קרן לדוד (סקלי) קכד

לגדל ביצים דלית בה משום הכנה כיון דנגמרת היום בי"ט מ"מ אסורה משום נולד בין בנמצאת בתרנגולת העומדת לאכילה ששחטה היום אסורה משום הכנה דמאתמול נגמרה לה בכל ענין אסרו ב"ה והא דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש וכמו דלרב נחמן לעיל ב' דפריך עליו ולפלוג בתרוייהו שאין לו סתירה מזה הגם שהוא דוחק מ"מ אין לסתור דבריו מכח זה הכא נמי נימא כאן עדיין קשה מני מתניתא לא ב"ש משום דלב"ש מלתא דפשי' היא דמצי למשחט ולמיכל דהא אמרת דמתני' דקתני נולדה להודיעך כחן דב"ש דאפילו הכי מותרת וא"כ ברייתא אי לסברת ב"ש פשיטא. ועוד דנר' מהברייתא דקתני השוחט הא נולדה אסורה. ולא לב"ה דהא אמרת דלב ב"ה במעי אמן אסורה זדוק'. כן נ"ל נכון לפ' סוגיית הש"ס ועי' מהר"ם מלובלין

שם מאי עם יציאתה נגמרה וכו' קשה נימא דה"ק דעם יציאתה נגמרה ולהכי אם אמה נטרפה שנולדה ואחר שנטרפה אסורה ולא תימא מאתמול כבר גמרה לה ולהכי קא' עם יציאתה נגמרה וא"כ נגמרה באיסור ולהכי בין אם נולדה או נשחטה ונמצאת בה ביצה גמורה אסורה משום דעם יציאתה נגמרת וכדאי' בעדיות פ"ה משנה א' עי' בפי' הראב"ד שם ועי' ש"ע י"ד סי' כו' ס"ג. ויש לומר דא"כ מאי קמ"ל רב בזה משנה היא מפורשת דגם בביצת נבילה שכיוצא בה נמכרת בשוק אוסרים ב"ה וכ"ש בנטרפה הגם שמיד נשחטה עי' ש"ך י"ד סי' הנז' ס"ק ח' או מיד נולדה עי' ב"י י"ד ס' פ"ו מ"ש משם הרשב"א בחידושיו. אלא דעדיין קשה לי נימא דבזה אשמועינן דעם יציאתה נגמרה וא"כ הגמר באיסור ואסורה מן התורה דזה לא שמעינן לה ממתני' מביצת נבילה ולשיטת התוס' לעיל ד' ע"א ד"ה אלא בהכנה דכתבו בתירוצם הא' דטעמא דנולדה בשבת אסורה בי"ט לרב משום כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ע"ש אפשר לו' א"כ מהתם שמעי' לה מדאסר בי"ט ביצה שנולדה בשבת היינו טעמא משום דעם יציאתה נגמרה והויא הכנה וא"כ הא תו למה לי אבל לפי תי' הב' שם הדרא קושיא לדוכתה

שם מאי עם יציאתה נגמרה וכו' קשה לי לפי מה שפירשו התוס' לעיל ד' ע"א בתירוצם הא' ד"ה אלא בהכנה דרבה וכו' וז"ל וי"ל דמ"מ כשנולדה בשבת הרי זו הכנה דגם בשעת לידה שייך הכנה ע"כ ע"ש. א"כ נימא רב טעמא דידיה קמ"ל דהוה ס"ד דמשום לידה לא הוי גמר ולא הויא ביה הכנה שהרי ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ולכך ביצה עם יציאתה נגמרה ולהכי גם בשעת לידה שייך הכנה ומשום הכי אם נולדה בשבת אסור בי"ט. וי"ל דכוונת התוס' לו' הגם דכל גומרה מאתמול ולא עביד היום מידי שום גמר כלל מ"מ כיון שנולדה בו שהיתה נכסית ונגלית עתה גם בזה הויא הכנה ולפ"ז למה צריך לו עם יציאתה נגמרה דאם לאשמועינן טעמא דידיה לא צריך לזה וק"ל

שם למאי נ"מ למקח וממכר וכו' נ"ל דהוי מצי לו' עם יציאתה נגמרה וצריבן ביצה במעי אמה אין צריבן ואפי' אמר ביעי למאן סתם ודאי אדעתא דביצים שנולדו דצריבן דהא הני דשחוטה לא שכיחי ואם יהב ליה ביעי דשחוטה צריך למיתב ליה דביני ביני אלא דעדיפא מינה נקט דפעמים מקח נמי איכא וכעובדא דרבי אמי ובזה אתנח לן מאי דקשה לן לקמן בפרכת פשיטא ומשני מהו דתימא האי לאכילה קא בעי להו והאי דאמר דשריא משום דצריבן ולמאי נ"מ למיתבא ליה ביני ביני קמ"ל דקשיא לן דבאמת נימא הכי והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל לפמ"ש אתי שפיר דאי להכי הוא דאתא משום דצריבן אפי' אמר ביעי למאן בסתם הוי דינא הכי אלא מדאמר לישנא יתירתא מוכא דבעי להו לאפרוחים

רש"י ד"ה בי"ט וה"ק יצתה ודאי מבע"י מותר כי ודאי הוא דנגמרה בחול אבל לא יצתה וכו' ואסורה משום הכנה לשונו מגומגם קצת חדא מאי קא' ודאי מבע"י הרי כל אדם חזו בו שנולדה בחול ומאי מבע"י דקא' ואי לישנא דודאי קאי אמותר הו"ל למסמכינהו ולו' מבע"י ודאי מותר עם שעם כ"ז לישנא דמבע"י עדיין עמוס הוא. ועוד מאי קא מסיים ואסורה משום הכנה וכמו שנתקשה בזה מהרש"ל בספרו חכמת שלמה ועי' להרב מהר"ם שיף. ועוד דלפי פירושו מאי מקשה ומדייק בש"ס הא במעי אמה אסורה לאכלה בי"ט נימא דהכי תידוק הא יצתה בי"ט אסורה ודוק' שיצתה בחול מבע"י הוא דמותר בי"ט. מכל זה נראה לפרש דברי רש"י ז"ל דה"ק הש"ס עם יציאתה נגמרה ומותרת וכו' ר"ל בביצה שנולדה בשבת עסקי' וקאמר דמותר לאכלה בי"ט של אחריו ולית בה איסור הכנה והיינו דקא' רש"י ז"ל בי"ט וה"ק יצתה ור"ל יצתה בשבת ודאי מבע"י ומותר ור"ל הגם שנולדה בשבת ודאי מבע"י ר"ל ודאי נגמרה מבע"י דמאתמול כמו שאמר רבה לעיל כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ולהכי בי"ט שאחריו מותר וכמ"ש התוס' לעיל ד' ע"א בד"ה אלא בהכנה דרבה ע"ש בקושייתם. ואי קשיא לך דלפי פי' זה קשיא דרב אדרב דהא רב קא' לעיל ד' נולדה בזה אסורה בזה איכא לאוקמ' היינו בעומדת לגדל ביצים דאסורה בשבת משום מוקצה ונמצא שבת מכין לי"ט כשיטת התוס' לעיל בד"ה אלא בהכנה דרבה בתרוצם השני אבל בעומדת לאכילה אם נולדה בשבת מותר בשבת וכמו דמוכח מהש"ס לעיל ב' דפריך שבת דעלמא תשתרי ומשני משום גזירה מוכח מהכא דמשום איסור שבת שהוא איסור שחיטה לא יצתה מתורת אוכל דאיסורא הוא דרביע עלויה כאריה בעלמא הילכך ביצתה לא