קרן לדוד (סקלי) קכ

גמ' ו' ע"א אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים וכו' משמע שאם לא נמצאו עממים יהיה מוטל בלא קבורה הגם דקי"ל ( מגילה ג' ע"ב) דגדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה, אין כאן קושיא כלל חדא דדוקא כי התם כגון זקן ואינו לפי כבודו כדפירש"י שם שיש לו בזיון. אבל הכא שהוא עדיין מונח בכבודו בביתו זהו כבודו, ועוד דהכא לאו בעידנא דמעקר ללאו קא מקיים עשה וק"ל

שם ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה וכו'. אף דס"ל לרבא לעיל דקדושה אחת היא וכמו שהוכח מי לא מודה ריב"ז וכו' וכ"ש לפי' שם דהעיקר הוא השני ומונין ממנו, מ"מ לענין מת אזלינן בתר רוב השנים שהיו באים העדים קודם מנחה ואין כאן אלא יום אחד, אלא דהרחוקים היו חוששין שמא עשו גם בב"ד שני ימים בקדושה אחת לכך גם הם עושים שני ימים בקדושה אחת אבל אינם מונים כ"א מיום ראשון לענין המועדות דאזלינן בתר רוב השנים ולהכי לענין מת נמי אזלי' ביה הכי וק"ל

שם נהרדעי אמרי וכו' דלמא מעברי ליה לאלול וכו' נ"ל לפרש דקיימי נהרדעי אמאי דאמרי לעיל רב אדא ורב שלמן מהרה יבנה בה"מ ותחזור תקנה ראשונה שאם יבואו העדים מן המנחה ולמעלה עושין אותו היום קדש ולמחר קדש שמקדשין בו החדש ושני ימים כיום ארוך להכי אסורה אף בזמן הזה, ומשו"ה באו להרדעי לטעון ע"ז ולו' דלזה לא חיישינן בזמן הזה אטו יבנה המקדש וכו' ויבואו העדים אחר המנחה וכו' ומשום הא לא חיישי' גם בזמן הזה לגזור גזירה זו דרחוק רחוק מי ימצאנו דהא אמר ר' חנינא מימות עזרא לא מצינו אלול מעובר ולא ס"ל כרב ושמואל דאסרי הביצה לבני בבל שהרי נהרדעי קיימי אדברי רבא דלעיל מניה דקאמר משא"כ בביצה דקאי לבני בבל דומיא דדבריו הראשונים דקאי אשני י"ש של גליות לענין מת בראשון וכו' וקאמר משא"כ בביצה ולהכי באו נהרדעי לו' דביצה נמי מותרת אף לבני בבל דמאי דעתך דלמא מעברי ליה להכי חיישינן ועבדינן שני ימים אם משום זה אינם אלא מספק דהא לא מצינו אלול מעובר ולא מצינו שעשו בב"ד שני ימים דנימא דהוי קדושה אחת שנהגו בה כבר ולכך גם אנחנו נעשה כך וזו היא סברת רש"י זל' וכוונתו במאי דפירש מאי דעתך לאוסרה לרחוקים מב"ד דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה הראשונה למנות מיום שני וכו' אם לא באו עד אחר המנחה וא"כ אסורה הביצה כן ניחוש היום, לא חיישי' דלא מצינו אלול מעובר זו היא סברת נהרדעי אבל רב ושמואל סברי אף דלא מצינו אלול מעובר מ"מ בני בבל הוו חיישי לשמא לאותה שנה שאירע בה הקלקול שעשו שני ימים כיומא אריכתא עי' מהר"ם שיף מ"ש בתוס' ד"ה מי לא מודה וקבעום עליהם חובה משעת הקלקול לעשות שני ימים כיומא אריכתא עד היום הזה ורב ונהרדעי פליגי כמו שמוכח מפרכת הש"ס דלקמן בסמוך דפריך והא אמרי נהרדעי ביצה מותרת הרי הש"ס מפרש כדברי נהרדעי דגם לבני בבל קאמר דהביצה מותרת וק"ל. שם אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי וכו' נר' לו' דר"ל דנשתהא בחוליו או משמת כגון שמת מאתמול ולא היה אפשר לקוברו ע"י עממים עי' בהגהות אשירי וברבינו אשר אלא דמספקא לי אם מת בשני וסמך לו שבת אי אמרי' כיון דעדיין לא אשתהי השתא לא חיישינן ליום אחר דמ"מ הא היום דמחללת עליו יו"ט לא אשתהי וליכא סרחון בו ביום או דלמא דטעמא הוי משום בזיון דגדול כבוד הבריות והא נמי הא קחזינן דיש לו בזיון למחר אם אין נקבר היום. ומלשון רש"י ז"ל דקאמר ומתיירא שלא יסריח נ"ל שאין ראיה דנוכל לו' דכוונתו דאשתהי ומתיירא שמא יסריח היום אבל לעולם אימא לך שאין חוששין מהיום ליומא אחרינא. אלא דראיתי בשבת קל"ט ע"ב בעובדא דבי כנישתא דמעון והובאה בהרא"ש ובהר"ן ז"ל דמשמע להדיא דגם בזה אם ישתהא למחר משום שבת יתעסקו בו ישראל בשני ע"ש ודו"ק

רש"י בד"ה אמר רבא מת ביו"ט ראשין וכו' מת המוטל לקבור אם יו"ט ראשון הוא וכו' נ"ל לו' דרש"י ז"ל אזיל לשיטתיה דבשבת קל"ט ע"ב סי' הא דקאמר רבא מת ביו"ט א' דוקא באשתהי כגון שמת בשבת שלפניו עי' בהרא"ש סי' ה' ולהכי פירש כאן מת המוטל וכו' דהיינו שמת מקודם לזה ונשתהא בזה הוא דקא' רבא דביו"ט א' יתעסקו עממין דבזה גם רב אשי מודה למר זוטרא ולא פליג עליה אלא ביו"ט ב'. ונ"ל דלפי פירושו בשיטת רב אשי אתי שפיר הא דקא' בדברי רבא מת ביו"ט א' מת ביו"ט ב' דשני פעמים הזכיר מת ולא סגי ליה באחד משום דמת השני אינו דומיא דראשון דהראשון הוא פירושו מת המוטל ומת השני פירושו אפי' מת ביו"ט שני דלא אשתהי לדעת רב אשי שהוא בעל הש"ס. עי' להרב ב"ח א"ח סימן תקפ"ו ולהרב בני שמואל

רש"י ד"ה דאיכא חברי אומא וכו' והאי גלימא וכו' נר' מדבריו ז"ל דנטר מלפרש זה בדברי ר אשי בעל מימרא זו עד לכאן בדברי רבינא נראה מתוך פירושו ז"ל דהא דקא' רבינא והאידנא דאיכא וכו' לא קאי אלא על הא דאמר רב אשי ואפי' למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא על זה קאמר רבינא דהאידנא דאיכא חברי חיישינן למעבד דבר דלאו לצורך כל כך והא דפירש"י בסמוך לזה וז"ל ואם יראו אותם מקברים מתיהם יכופו וכו' ר"ל שרואים אותם צרכי קבו' דהיינו לכבוד המת כדי שיקברוהו יכופו וכו' אלא דיש להתבונן דמנ"ל לרש"י לפרש כן. וי"ל דדייק ליה רש"י מדלא