קרן לדוד (סקלי) לט

א"כ אנשי משמר למה היו קורין. דמה הועילו חכמים בתקנתם. עוד קשיא לי אהיא גופה דלמה הקורא עם אנשי משמר לא יצא דהא אנשי משמר לא היו קורין אלא לאחר עמוד השחר כדאמרינן בתמיד פרק ג' הרואה אומר ברקאי. מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והלכה כמתיא בן שמואל עי' בפירוש הרב רבינו עובדיה מברטנורא. וכמה דברים היו עושים קודם לזה אחר שהאיר היום כמו שכתוב. במשנה ועי' תוס' ברכות י"ב ע"א ד"ה משום דלא מטא זמן יוצר ועי' הרמב"ם הלכות תמידין פרק ששי הלכה א' ב' ג' ד' וא"כ אחר כל אלה הדברים קרוב לומר שיהיה אז בעת שיברכו ברכה אחת וק"ש הוא עת וזמן ק"ש דקיי' לן משיכיר את חבירו הרגיל עמו קצה ברחוק ארבע אמות. וכמו שפסק מר"ן בש"ע א"ח סי' ח"ן סעי' א' ע"ש. ואת"ל שעדיין לא הגיע זמן זה. מ"מ הרי קי"ל אם קרא ק"ש של יום אחר שעלה עמוד השחר יצא כדאיתא בברכות ח' ע"ב. וכ"פ הרמב"ם הלכות ק"ש פרק ראשון הלכה י"ב וז"ל ואם שעת הדחק כגון שהיה משכים לדרך קורא לכתחי' משיעלה עמוד השחר וכן פסק בש"ע סי' ח"ן סעיף ג' ד' ע"ש

כבר נאמרו בזה פירושים שונים דאנשי משמר היו קוראים אז כיון שהיו דחוקים לעבודתן הו"ל כמו היוצא לדרך דקי"ל דקורא לכתחי' משיעלה עמוד השחר. ומפני שהן חוששין שמא יעבור זמן ק"ש שהוא זמן ג' שעות והם טרודים בעבודתן. משום הכי היו מקדימין משעלה עמוד השחר. דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא. ומה שאמרו הקורא עם אנשי משמר לא יצא. הרשב"א ז"ל בחידושיו לברכות דף ט' תירץ ג' תירוצים. א' דליתא להך ברייתא דיומא דקתני לא יצא דקי"ל כריב"ל דאמר הלכה כרשב"י כדאיתא בברכות ט' ע"ב. תירוץ ב' תירץ דהאי לא יצא דקתני ר"ל לא יצא ידי מצוה מן המובחר. אבל ידי מצות קריאה יצא. התירוץ הג' הוא דהתם עסיקי' שקורא שלא בשעת הדחק אלא מדעת ומשום הכי לא יצא כלל. וצריך לחזור ולקרות בעונתה ע"ש. ולפי דבריו ז"ל צריכין לומר שאנשי משמר היו קורין קודם שיגיע זמן ק"ש שהוא תחלת זמנו לדעת הרשב"א משיכיר בין תכלת ללבן הגם שהיו עושים כמה דברים משעלה עמוד השחר אפי"ה אגב זריזותן לא היו מגיעין לומר ק"ש בזמן הכיר בין תכלת ללבן. ועי' ב"י א"ח סי' ח"ן אגב שהביא דברי הרשב"א הנז' והרב כסף משנה הלכות ק"ש הביא לנו משם הרב מנוח ב' תירוצים. תירוץ א' דהאי יצא ר"ל לא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה. אבל אינו צריך לחזור ולקרות (יש לכוין תירוץ זה לתירוץ ב' דהרשב"א) וכן ראיתי שפירש הראב"ד בהשגות בפרק עשירי מהלכות תפלה הלכה י"ג ע"ש תירוץ שני דהתם מיירי במי שרגיל לקרות עמהם שלא במקום אונס וקנסוהו שלא יצא. כדי שלא יהיה רגיל בכך ואנשי משמר שאני שהיו טרודים בקרבנות והוי כשע' הדחק. ע"ש ותירוצו הב' הוא כתירוץ הרשב"א הג' אלא שהרב מנוח ז"ל בשתים ועלתה לו. אחד שלא היה עליו שום אונס והב' שהוא רגיל ולא פעם אחת ושתים דוקא ואפשר לומר דעיקר חילוקו הוא מפני שלא היה עליו שום אונס וכדעת הרשב"א שכתב שעושה מדעת וכן משמעות לשונו שסיים וכתב וקנסוהו שלא יצא כדי שלא יהיה רגיל בכך עכ"ל. ואם עיקר טעמא דלא יצא הוא מפני שרגיל לקרות הול"ל וקנסוהו שלא יצא מפני שהוא רגיל בכך ודוק'. וא"כ יצא לנו דלפי תירוצו הא' של הרב מנוח שהוא כתירוץ הרשב"א הב' אם קרא ק"ש אחר עמוד השחר אפילו לא היה לו דוחק יצא בדיעבד. וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל הלכה י"ב ע"ש. וכן פסק בש"ע סי' ח"ן סעיף ד' ועיין באה"ע שם ס"ק ואו' ע"ש. ולפי תירוץ הרשב"א הג' שהוא כתירוץ הב' של הרב מנוח כמו שכתבנו בסמוך אם לא היה אנוס בקריאה זו אפילו בדיעבד לא יצא. והוא היפך מדברי הרמב"ם ומר"ן ז"ל דפסק כוותיה. וא"כ צריכין לומר שהרב כ"מ שהעתיק דברי הרב מנוח אדברי הרמב"ם אינו אלא להודיענו חילוק הראשון שהוא עולה בקנה אחד לדעת הרמב"ם ובאגב העתיק גם דבריו האחרונים דכתב הרב מנוח הגם שאינו עולה עם דברי הרמב"ם

