קרן לדוד (סקלי) קיח

שם וכי תימא למצות עונה הוא דאתא וכו' הקושיא מבוארת וכמ"ש מהרש"א ז"ל עי' עליו. ול"נ לו' דהכי פירושה דלמצות עונה ר"ל למצות עשה דעונה אתא ואפי' כבר קיים פו"ר למר כדאית ליה דהשתא משום פו"ר ליכא ואפי' אשה עקרה או זקנה מ"מ אתא לחיוביה במצות עונה וזה לא נאמרה לבני נח ולא נאמרה אלא בסיני דלישראל נאמרה ובזה אין צ"ל שרב יוסף פליג אסתמא דש"ס דסנהדרין עי' להרב בני שמואל ז"ל

שם מכדי כתיב היו נכונים וכו' ש"מ כל דבר וכו' תמיהא לי טובא דלפי"ז אם לא אמר לנו שובו לכם וכו' הוה אסרינן הגשה אל האשה והוה עבדינן פרישה מינה עולמית. והרי כבר נצטוינו על מצות פו"ר במצוה ראשונה שהיא פרו ורבו ואם כונתו לדחות שאינה מצוה אלא ברכה מ"מ א"א לו' שהיא פרישה עולמית דא"כ ח"ו תופר תורה דבטלו כמה מצות התלויים בודבק באשתו שגופי תורה תלוים בה דהיינו מצות טומאה וטהרה התלוים בלידה עם קרבנות' ומצות מילה ודין נחלות. ודין עריות. וכיוצא בזה ואין לו' דאין הכי נמי משום דבנתינת הלוחות הראשונים חרות על הלוחות כתיב ודרשו רז"ל חרות ממלאך המות שחזר העולם כברייתו כיום שנברא האדם אין שטן ואין פגע רע וא"כ היה אפשר לעולם שיתקיים בדור יוצאי מצרים שהיו חיים וקיים לעד. ולפ"ז יש תרוץ במקצת שזה באמת דוחק גדול. ועי' בזוהר פ' בלק קפ"ט ע"א פתח ההוא ינוקא ויברא אלהים את האדם בצלמו. וע"כ נ"ל לו' דכוונת הש"ס היא לו' דהכתוב לא בא ללמד על עצמו אלא בא ללמד לעלמא הוא דאתא האי קרא ללמדנו האי דינא דדבר הנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ולא ללמד על עצמו. עיין במסכת ע"ז דף ה' ע"א דהקשה הש"ס כעין קושייתנו דפריך שם והא כתיב פרו ורבו וכו' והא כתיב פ' נחלות ופ' יבמות ע"ש. ואפשר עוד לו' דל באה אזהרה של היו נכונים וכו' אלא לגדולים הנשואים אבל לא לבחורי ישראל וא"כ בהם מתקיימת ואתם פרו ורבו וכל המצות התלוים בודבק באשתו וכל המצות הנזכרים לעיל והוה אמרי' דכל בני ישראל הגדולים הרי הם כמשה כיון ששמעו מפי הגבורה ואי' לעולם שיתקיים על ידי אחרים דהיינו הקטנים שלא הוזהרו על כך ודוק' וזה התירוץ נר' דלא אתי כסוגיין שם בע"ז] ועי"ל דה"ק דכתב קרא דשובו לכם וכו' להודיענו דין זה שהשם ב"ה רצה ובחר בישראל לתת להם תורה ומצותיה ולהכי חזר והתיר להם ואמר שובו לכם וכו' כדי שיוכל לקיים רצונו וחפצו ליתן להם התורה והמצוה התלוים בדבר זה שאם לא יתיר לא יוכל לקיים רצונו יתברך שמו

גמ' כ"ח מכדי כתיב היו נכונים וכו'. ש"מ כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. שהקשיתי לשאול ע"ש. אח"ך ראיתי בזוהר פ' בלק ד' קפט' ע"א פתח ההוא ינוקא ואמר ויברא אלקיים את האדם בצלמו וכתיב ואתם פרו ורבו. וכי אי לאו דאתא נחש על חוה לא יעביד תולדין לעלמא או אי לא חבו ישראל בעובדא דעגלא לא יעבדון תולדין אלא ודאי אי לא יתי נחש על חוה תולדין יעביד אדם מיד' דהא גזירה אתגזר מיד דאתברי דכתיב פרו ורבו וכו' ואינון תולדין יהון בנקיו בלא זוהמא כלל וכו' ע"ש. וא"כ נימא הכי נמי אנן דאי לא אמר להם שובו לכם לאהליכם הוו מקיימי פו"ר בלי תאות היצר נהיה הזווג. בלי תאוה ובלי חמדה ובל הנאה והיה הכל מתקבץ דהיינו הזרע מתאסף ומתקבץ אל מקום האחד כמו השתן והיה הזווג כמו השתן בלי תאוה ובלי חמדה ובלי הנאה ובזה יהיו פרים ורבים אבל אין רצונו של מקום כן לכך אמר להם לכו שובו כם לאהליכם לכם להנאתכם כנ"ל והוא נכון ודוק'

ט' לתמוז התרפ"ה ליצירה אח"ך ראיתי במדרש הנעלם פ' תולדות דף קל"ז ע"ב וז"ל אמר רבי אחא כך הוא ששם היה מדבר על העתיד שאמרו רז"ל שמתבטל היצה"ר ] דקב"ה אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם בני נשא כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא אלא לההוא זווגא בלחודוי ואתערותא ההיא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרבם ונתתי לכם לב בשר א"ר יהודה לב להוציא בשר ולא לדבר אחר ע"כ וא"כ ה"נ נימא הכי ודו"ק ועי' להרב רבי' בחיי פ' כי תזריע פסוק וכפר עליה אין לשון כפרה וכו' שכתב כי לולי החטא ההוא היה אדם מוליד עם. אשתו שלא בדרך תאוה וחשק אלא בדרך הטבע הגמור כטבע האילן המוציא פירותיו בכל שנה שלא בתאוה וכו' ע"ש. והוא כדברי הזוהר הנז' וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפי' על התורה פ' בראשית ב' פסוק ט' ועץ החיים בתוך הגן וז"ל והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאוה אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלם מן העץ היתה בידו הבחירה וברצונו להרע או להטיב וכו' עש"ב דברי אלהים חיים.

] ועי' עוד להרב נצוצי אורות על הזוהר דף בראשית דפ בן' ע"ב אות א' שכתב על הוה דאיתא בזוהר התם וז"ל כגוונא דא עד לא חבו ישראל בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתעבר מינייהו זוהמא דהאי חיויא דהא כדין בטול יצה"ר הוה מעלמא ודחו ליה מינייהו וכדין אתאחידו באילנא דחיי וכו'. על זה כתב הרב נצוצי אורות וז"ל משמע אלו לא חטאו לא הוו יכולין להזדווג עם נשותיהם וצ"ע דאמר הקב"ה שובו לכם לאהליכם וכו' והגיה שם נכדו דאמרו בזוהר נח ( דף כ"א ע"א וז"ל אלמלא לא חטא אדם לא עביד תולדות כגוונא דא מסטרא דיצה"ר אבל עביד הולדות מסטרא דרוחא קדישא וכו'. והיינו נמי דקא' הזוהר דפ' בלק