קרן לדוד (סקלי) לד

על שני דברים הבאים כאחד בהניונו על התחלת הזמן ועל סופו. ולהכי נקט במאמר פיו מ"ש מאימתי להורות ששואל על התחלת הזמן. ונקט קורין להורות על משך הזמן שקורין בו ק"ש שאם לא קרא עכשיו אימתי קורא והולך בערבית וקאמר שמתחיל מטעה שהכהנים וכו'. לכתחלה קורין בזמן הנז' ונמשך זמן קריאתו עד סוף האשמורה הראשונה וכו' וק"ל

בש"ס. תנא היכא קאי דקתני מאמתי. ותו מאי שנא דתני בערבית וכו'. דמשום פתח דבריך יאיר הו"ל למנקט דשחרית ברישא ל תנא אקרא קאי וה"ק זמן ק"ש דשכיבה וכו'. ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם וכו' אי הכי סיפא דקתני וכו' ע"ש. יש לקשות דמאי קשיא ליה לש"ס דמאי שנא דתני בערבית ברישא ל הא הכי הוא סדר היום מתחיל הלילה ואח"ך יבוא אחריו היום ולהכי תני כסדר היום

עוד יש להתבונן בתירוץ השני דקאמר ואי בעית אימא וכו'. דלכאורה עדיין קשה קושית הש"ס דפריך מתחילה תנא היכא קאי. דקתני מאמתי. עוד קושית אי הכי דפריך הש"ס מאי אי הכי דמשמע אי אמרת בשלמא עי' בתוספות ד"ה אי הכי ע"ש

ונראה דהכי פירושא. דמאי שנא דתני בערבית ברישא. ר"ל דכיון דק"ש דערבית נמשכת ונגררת אחר תפלת ערבית ואחר תפלת שחרית כמו שתקנו לנו רז"ל לסמוך ק"ש לתפלה כדי לסמוך גאולה לתפלה. ובתפלה מצינו שסדר התפלות הוא שחרית מנתה ערבית בין למ"ד תפלות אבות תקנום בין למ"ד כנגד תמידין תקנום שסדרם הוא שמ"ע. ועי' תוספות ד"ה ליתני דערבית ברישא ע"ש ומשום הכי קשיא ליה שפיר דמאי שנא דתני דערבית ליתני דשחרית ברישא כיון דק"ש נגררת אחר התפלה ומשני תנא אקרא קאי והכי קאמר זמן ק"ש דשכיבה וכו'. ותרן ליה בשתים ועלתה לו השני קושיות בחדא מחתא דתנא אקרא קאי ולהכי קתני מאימתי ומשום הכי נמי תני דערבית ברישא כסדר הכתוב. אלא משום דדחיקא ליה מילתא בתירוץ זה עד שהוצרך לומ' והכי קתני זמן ק"ש דשכיבה אימת שבאמת לא קתני הכי במתניתין שלא הזכיר התנא שכיבה דקרא ולהכי נייד מתרוץ זה וקאמר ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם וכו'. ונ"ל דר"ל דלעולם תנא אקרא קאי ולהכי תני מאימתי אלא משום דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וקאי נמי אקרא זה ולהכי תני נמי לישנא דערבית והתחיל בערבית נמי ברישא ושביק סדר התפילות משים דק"ש שהיא דאורייתא וזמנה דאורייתא אינו בדין שתהא נגררת אחר זמן תפלה שהיא מדרבנן משום הכי תני לה סדר בפני עצמה שהיא שכיבה קודם קימה ככתוב. ועל זה פריך ליה שפיר כיון דקאמרת דתני לק"ש סדר בפני עצמה. לתני נמי בברכותיה סדר דערבית ברישא ' דבשלמא לתרוץ קמא דסובר שהאמת שק"ש נגררת ונמשכת אחר סדר התפלה אלא משום דתנא אקרא קאי דכתיב בשכבך. להכי תני דערבית ברישא אתי שפיר שלענין ברכות חזר התנא לסדרו העקרי משום הכי תני בברכות ק"ש דשחרית ברישא שהוא כמו סדר תפלות שמ"ע שכל עניינם ברכות להכי בסדר ברכות דק"ש נמי תני כמו ברכות דתפלה. אבל לתרוץ השני דסדר ק"ש בפני עצמו ולא כסדר תפלות א"כ גם בברכות ק"ש דידה לתני דערבית ברישא וכו'. ואפשר שבכלל דברי התוספות דברינו שלכל זה נתכוונו התוספות בד"ה אי הכי. וק"ל

דף ה'. אמר ר' יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו ופירש רש"י להרוג את המזיקין שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם וכו' ואמר ר' יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו שנאמר ובני רשף וכו' ע"ש וקשה הא תו למה לי שנראה שהם כשני הכתובים הבאים כאחד. ועוד דלמה שינה את לשונו דבמימרא הראשונה נקט בדבריו כאלו אוחז וכו' ובמימרא שניה נקט בדילין הימנו. ועוד דלמה לא פריך הש"ס על מימרא זו מאי משמע כדפריך במימרא א' :והנראה לומר בזה הוא דמימרא ראשונה דקאמר כאלו אוחז וכו' ידבר דוק' בק"ש הוא שיש לה סגולה בזו כאלו אוחז חרב להרוג המזיקין ולא בשאר דברי תורה דדוק' ק"ש שיש בה רמ"ח תיבות. רמז ויקח רמח' בידו והיינו דקאמר וחרב פיפיות בידו להרוג את המזיקין והמזיקין מתפחדין ממנו מכח הרומח שבידו ומתרחקין ממנו ומכל גבולו סביב יראה ופחד יבוא בם ותכסמו פלצות. אבל במימרא שניה הא דקאמר כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימינו לאו דוק'. ק"ש אלא אפילו שאר למוד התורה כדמוכח מהראיה שמביא ובני רשף יגבהו עיף ואין עוף אלא תורה וכו'. ולהכי לא שאל הש"ס הכא מאי משמע כדשאל במימרא ראשונה. והא דנקט קריאת שמע אינו אלא משום דכ"ע גמירי לה. וכהא דאמר רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. דהתם נמי ודאי דלאו דוק' ק"ש אלא אפילו פסוק א' משאר תורה. ובזה קאמר מזיקין. בדילין הימינו ורוצה לומ' אין מתגרין עמו ובדילין הימינו שלא להתגרות בו אבל אין מתפחדין ממנו ואינם מתרחקים מגבולו שאינו אוחז חרב שיתפחדו ממנו ומגבולו סביב. וסביב סביב יחנו. אלא שאינם מתגרים בו ובקל אם שמץ דבר נמצא בו יבואו עליו ואינם בדילין אלא הימינו אבל חונים סביבו וק"ל

שם יד' אמר ר' יונא אמר ר' זירא כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה. א"ל במה קאמרת אמ"ל אסור קאמינא וכו' ע"ש באמת כל הקורה יתמה שנראה ח"ו שהוא כמכחיש עצמו ומכחיש את שמע חבירו שקאמר אסור קאמינא. היכן אמר כך הא לא אמר אלא כאלו בנה במה בדבור פה ומאי קאמר קאמינא. ואם בתורת חזרה הול"ל אלא אימא אסור ומאי קאמינא דקאמר: