קרן לדוד (סקלי) קיט

כנזכר לעיל

תוס' ד"ה. מכדי כתיב וכו' בא"ד כך שיטת הקונט' ודוחק הוא דהא במשוך וכו' ע"ש. ונ"ל דאפשר לפרש בדברי רש"י דה"ק במשוך היובל ל"ל הא שמעי' לה מלוחות אחרונות ההוא דוקא בהוית קדושתו. וא"ל דבא להתיר כשיפסקו הקולות ויחדלון ופירו' במשוך בפסוק כפי' שני שפירש"י להכי קא' ש"ס זה ליתא מכדי וכו' והתם לא היו הקולות אלא השראת השכינה ואפי' הכי אסר לן לעלות אלא ודאי במשוך בא להתיר כשתסתלק השכינה וזה שמעי' מההוא בהוית קדושתו דכבר נאמר לשיטת רש"י ולא מסברא ידעינן ליה כמ"ש התוס'

בא"ד לכך נ"ל הפ' וכו' אין להקשות לשיטת התוס' התוס' ההוא ל"ל די"ל דאי לא נכתב הו"א דעד דלא נתנה התורה אין לעלות להר כדי שלא תשלוט עין הרע אבל לאחר מתן תורה הגם דעדיין לא עלה ה' מההר מותר לעלות וגם בלוחות ראשונות הו"א דמותר לעלות כשיפסקו הקולות ולוחות שניות שאני אף שאין בהם קולות ודברים מ"מ אסור דרצה הקב"ה לעשות בהסתר. להכי כתב ההוא כל זמן הויתו אסור ושמעי' מהכא ללוחות ראשונות. ועי"ל דדברה תורה כלשון בני אדם

בש"ס רב אדא ורב שלמן וכו' מהרה יבנה בית וכו' השתא נמי ניכול וכו'. נר' לכאורה דס"ל כרבה דאית ליה הכנה דאורייתא ולהכי יש לחוש לעת"ל כיון שהוא איסור תורה גזרינן היום אטו למחר יבנה בית וכו' דאי ס"ל שאיסור הביצה אינו אלא מדר' הו"ל גזירה לגזירה אלא ודאי כדאמרן אלא דלפ"ז קשה למה לא קאמר הש"ס לעיל ואף רב אדא ורב שלמן אית להו הכנה דרבה כדקא' אהנך אמוראי דלעיל. וי"ל דלעולם לא אית ליה הכנה ואפ"ה לא הוי גזירה לגזירה עי' מ"ש לעיל במימרת ר"י עצים שנשרו וכו' ע"ש. אבל קשה כיון דאפי' בדרבנן חיישי' למה בכרם רבעי נמנו וגמרו להתיר שלא להעלותו אל ירושלים ניחוש מהרה יבנה בית ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו פירות כאן וי"ל דשאני פירות דאין איסור בדבר אלא מפני התקנה של עישור. ועי"ל דבכרם לא חיישי' לטעות מאשתקד דהכל יודעים דאשתקד לא היתה ירוש' ראויה לעישור דאיך יעשר שוק של נכרים. ועוד דשאני התם דאפי' מקודם שהיה בית אם ירבו הפירות אין צריך להעלותם אפילו תוך מהלך יום אחד. עי' מעשר שני פ"ה וא"כ למה נאסור בזמן שאין בית כיון דאף בזמן הבית יש צד להתיר אבל הביצה אין שינוי בבית מזמן שאין בית דלעולם עושין שני ימים ולהכי איכא למטעי. ועי' מעשר שני משנה ב' דפלוגתא דתנאי היא דרבי יוסי סובר דתנאי היא משחרב ביה"מ דאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה ע"ש וק"ל

שם מהרה יבנה בה"מ ותחזור תקנה ראשונה שלא יש להקשות הא האידנא ידעינן בקביעא דירחא ואם כן יקבלו עדות החדש אלא עד המנחה עיין שם. ולכאורה אף כשיבנה בית עושין יום א' דוקא ולמה תחזור תקנה הראשונה וי"ל דבזמן ראיה אין סומכין על ידיעתנו ורגל מועדת כשיראה בעליל דוקא וכל זמן שלא באו העדים אין מקדשין. ועל כרחיך צ"ל כן דהראשונים כמלאכים דודאי הוו ידעי החשבון כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אלא דלא קבעוה לדורות עד דאתי מר שמואל ותקן לדורות ואעפ"כ לא היו מקדשין אלא ע"פ הראיה ואם לא באו קודם המנחה היו נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ולהכי הביצה אסורה. ונר' מכאן ראיה לרבי' הגדול הרי"ף שפסק דבני א"י מחייבי למעבד האידנא שני י"ט של ראש השנה אף דידעינן בקביעא דירחא וכמ"ש ועי' בהרא"ש ובהרז"ה ובהרמב"ן במלחמת ה' שנראה מדבריהם בפירושא שלא כמ"ש ע"ש

גמ' ואמר רבא הלכתא כוותיה דרב וכו'. הא דהש"ס סיים בזה ואסמיך זה לדברי רבא האמורי' למעלה דאף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה. ועוד קאמר לה בוא"ו העטף נ"ל דכוונתו לו' הא דפסק רבא דביצה אסורה לטעמיה אזיל דפסק כרב בהני תלת וכו'. ולהכי אסר ביצה ק"ל

שם ואמר רבא הלכתא כוותיה דרב בהני תלת וכו' הא דהוצרך לפסוק כרב בשני י"ט של ראש השנה דבלאו הכי הוא סבר שאסורה כמ"ש לעיל בסמוך וטעמא טעים מי לא מודה ריב"ז וכו' וי"ל דבא לו' דרב מיירי נמי לבני ארץ ישראל ולא כמ"ש לעיל בש"ס הא לן והא להו דרב סובר כוותיה דבין לבני בבל בין לבני ארץ ישראל ביצה אסורה וק"ל

תוס' ד"ה. מי מילא מודה וכו' ואימא כיון שהתקין שיהיו מקבלין כל היום א"כ כשיהיו עושין שני ימים הם מספק וכו' והא דלא קשיא להו נמי דנימא כשהיו באים העדים אחר המנחה ומקבלין העדות באותו יום לא היו עושים כ"א יום אחד דוקא: יש לו' דזהו נמי כוונת קושית התוס' וכך הוא הערכת דבריהם ז"ל דרבא קאמר דביצה אסורה אף בשני והיינו אפי' לא באו העדים עד למחר וס"ד לו' אתמול היה חול למפרע אפילו הכי קא' דאסורה בשני ומביא ראיה מי לא מודה ש"ס שנוהגין היום קדש ולמחר קדש וא"כ הביצה אסורה ולהכי אף אם לא באו עד למחר אסורה הביצה כדי שלא תחלק דחיישינן שאם תתיר להם בזה יתירו גם באם באו אחר המנחה זו היא כוונתם בדעת רבא ולהכי מקשו נימא כיון שהתקין שיהיו מקבלין העדית כל היום פי' היו מקבלין אפי' אם יבואו אחר המנחה והיו עושים יום אחד דוקא דהא כל היום קא'. וא"כ כשהיו עושים שני ימים כגון אם יבואו עד למחר יהיה היום קודש ולמחר קודש מספק ושתי קדושות וכו' וק"ל.