קרן לדוד (סקלי) לג

חידושי ברכות משנה מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וכו' נראה לי הא דנקט תנא לשון נכנסים ולא תנא משעה שהכהנים אוכלים תרומתן משום דזמן אכילתן תלוי בביאת השמש דכתיב ובא השמש וטהר שהוא זמן כניסת השמש להכי נקט כניסה נמי גבייהו. ועוד דתלוי הכל בזמן כניסת הזמן שראוי ומוכשר לאכילת תרומה ואינו תלוי באכילה. להכי לא נקט תנא אוכלין בתרומתן

שם משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. הא דלא נקט תנא לאכול בתרומה נ"ל משום דתנא אקרא קאי דכתיב ובא השמש וטהר. כדאמר בש"ס. וסיים הכתוב ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא והיינו תרומה וקראה הכתוב לחמו דהיינו תרומתן שהיא תרומת דגן ותירוש ויצהר. אמרה תורה של כהנים ולחמם היא. דבזה הוא שנתנה להם התורה רשות לאכול בביאת השמש. אבל בחלק הקדשים דהיינו קדשים קלים ותרומת חזה ושוק של שלמים. דכתיב בהו [ויקרא ז' לב'] תתנו תרומה לכהן. הגם שמקרו תרומה לאו דידהו נינהו ולא מקרו לחמם כי משלחן גבוה קא זכו שנאמר. ולקחתי מאת בני ישראל וכו'. ואתן אותם לאהרן ולבניו וכו'. וא"כ חלק הקדשים לא מקרו תרומתן. ואינם יכולים לאכול אותם בביאת השמש עד למחר אם היה מחוסר כפורים. ולהכי דייק בלישניה התנא וקאמר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. דהיינו במה שנקראת תרומה שלהן. כדכתיב כי לחמו הוא שהיא תרומת דגן ותירוש ויצהר. ולא תרומת קדשים. וק"ל. ועי' זבחים פרק טבול יום משנה א'. דקתני' מתני' טבול יום ומחוסר כפורים אינם חולקים בקדשים לאכול לערב. ע"ש דמשמע דטבול יום יכול לאכול בקדשים לערב אלא שאינו חולק. ולהכי כתבתי עד למחר אם היה מחוסר כפורים דוק'. ועי' שם בזבחים במשנה הנז' לבעל תוספת יום טוב ד"ה לערב. ע"ש וק"ל

שם. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה וכו'. נ"ל לתת טעם לשבח למה שיחסו רבותינו ז"ל. קריאת שמע עם התרומה. היינו טעמא משום דתרומה תרומת ד' מקרייא. כדכתיב ואני הנה נתתי לכם את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר. וקראם הכתוב תרומתי דהיינו תרומות ד' וכשמם כן הוא שהם התרוממות ד' שכשמגביהן אותם מן דגן ותירוש בזה מודיעים שהכל שלו וראשית היא לשם ושייריה הם שלנו. ובזה אנחנו מנשאים ומרוממים לה' כי רם הוא על הכל. וצריכין להרים שיעור בינוני שהוא א' מחמשים והיינו תרומה תרי ממאה. הרי דבתרומה עושין שני דברים שעומדין ברומו של עולם דהיינו שע"י זה אנו מרוממים את ה' באחד אחוז מן החמשים ובקריאת שמע גם כן כשאנחנו מייחדים ה' מתרומם ה' ומתעלא כדכתיב רוממות אל בגרונם שדרשו חז"ל על קריאת שמע פעמים בכל יום מייחדים את שמו בקבלת עול מלכות שמים עלינו כ"ה בבוקר וכ"ה בערב שעולים חמשים כשיעור של תרומה הרי לך שיש יחוס לקריאת שמע עם התרומה בשתים ועלתה: ואפשר לכוין עוד שהיינו טעמא דקאמר התנא עד סוף האשמורה. ולא קאמר ע"ס ארבע שעות דמשום שייחס קריאת שמע לתרומה. ובתרומה קאמר קרא את משמרת תרומתי לכך נקט התנא גם בקריאת שמע משמרה ולא שעות. ונ"ל דמאי דקאמר תנא בשעה שהכהנים נכנסים. ר"ל בשעה שהכהנים נכנסים לעומק עיונם ומחשבתם בשעה שרוצים לאכול בתרומתן שחושבים שהיא תרומת השם. ומשל גבוה קא זכו והכל שלו. כמו בכוונת קריאת שמע שמקבלין עלינו עול מלכות שמים ומייחדים את שמו. הנכבד והנורא. עוד נ"ל דהא דתלא המצוה בכהנים. ותיקשי לך תינח כהנים ישראל מאי איכא למימר. אשיבך מלין דמשום דכתיב יורו משפטיך ליעקב. הרי תלה הכתוב משפטים בכהנים. ומהם יראו וכן יעשו ודוק

אחר כך ראיתי בזוהר פרשת קרח דף קכט וז"ל ויקחו לי תרומה הרי ממאה ליחדא ליה תרי זמנין ביומא דהיינו תרי ממאה במט' אתוון דשמע וברוך שם וכו' דערבית ובמט' אתוון דשחרית הכרין תרי ממאה וכו' ע"ש והרי הוא כמבואר

עוד נ"ל ע"פ מאי דאיתא בילקוט פרשת בשלח רמז רכו' אמר רשב"י לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שנייה להם אוכלי תרומה

שם במשנה מאימתי קורין את שמע בערבית. משעה שהכהנים וכו'. ע"ס האשמורה הראשנה דברי ר"א וחכמים אומרים עד חצות. ר"ג אומר עד עמוד השחר ע"כ. יש להבין דלמה לא נקט בלישניה אימתי והוסיף מס'. ועוד למה לא נקט קריאת שמע ונקט קורין. ועוד הלא ראינו תנא דמתני' נחית לאשמועינן משך זמן קריאת שמע דהיינו משעה שהכהנים נכנס' ע"ס האשמורה וכו' כל אחד מגביל זמן סופה. ועל כן הוה ליה למנקט אימתי זמן קריאת שמע שהוא מורה על תחילת זמנה וסוף זמנה דעל זה קאי פלוגתא דתנאי: ונ"ל דלכל זה נתכוון התנא ולהכי נקט מאמתי במס' ולשון קורין. ושואל