קרן לדוד (סקלי) קכב

אילולי דבריהם ז"ל הייתי אומר דר' יוחנן סבר לה בשבת כר' שמעין וביו"ט כר' יהודה וכדאיתא בשבת קנ"ז ע"א ר' יוחנן סתמא אשכח וסבירא ליה כרב נחמן לעיל ב' ובהכי אתי שפיר הא דמשמע הכא ובשבת מ"ה ע"ב קאמר בהדיא דר"י כרבי יהודה ובשבת קנז' סבר לה מר כר"ש וק"ל

שם אפרוח שנולד ביו"ט. נר' לו' דאתרמי שנפתחו עיניו וכו' עי' בהר"ן ובהרא"ש ז"ל ונר' מדברי התוס' דלכ"ע בין לרב בין לשמואל ור' יוחנן אית להו כר' אליעזר ב"י משום דקי"ל משנת רבי קב ונקי ושמואל ור' יוחנן סברי דלא אסר ר' אליעזר ב"י אלא משום דלא נפתחו עיניו דאסור משום השורץ על הארץ אבל אי אתרמי דנפתתו עיניו דליכא האי טעמא מותר ולית ביה איסור מוקצה והאי דקאמר ר' אליעזר ב"י אף בחול אסור משום דתנא קמא קאמר שנולד ביו"ט אסור קאמר הוא דאף שנולד בחול אסור מטעמא אחרינא משום השרץ השורץ וכו' ואין חילוק בין יו"ט לחול מהאי טעמא אבל אי ליכא האי טעמא מותר בכל יום ולית בו איסור מוקצה. ורב סבר דביו"ט אסור משום מוקצה אף דאתרמי שנפתתו עיניו לר' אליעזר ב"י והכי דייק לישניה דקא' אף בחול אסור משמע דביו"ט אסור משום כדקא' תנא קמא אלא דפליג עליה בזה דמשמע דלתנא קמא דבחול מותר להכי קאמר דאף בחול אסור מטע' אחרינא וק"ל. (ועי' ש"ע יו"ד סי' טו' סעיף א'

) ד"ה הואיל ומתיר עצמו בשחיטה בסו"ד א"כ אפי' לר"ש דלית ליה מוקצה מודה בהאי מוקצה דהוי כמו גרוגרות דמודה בהם ר"ש כדמוכח בשבת מ"ה ע"ש. ועי' בתוס' שם בשבת ד"ה דאית ביה ביצת אפרוח. וק' לי דא"כ מאי פרכי ליה לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד דשאני ביצת אפרוח דהוי כמו גרוגרות וצימוקים דחמירי גם לר"ש. ויש לו' דפרכי ליה הכי משים דהוו ידעי דטעמא דרב הוא משום מוקצה דפסיק כר' יהודה דאית ליה מוקצה כדאיתא בשבת קנו' ע"ב דקא' שם ואף רב סבר דהלכה כר' יהודה ע"ש ומשום הכי קא מקשו ליה שפיר דמה בין זה לעגל וכו' וכוונתם לו' דהא התם היינו טעמא דמותר משום דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה והוא השיב להם דלא

שם ד"ה וכי מה בין זה לעגל בסו"ד והכא מיירי בלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ וכו' הואיל ובין השמשות לא הוי חזי ע"כ. ק' לי דמאי דעתייהו של התוס' בזה שאם דעתם שהחדשים יהיו שלמים מיום אל יום ועוד היום לא אמרינן מקצת היום ככולו א"כ אמאי קא' הואיל ובין השמשות לא חזי הא אפי' היום לא חזי עד תשלום היום ואי סברי דאמרי' דמקצת היום ככולו א"כ כיון דנכנס מקצת היום הרי הוא כאלו עבר היום כולו ובאותו מקצת נמי חזי לשחיטי' וא"כ בין השמשות מאי קחשבת ליה אי מיום שעבר א"כ אין לו' בזה הואיל ואיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דמגו לשעבר לא אמרי' כמ"ש התוס' לעיל דף ד' ע"א ד"ה ניחא קסבר רב קדושה אחת ע"ש ואי' להבא מיום של מחר הרי כיון שנכנס היום ראוי לישחט דמקצת היום ככולו. וי"ל דלעולם חיישינן לשמא הוא להבא ומקצת היום ככולו ומ"מ כיון דלא נשלם זמנו בסוף גבול היום שעבר אלא עד שיכנס מקצת מהיום שיבוא א"כ בנקודת התחלת היום הרי אינו ראוי לישחט והיינו דקאמרי התוס' ובין השמשות לא חזי דהיינו בנקודת ההתחלה של היום. והנה במ"ש יש לתרץ קושית מהרש"א ז"ל שהקשה דתקשי לי מעגל שנולד קודם יו"ט ולא כלו חדשיו ויום ח' שלו הוא ביו"ט דהשתא לא הוי מוכן דבין השמשות לא הוי חזי ע"ש דלפי מ"ש אתי שפיר דהא התם לא אסר הכתוב אלא שבעה כדכתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו וכשיושלמו שבעת ימים מיום הח' והלאה וכו'. הרי דעיקר הקפידה הוא שבעת ימים ובהתחלת נקודת יום השמיני מותר ולא בעינן מקצת יום שמיני ולהכי בין השמשות של קודם יום השמיני ממה נפשך מיום שתרצה לצרפו עמו הרי זה מותר דאי חשב' ליה מיום השביעי א"כ אין לומר בזה כיון שהוקצה לבין השמשות הוקצה לכולי יומא דמגו לשעבר לא אמרי'. ואי חשבת ליה מיום השמיני וכבר עבר וחלף הלך לו יום השביעי הרי הוא מיד בתחלת נקודה של יום השמיני הותר ולא נאסר מעולם במקצת יום שתאמר כיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ודוק' כי נכון הוא עי' שבת קנו' בעובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע

שם ד"ה השתא מוכן לאדם וכו' ותימא היכי הוי מוכן וכו' נר' מדבריהם דלא סברי מרנן להאי יש חולקים שהביא הר"ן ז"ל לעיל בפירושא דהכנה דרבה ד"ה הילכך לדידן וכו' דכתבו ז"ל דכיון דאילו אית ליה חולה בתוך ביתו חזו אפי' לבריא באומצא

שם בא"ד על כן נראה להרר"י דגרס אם לא היתה נבלה מעיו"ט. ולא נר' וכו' אפשר ליישב דעת הר"י ז"ל דגם הוא אזיל ומודה דהא דתנן מחתכין את הדלועין וכו' בשבת קא עסיק תנא דהא בשבת מיתניא לה והוד דהכי מוכח מש"ס לעיל ב' ע"ב כאשר הוכיחו התוס' ז"ל וזה נראה בעליל ואין לטעות בזה ח"ו אלא דהוא ז"ל סובר לפי גרסתו דת"ק קאמר מחתכין את הדלועין וכו' שהוא ר' שמעון ור' שמעון ודאי סובר דמחתכין וכו' בשבת והוא הדין ביו"ט דלית ליה מוקצה אלא שהוא עסיק בשבת ועל זה קא' רבי יהודה אף ביו"ט אם לא היתה נבלה מעיו"ט אסורה וכ"ש בשבת והש"ס קא' לעיל ב' דרבי' הקדוש דסתם לן כר"ש לא סתם לן אלא במאי דקא עסיק ביה ר' שמעון דהיינו בשבת דהא לא קא' הלכה כר"ש אלא הביא מתניתין כצורתה דהיא מיתניא בשבת ובסתמא אחרינא סתם