קרן לדוד (סקלי) לה

ונראה לומר דה"ק א"ל במה קאמ' ר"ל הא דקאמרת כאלו בנה במה הוא כף' השיעור דכתותי מכתת שיעוריה. של זה כולי האי כשיעור העושה במה זה לא יתכן דאיך הוא כן והשיב לו לא לכו' כלומר לא כף השיעור אלא כף הדמיון וכהא דאמרו על פסוק מי בכם ירא ה' יבטח בשם וכו' דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח בו נראה שהוא מתחכם לאסוף הון ע"י מעשיו. ולא מעשה ה' המה ח"ו וזה ג"כ הבינה, במה לעצמו בשעת איסור הבמות. במה שאסר עליו הכתוב והוא עושה הפך רצונו יתברך. מתחכם שע"י מעשיו שבנה במה ומקריב עליה להוריד השפע ואינו בוטח בה' ולפיכך הוי איסור דומה לאיסור במה. כ"ד פה המדבר קטינא עריך הצעיר דוד הכהן עובר אורח בעי"ת מגנייא יע"א ביום ר"ח אדר שני שנת וראית"ם וזכרתם לפ"ק היא שנת תרנ"ז והיא שנת כ"ח למחזור גדול וזכיני וברכנו בה ברכת החמה בעי"ת מיגנייא יע"א יה"ר שנזכה עוד לברכה בשנת תרפ"ה ותשי"ג שהם תשלום כ"ח כ"ח שנים אחרים הבאים לקראתנו לחיים טובים ולשלום. ועוד רבות בשנים נזכה ונחיה ונאריך ימים אמן ולברכה בתוככי ירושלים תובב"א

דפ' כח' ע"ב: ת"ר בכניסתו מהו אומר יהרמ' וכו' שלא יארע דבר תקלה עי' ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא' יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם ע"כ. וצריך להתבונן בתפילה זו לכאורה נראה דהכל דבר אחד. דשלא יארע דבר תקלה היינו שלא אכשל בדבר הלכה דקאמר אח"כ. והיינו נמי דקאמר אח"כ ולא אומר על טמא טהור וכו'. דבתפלה לא שייך לומ' דתני והדר מפרש. ויותר קשה לפירוש מהרשא' בח"א שפירש דהאי וישמחו בי חבירי דבר בפני עצמו ולא קאי אלא אאכשל בדבר הלכה והיינו שמתפלל עוד שיהיו חברים מקשבים לקולי על דרך לאחד קראתי נועם שדרשו רז"ל על ת"ח שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה והיינו וישמחו בי ובלמודי ובאמת בזה ידוייק שפיר מלת בי דלפירוש רש"י הול"ל לי דהיינו בכשלוני. אלא דבאמת קשה להלום פי' זה דא"כ הוא למה הכניס זה בין הדבקים. בין לא אכשל ובין לא' אומר על טמא טהור שהוא דבר א' הו"ל לסיים תפלה המדבר בעדו שלא אומר על טמא טהור ואח"ך יאמר וישמחו בי חבירי

ויש לפרש דה"ק שמתחלה התפלל על דבר החמור שלא יורה הוראה לאחרים בטעות ונתקלים אחרים על ידו. והיינו דקאמר שלא יארע דבר תקלה ע"י ואח"כ התפלל על דבר קל מזה שאפילו אינו מתכוין להוראה אלא בדרך משא ומתן עם חביריו לא אכשל לימ' דבר שלא כדין וכשורה וישיבו אותי חביריו אחור ויעמידוהו על האמת ויהיה להם שמחה שדבר דבר זה לפניהם. והשיבוהו אחור ולא נשמר בטעותו משום חיבתו וחיבת האמת. ובזה ידוייק בי ולא לי. ואח"כ מתפלל אפילו על דאמירן בעלמא אפי' באמירה בעלמא שטועה בדבורו ולא מלבו שטעה ואמר על עמא טהור וכו' מתפלל על זה שיהיו שפתיו ברור ימללו והיינו דקאמר ולא אומר על וכו' שנקט בבקשתו האמירא כנ"ל. אנא דעדיין אנו צריכין למודעי דלמה לא הזכיר בפרטות אלא טומאה וטהרה ולא איסור והיתר. חיוב ופטור. זכאי וחייב. ועי' בהרי"פ ובהרא"ש שגרסתם היא ולא על טמא וכו' ולא על אסור וכו' ע"ש. ונ"ל לומ' דודאי הכל נכלל במה שהתפלל שלא יארע ולא אכשל. אלא משוה דדיני טומאה וטהרה חמירי טפי בהלכותיהן וכמו שאמרו רז"ל שהן הן גופי הלכות וצריכין שכל מחודד להבינם ולהכי פרטינהו ודוק

עוד נראה לומר דנקט טומאה וטהרה דהכל תלוי בזה משום דהטעות בא מכח טומאה וטהרה מכח הקליפה הקשה הטמאה שהוא הסטרא אחרא. וצריך בתחלת למודו לשברה בכח טרחה ויגיעה כמ"ש על האר"י ז"ל שהיה בהתחלת למודו לומד בהתעוררות גדולה עד שהיה מזיע כדי לשבר הקליפות שבאים מחמת סטרא אחרא שמטמטמת את הלב שטומאתה חמורה ולהכי נקט בתפלתו טומאה וטהרה וכתיב לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי

דפ' ח' ע"א ואמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה'. ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. וגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה ע"כ. והקושי מבואר שבודאי הנהנה מיגיעו יש לו יראת שמים נמי וא"כ פשיטה ואפשר לפרש בפשוט דהנה יש שני סוגים בעובדי ה' יש שאינו פוסק ממשנתו ואינו זז מלימודו כלל דלא ימוש כתיב ואינו רוצה להתבטל מלמודו והגית בו יומם ולילה כתיב. אבל הוא נהנה מאחרים כדי שלא יתבטל מתלמוד בהתעסקו במלאכה או בסחורה להביא טרף ביתו משום הכי נהנה מיגיע אחרים. ויש סוג שני שלומד ומתעסק בתורה דרך משל שני שלישי היום ושליש היום מתעסק במלאכתו להביא טרף ביתו. ובעוד שזה טרוד במזונותיו ובפרנסתו ובפרנסת אנשי ביתו הסוג הראשון מוסיף והולך בתלמודו ועוסק בדברי שמים. והוה סלקא דעתין לומ' דהסוג הראשון שהוא מתמיד בישיבתו בתלמודו שהוא עוסק בדברי שמים הוא עדיף מסוג השני ולכך הוצרך ר' חייא וכו' לומ' אל תחשוב כן