קרן לדוד (סקלי) קכא

קאמר רבינא אמר האידנא וכו' שהרי רבינא תלמיד רש"י הוה והיו החברים בימיהם בשנים אלא ודאי לא פליג על עיקר דבריו, ועוד שאין להרחיק פלוגתם כל כך, ועוד דהו"ל לו' רבינא אמר משהינן ליה משום חברי אלא מוכרח דלא פליג על עיקר דבריו ובזה נמי אתי שפיר דלא פליג על רבא בעל המימרא ואפשר שגם רב אשי ס"ל הכי אלא דמצד הדין קאמר כחול שוויוה רבנן אפי' למיגז וכו' אבל מצד אחר גם הוא מודה דחיישינן. וראיתי להר"ן ז"ל בפי' על הרי"ף ז"ל תנא אהכא קאי דכתב דרש"י בפרק משקין פי' דדוקא הני לפי שטרחותן מזער אבל לחצוב לו קבר שטרחתו מרובה לא שרי וכו' ע"ש. ומיירי הכא שיש לו קבר כן שכן היו נוהגין לזמן לצורך מתים כדפירש"י במועד קטן ח' ע"ש ע"ב וחפשתי שם ברש"י ולא מצאתי דבר מזה כלל, והמעיין בדברי התוס' שם ד"ה אין חופרין יראה שזה דעת יש מפרשים שהביאו התוס' שם וטע' דגלימא ואסא משום שלא ימצא עשוי מערב יו"ט ע"ש ועי' מהר"ם שי"ף ומדברי רש"י בדבור זה מוכח דלא סבר לה מר להא דיש מפרשים שהרי כתב האי יתעסקו בו ישראל היינו חציבת קבר וחתוך תכריכין וכו' ע"ש

שם למיגז ליה אסא, פירש"י אשר על הרי"ף ז"ל אסא הדף היו מניחין על מיטת המת לכבוד ע"כ. וכן איתא בפרק בנות כותים לו' ע"ב לז' ע"א במעשה דשילא ורב אשי דחזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא ע"ש, דנ"ל דמזה נתפשט המנהג במדינות אלו אוראן ואגפיה להניח על המטה של מת אגודות של שושנים

תוס' מימות עזרא ואילך וכו' וא"ת והא אמרינן בעירובין דר' יוסי וכו' אע"ג דמרישא דמתני' משמע דשני קדושות הן דהא קא' ר"י ר"ה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין, אלא דחכמים דהיינו ר' יוסי לא הודו לו כדאיתא בש"ס התם מ"מ קשיא להו לתוס' לו' דהא דנהרדעי תנאי היא ולא אתיא כרבי יוסי דהיינו חכמים דלא הודו לרבי יהודה וק"ל

שם יום ב' לגבי מת כחול שויוה רבנן אפי' למיגז וכו' ותימא דבמועד קטן אמרי' אין חופרין כופין במועד וכו'. קשה לי דלמה נטרו קושיא זו עד לכאן בדברי רב אשי ולא הקשו קושיא זו תכף ומיד לעיל מזה בדברי רבא דקא' ביו"ט ב' יתעסקו בו ישראל. וי"ל דלרבא לא קשיא לן מידי דנימא הא דקא' יתעסקו בו ישראל דהיינו חתוך ותכריכין ביד ולא בכלי וכיוצא בזה מדברים דלית בהו איסורא דאורייתא אבל חציבת הקבר אין הכי נמי דאין עושין לו זה. אבל אדברי רב אשי דקאמר דכחול שוויוה רבנן ועוד קאמר ואפילו למיגז וכו' דמשמע כל דבר הצריך לו כגון חציבת הקבר ודאי עבדינן ליה וכדכתב רש"י ד"ה דאיכא חברי ע"ש. ועי' תוס' מו"ק ט' ע"א ד"ה אין חופרין כוכין במועד וק"ל

שם ד"ה והאידנא דאיכא חברי וכו'. ואין צריך מנין אחר להתירו דכיון דזה הטעם אינו אלא משים חששא ועברה החששה וכו'. עי' להרא"ש ז"ל בפסקין סי' ה' ועי' בהרב קרבן נתנאל במה שציין אות לג' ועי' פר"ח ביו"ד סי קט"ז ע"ש

גמ'. רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי וכו' מי לא אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין ומתניה וכו'. יש לדקדק הא האידנא ידעינן בקביעא דירחא ועיקר הוא הראשון והא דעושין שני ימים אינו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם כדלעיל דף ע"ב וא"כ מה שייך להתנות בדבר דידעינן ביה שהיום קדש ולמחר חול אלא משום מנהגא. ואפשר לו' דודאי ידעי' דיום הראשין הוא העיקר ויום שני אינו אלא משום מנהג והא דצריך להתנות אינו אלא משום דלא ליתי לזלזולי ביה דכשרואים מבשלים ביו"ט לשבת בלא עירוב להכי הצריכו חכמים תנאי שבדבר זה יהיה ניכר שיום שני שוה לראשון, ועוד שמא נשכח סוד העיבור כדאמרינן לעיל ויהיה צריך תנאי מן הדין וק"ל

גמ'. אפרוח שנולד ביו"ט רב אמר אסור וכו'. יש לדקדק לפי דבריו לפלוג במתניתין באפרוח ולשמועינן תנא דב"ה אוסרים אפי' בזה דסלקא דעתין לו' הואיל כסברת שמואל דהוי רבותא טפי. וי"ל דהא לעיל ד' ע"א אסיק תלמודא דרב אית ליה הכנה דרבה וא"כ טעמא דפלוגתא דב"ש וב"ה דמתני' תליא בהכנה וזה לא שייך באפרוח שנולד ביו"ט וק"ל

שם ושמואל ואי תימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה. נ"ל לו' הגם דר' יוחנן סובר דאיסור ביצה לב"ה דקאמרי לא תאכל הוא משום גזרת משקין שזבו כדאיתא לעיל ג' ע"א אפשר לומר דגם לגבי איסור משקין שזבו מהני לן האי טע' דהואיל ומתיר עצמו לשחיטה איתקן נמי לענין איסור משקין שזבו. ועוד י"ל דבאפרוח שנולד לא שייך טעם משקין שזבו, אלא אם מהאוכל יצא מאכל דהיינו לאחר דיצא המאכל ממנו דהיינו המשקה עדיין שם אוכל עליו כגון ענבים שיצא מהן משקה ועדיין הם ראויים למאכל וכגון הביצה שיצאה מן התרנגולת אבל באפרוח שנולד מן הביצה לאחר יציאת האפרוח לא נשאר שם שום אוכל והביצה נתהוית כולה אפרוח ולהכי לא דמי למשקין שזבו ועוד שאין דמיונם עולה יפה שזה דומם וזה בעל חי ואין לאסור משום משקין שזבו אלא דוקא בדבר מאכל דומיא דמשקין שזבו וביצה אבל בעלי חיים לא וכמ"ש התוס' לקמן ואו' ע"ב ד"ה עגל שנולד ביו"ט לענין נולד ע"ש. תוס' הואיל ומתיר עצמו בשחיטה בא"ד ותימא וכו'