וראיתי להרב ריב"ה ז"ל שכתב וז"ל. וכן אם קראה מיד אחר שיעלה עמוד השחר בדיעבד אעפ"י שלא היה אנוס יצא וא"צ לקרותה פעם שניה והוא שלא היה רגיל לעשות כן עכ"ל ומשמע מדבריו שאם רגיל לעשות כן דהיינו בלא אונס קורא ק"ש משעלה עמוד השחר אינו יוצא. והן הן הדברים שכתב הרב כ"מ משם הרב מנות לפי פישוטם של דברים דמצריך תרתי דאין לו אונם. ועוד שהוא רגיל בכך. בזה הוא דלא יצא, וא"כ לפי"ז דברי הרב מנוח בתירוצו השני יסבור ולא ידע ג"כ כדעת הרמב"ם שדברי הרמב"ם יש לפרשם דוקא באם אינו רגיל הוא שכתב הרמב"ם אע"פ שלא היה אנוס יצא בדיעבד ולפום השתא אתי שפיר שהעתיק הרב כ"מ דברי הרב מנוח על דברי הרמב"ם ז"ל ולא פירש שהם הפך מדעת הרמב"ם כמ"ש לעיל. שלפי זה כולם שוים לטובה

אלא שראיתי להרב ב"י ז"ל שפירש דברי הטור באופן אחר וז"ל ומ"ש רבי', הטור והוא שלא רגיל לעשות כן: פשוט הוא שכיון שלא התירו לו אלא בדיעבד או בשעת הדחק אין לו לאדם להיות רגיל לעשות כן שלא מדוחק עכ"ל. ור"ל שכיון שלא התירו לו לעשות כן אם אינו אנוס לכתחי' לקרות אלא בדיעבד אם קרא אמרו שיצא א"כ אם יהיה רגיל הוי לכתחי' שבזה לא התירו לו. ולכך לא יהיה רגיל בכך וכן לא התירו לו לקרות לכתחי' אלא מתוך הדוחק ולהכי