שלא יעשה כן דהיינו דלא יהיה רגיל לעשות כן לכתחילה ומשום הכי כתב על דברי הטור שפשוט הוא וכו'

אלא דק"ק דלפי פירושו ז"ל מה בא להודיענו רבינו הטור בזה. וא"כ לפי דבריו ז"ל שבבית יוסף שפירש דברי הטור כך. גם דברי הרב מנוח שהביא בספרו כ"מ יפורשו כמ"ש. ומה גם שהוכחנו כן מדקדוק לשון הרב מנוח וכן יש לדקדק ג"כ מלשון הטור שכתב והוא שלא היה רגיל לעשות כן

והרב ב"ח ז"ל פירש בדברי הטור כוונה אחרת והוא דהטור כוונתו לתרץ קושיות הראשונים מהא דאמרו הקורא עם אנשי משמר לא יצא. ותירץ הטור דהתם הקורא עם אנשי משמר קאמר. דהיינו שקורא עמהם תמיד בכל יום. בזה החמירו בו חכמים ואמרו דלא יצא דיעבד. וצריך לקרותה פעם שנית כדי שלא יהיה רגיל בכך. אבל באקראי בעלמא פעם אחת בחדש יצא בדיעבד. וא"כ לפי דבריו ז"ל גם דברי הרב מנוח יתפרשו כן כפשטם דתרתי בעינן דלא היה אנוס ועוד שהוא רגיל בכך

ומה שהוקשה לנו מסיום דבריו ז"ל שכתב שקנסוהו שלא יצא. כדי שלא יהיה רגיל בכך. דהול"ל שקנסוהו מפני שהיה רגיל בכך. יש לומר דהכי כוונתו דר"ל דלמה קנסוהו כיון שכבר קרא בדיעבד. ותרץ שכיון שעשה כן פעמים בחדש והורגל בזה קנסוהו פעם שניה הגם שכבר קרא בדיעבד. מפני שהורגל בשני פעמים בחדש. להכי קנסוהו כדי שלא יהיה נכשל לעתיד ויהיה רגיל אחר כך וא"כ עיקר החשש הוא משום לעתיד לבא. אבל במה שכבר קרא כשר בדיעבד ויצא ידי חובתו כמו פעם ראשונה, וא"כ לפי פירושו מה שכתב הטור והוא שלא יהא רגיל לעשות כן ר"ל דלא יעשה כן פעם שניה בחדש אחד בזה הוא דאם, קרא ובא לשאול מורין לו דיצא אבל לא יהיה רגיל לעשות כן פעם אחרת שאם אלא יעשה כן בפעם שנית אין מורים לו כך שיצא מחייבין אותו לחזור ולקרות ולא רחוקה היא לומר דכוונת הטור היא דבשעה שמורין לו שאין צריך לקרות דהיינו לחזור ולקרות שנית בפעם ראשונה אומרים לו שלא יהא רגיל לעשות כן

וכתב הרב ב"ח ע"ז דהכי נקטינן. ולא הביאו הש"ע לפי שהוא דבר פשוט ע"ש מה שסיים וקשה דאם הש"ע מודה בזה. למה לא פירש דברי הטור כמו שפירש הרב ב"ת ופירשם בכוונה אחרת. ואפשר לומר דסובר הרב הגם דהב"י לא פירש הטור כמו שפירשם הוא ז"ל. מ"מ לא מפני זה יחוייב דלית ליה האי דינא. דאפשר דמה שלא פירש כן משום דלא משמע ליה פירוש זה בלשון הטור כמ"ש בסמוך. דא"כ הכי הו"ל לטור לומר, ואין צריך לקרות פעם שניה אם אינו רגיל לעשות כן. אלא ודאי לא נתכוון הטור לזה כלל. ולהכי לא פירש בדברי הטור. אבל מ"מ סובר הב"ח דדעת הרב"י לדינא כמו שכתב הוא ז"ל. דלא התיר הש"ע אלא בפעם אחת בחדש בדיעבד. אבל בפעם שניה לא. כנ"ל. וכן ראיתי להרב חידושי הגהות שהביא משם מהרל"ח שפירש דברי הטור כדפירשם הרב"ח. ועיי' י' להרב מאמר מרדכי סי' ח"ן סק"ד ע"ש

ועל מה שכתב הרב"ח וז"ל אבל באקראי בעלמא פעם אחת בחדש. עכ"ל דמשמע להדיא מדבריו ז"ל דבפעם שניה בתוך החדש מקרי רגיל. ואינו דבר חדש עד שיהא פעם אחת ולא ישנה לו בחדש אחד. וכן נמי אם בכל חדש מתפלל פעם אחת מיקרי אקרא בעלמא ולא קנסינן ליה

ונראה לי ראיה לזה מהא דאיתא פרק הרואה ברכות נ"ד ע"א רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים. ובש"ס שם נ"ט ע"ב קאמר לפרקים עד כמה. אמר רמי בר אבא אמר ר' יצחק עד שלשים ופסקו מר"ן בש"ע סי' רי"ח סעיף ג' וסי' רכ"ד סעיף י"ג וז"ל כל ברכות הראיה אם חזר וראה אותו דבר בתוך שלשים יום אינו חוזר ומברך. ע"ש משמע דכל פעם אחת בחדש הו"ל כאילו ראה אותם מחדש ולכן צריך לברך. וא"כ הה"ד בנדון דידן בפעם אחת ולא שתים ודוק: ובחום

ובחפושי בספרי דבי רב ראיתי להרב ברבי יוסף ז"ל בסי' ח"ן אות ז' שהביא דברי הפר"ח ז"ל בענין זה. והוא ז"ל מסיק דבתלתא זימני מיקרי רגיל. דהא הוחזק בהכי ודמי למאן דאיתחזק באיסורי ע"ש שהאריך בדבר זה. והרב אלף המגן בא"ח סי' ח"ן סק"ט הביא דברי הרב"ח ודברי הפר"ח והברכי יוסף. ומסיק הוא כדעת הרב ב"ח דבפעם אחת בחדש יצא עש"ב

שם אמר שמואל אהבה רבה. רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש יוצר אור וכו' יש להתבונן ולשום שכל בזה. דבמאי קא מיפלגי דלמה כל אחד בחר לו ברכה. הגם דמתני' קתני סתמא ברכה אחת הלא דבר הוא. עוד קשה לי במאי דאיתא בסמוך לזה. זאת אומרת ברכות אין מעכבות זא"ז דאי אמרת יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות אין מעכבות וכו' דלא הוו אמרי אהבה רבה קשה מנלן לומר דלא הוו אמרי אח"כ אהבה רבה דהא באמת היא גופא קשיא דלמה לא הוו אמרי אלא ברכה אחת ולא שתים כתק' אנשי כנה"ג וצריכין לומר משום שהיו ממהרין עצמן לעבודתן ולא היה להם פנאי לברך שתים כמו שלא היה להם פנאי לשאר תפלה. וכמו שכתב רש"י ז"ל ד"ה וברכת כהנים ע"ש. וא"כ קשה אף אי נימא דיוצר אור הוו אמרי ולא אהבה רבה מ"מ יכולני לומר דהוו אמרי אח"כ וקושיא זו נתקשה