קרן לדוד (סקלי) קכח

כ"ד ע"א רש"י ד"ה דמתנו לה להא דשמואל דאסר ספק מוכן ע"כ. נ"ל דהרגיש רש"י ז"ל הוא מדנקיט הש"ס דמתני לה משמע המאמר בעצמו דאמר שמואל במושלם דהיינו מאי דסליק מינה אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר"ג זה המאמר גופיה קא' שמואל על הברייתא שמביא הש"ס ובש"ס לקמן לא קאמר הכי אלא החליף מאמר לאין הלכה ור"ג לר"י, ולפ"ז הוה ליה לש"ס לומר איכא דמתני לה הכי ואהא קאי דזה הלשון יסבול שפליג בלשון המאמר שאמר שמואל. לכך תריץ יתיב רש"י וכתב איכא דמתני לה לא קאי על המאמר אלא על נשוא המאמר שהוא ששמואל אסר ספק מוכן ועל נשוא מאמר זה אמר בש"ס איכא דמתני לה אהא וק"ל. עי"ל דלפי מ"ש המפרשים ז"ל דכוונת הש"ס הכא בחסורי מחסרא ספק מוכן וכו' ר"ל דתרתי קא' ר"ג דהיינו שהתיר ספק מוכן ועוד התיר מה שהביא לו נכרי אפילו צדה היום עי' בדבריהם. וא"כ מאמר שמואל אין הלכה כר"ג היינו בתרתי לפי לישנא קמא לזה בא רש"י ז"ל לפרש הכא באיכא דמתני לה פירוש להא דשמואל דאסר ספק מוכן דוקא ולא קאי אתרתי כלישנא קמא אלא אחדא דהיינו ספק מוכן דהא בברייתא לא הזכיר אלא ספק מוכן ועלה קאי שמואל

כ"ד ע"ב ש"ס שוחטין מן הנגרין אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות וכו' ר"ש בן אלעזר אומר בא ומצאן מקולקלין מערב יו"ט בידוע שמערב יו"ט נצודו ומותרין וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש בא' וכו'. הנה הרמב"ם בחבורו בהלכות יו"ט בפ' ב' לא הביא הא דהרשב"א וכתב ה' המגיד דלא הוצרך הרמב"ם להביא דין זה משום דמילתא דפשיטא היא כיון דמצאן מקולקלין מעיו"ט ע"ש והרב פני יהושע בחידושיו תמה עליו דהא רשב"א הוצרך לו' דבר זה לאפוקי מתנא קמא דס"ל מן הרשתות וכו' לא ישחוט דס"ל דספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול הגם דבא מעיו"ט ומצאן מקולקלין מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דשמא נתקלקל מחמת דבר אחר מעיו"ט אבל השתא הוא דנצודו ע"ש. ונר' ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ע"פ מ"ש ה' המגיד דמילתא דפשיטא היא אלא דצריכין אנו לפרש לדעת הרמב"ם ז"ל פירוש הסוגיא שלא כפירש"י דפירש טעמא דתנא קמא דאסר מן הרשתות אפי' מצאן מקולקלין מעי"ט משום ספק צידה אלא טע' דתנא קמא משום דכל הרשתות הו"ל כעובדין של חול ועוד שנראה כשיטול היום מן הרשתות נראה לאינשי שנצודו היום ולכך אסר מן הרשתות אפי' ראה שנתקלקלו מאתמול וראה בתוכם חיות או עופות ונחתמו ונסתמו הרשתות ולא נשאר בהם מקום שיכנסו עוד בו אפי"ה קא פסיק ותני מן הרשתות לא ומשמע דבכל אופן שיון שנוטל עכשיו ביו"ט מן הרשתות נר' כמו שפורסם היום ונצודו היום ולכך אסר ולהכי לא הוצרך הרמב"ם להביא דין זה משוה דכבר הביא לנו לשון המשנה דמצודות חיה ועוף לא יטול אלא אם כן יודע שנצודו מעיו"ט וא"כ הא לא חס להא דת"ק דאסר מן הרשתות אפי' ידוע שנתקלקלו מעיו"ט ולהכי לא הוצרך להביא דין זה דבא ומצאן מקולקלין דמדינא דמתניתין שמעי' לה וק"ל

כ"ו ע"ב ש"ס בעי מיניה הלל מרבא יש מוקצה שבת וכו' אותיביה ושוין וכו' ואמאי נימא וכו'. יש להתבונן בזה מאי קא פריך אי לר"ש לדעת רש"י דס"ל דבבכור נמי ס"ל לר"ש דלית ביה מוקצה עי' תוס' ד"ה בכור שנפל לבור כה' ע"ב א"כ לית ליה מוקצה ואי לר"י הא ר' יהודה סבר רואין מומין בי"ט אי לית ביה מוקצה כגון שנפל ביה מום קבוע מעי"ט אלא שלא הראהו לחכם עד ליו"ט והיינו רישא דמתני' ירד מומחה וכו' משום דדעתיה עילויה מאתמול שיראהו חכם למחר ויראה אם הוא קבוע באמת ומשום הכי לית ביה מוקצה והכא נמי מעולם לא אקצי דעתיה מיניה דמאתמול מוכן אגב אמו והיום שנולד מומו עמו והוא קבוע והיה בדעתו מיד ולאלתר להראותו לחכם היום ולא אסח דעתיה מיניה כיון דס"ל לר"י רואין מומין בי"ט. ונ"ל ליישב דהנה מצינו לרבא דסבר כר"י בענין מוקצה וכדסבר הכא לדעת רש"י כמ"ש לקמן לג' ע"א דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אוד ע"ש בש"ס דמסיק הכי דרבא כר"י ס"ל ולקמן זך' ע"א אמרינן דמסתברא כר"ש דקתני לה בברייתא כל' חכמים. ולפ"ז פריך ליה שפיר הכא לרבא ור"ל כיון דס"ל לרבא באיסור מוקצה כר"י וקי"ל כר"ש דאין רואין בי"ט וכברייתא דר' אושעיא דסברא דלר"ש אפילו נולד ומומו עמו אין מבקרין אותו לכתחי' וקי"ל כהא דשוין שזה מן המוכן שאם בקרו מבוקר ואמאי הא הו"ל מוקצה וק"ל. ואין לתרץ ולו' דהא דשוין שזה מן המוכן שאם נולד ומומו עמו שזה מן וכו' איירי של ראו אותו הבעלים בשעת לידה דהיינו שלא השגיחו בו בשעת לידה וע"כ הא אסחו דעתייהו מניה ולא דמי לאם היה בו מום מאתמול דא"כ למה הוצרך לו' דיתבי דייני התם יתרץ ליה דהכא במאי עסקינן בשראוהו הבעלים בשעת לידה אלא ודאי שאין זה כלום ודוק'

אלא דבאמת עדיין צריכין אנו למודעי כיון דהאי מוקצה הוא משום דאין רואין מומין שהוא איסור דרבנן א"כ הו"ל כאיסור טבל דרבנן הוא דאמרו אין מגביהין תומ' ביו"ט וקי"ל בטבל שאם עבר ותיקנו מתוקן אע"פ שבין השמשות היה טבל ולא חזי אפי"ה קי"ל אם עבר ותיקנו מתוקן כדלקמן לד' ע"ב והכי כתב רש"י לקמן לא' ע"ב אמתני' דבית שנפחת נוטל ממקום הפחת וז"ל ד"ה נוטל ממקום הפחת ולא אמרי' מוקצין מחמת איסור הן דאין יכול לפחות בי"ט ואסח