קרן לדוד (סקלי) קכט

דעתי' מנייהו דכיון דלא הוו פחיתתו איסורא דאורייתא כדמוקמינן לה באוירא דלבני לאו מוקצה נינהו כדאמר גבי טבל בשלהי פרקין לד' ע"ב שהוא מוכן אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ע"כ ע"ש וא"כ ה"נ דכוותה אח"ך ראיתי שהקשו כן תוס' ישנים בשבת מו' ע"ב ע"ש שתרצו דכיון דראית מומין תליא בחכם ולא בעם הארץ א"כ אסח דעתיה מניה לגמרי דמי יימר דמזדקק חכם לראות ביו"ט מומין כיון דקי"ל דאין רואין מומין ביו"ט דבר רחוק שחכם יעבור על דברי רז"ל אבל בטבל דלא תליא תקנתו בחכם אלא במאן דיהו יאמר אפשר דיתרמי מי שיתקנו ולכך לא הוי מוקצה כן מכוון מדבריהם שם ע"ש בתוס' ר"ה התם אי לא מזדקק ליה חכם וכו' אחר דבריהם בדבור הנז' כתבו תוס' ישנים מה שכתבנו לעיל ע"ש פה המדבר קטינא עריך הוא הצעיר דוד הכהן י"ץ

דף לב' בש"ס ואין עושין פחמין פשיטא למאי חזו לא צריכא וכו' הנה קושית למאי חזו קשה ההתוך דהא חזו לאפות ולבשל דבר שהוא צריך אוכל נפש ואפשר לו' דהכי קשיא ליה דמדקאמר התנא ואין עושין פחמין ביו"ט ולא קאמר אין מכבין או אין מכבין גחלת לעשותו פחם משמע דבא לו' לאסור עשיית הפחמים המרובין כדרך עושו פחמין שבונין גת של עצים כעין גת גדולה של חתיכות עצים ובונין אותה ושולחין אח הבערה ובוערת בגת ובא לאסור אפי' יהיה האופן בלא כסוי נעשים פחמים אסור משום תיקון כלי עצים דמעיקרא ועכשיו נעשים פחמים כמ"ש רש"י ע"ש וכל תיקון פחמים כה"ג דרכם לעשות הרבה למכור לבני הטור לכל דבר הצריך להם ולהכי פריך פשיטא למאי חזו וכו'

דפ לד' ע"א ב בש"ס תניא אחד מביא את האור וכו' ואחד שופת את הקדירה כולן חייבים וכו' הכא בקדירה חדשה עסקינן שנותנה על האור לחסמה ועי' פי' רשי' דף לב' ע"א ד"ה משיצרפו הנה מהכא משמ' דצרוף כלי חייבים עליו בשבת וקשה לי דביומא לד' ע"ב מסיק הש"ס דצירוף דרבנן הוא עוד קשה דהתם משמע כיון שמדרבנן הוא כי לא מכוין אפי' לרי' מותר והכא אסרינן ללבן הרעפים לצלות בהם כדקתני מתני' וכן אפי' לשפות הקדירה על האש והיא ריקנית קודם שמביא המים עיין תוס' ר"ה הכא בקדירא חדשה דף לד' ע"א ולפי מה שראיתי להתו' ס' שם ביומא בד"ה הני מילי באיסורא דאורייתא שכתבו דדוקא בעששיות צירופן מדרבנן שאינם כלים וכו' אבל דבר שהוא כלי וצירוף שלו הוא גמר מלאכתו הוי דאורייתא אתי שפיר אבל לפי' ר"י שם דפירש דבכל התורה כולה ס"ל לר"י אסור שאין מתכוין במתכוין אסור תורה. אלא דבשבת משום דכתיב ביה מלאכת מחשבת בעינן שיחשב לעשות המלאכה שהוא עושה הילכך צירוף דהתם דעששיות ביום הכפורים הוו כי לא מתכוין כרבנן ואין שבות במקדש ע"ש ולפי פירושו קשה מהא דאחד שופת הקדירה שחייב בשבת אע"ף כי לא מכוין אלא לביטול ולא לצירוף ויש לומר דהכא נמי מידי שפת אותה ריקנית על האש לצרפה נתכוון עי"ל דלפי מה שאסיקו התוס' שם דצירוף עששיות לא פסיק רישיה אתי שפיר דבקדירה פסיק רישיה ע"ש שהאריכו למעניתם. תם ונשל"ם ספר קרן לדוד