קרן לדוד (סקלי) קיז

שיטעו העולם מה הבדל ישימו בין ביצה שאסורה ביומה ובין עצים שנשרו ביומיהון שיתירו אותם. ואפשר לומר דר' יוחנן אזיל לשיטתיה דלעיל דסבר דטעמא דביצה דאסורה משום משקין שזבו ולהכי הכא סבר שהעולם יאמרו דשאני ביצה דאית בה טעמא דמשקין שזבו לא כן עצים שנשרו וק"ל. עי' להרב ידידיה גאלנאטי בחידושיו

שם אי שרי להו למחר וכו' נ"ל דלא הוי גזירה לגזירה דסובר ר"י דאי שרית להו למחר הוי כאלו שרית להו אי נשרו למחר דודאי ידעו בדבר זה והוי כולה גזירה אחת וק"ל

שם רש"י ד"ה. אבל בדרבנן כגון מוקצה דהכא ע"כ נ"ל שכיון למ"ש התוס' בד"ה ותנן שכתבו דהאי מדרבנן ר"ל שעיקרו מדרבנן ולזה כיון רש"י בלשונו הזהב דכתב כגון מוקצה דהכא ור"ל שעיקרו דרבנן וק"ל

שם תוס' ד"ה ותנן אין מבטלין איסור לכתחי' אע"ג דמדאורייתא חד בתרי וכו'. נ"ל דצחתי התוס' ז"ל לו' שלא נפרש הא דאין מבטלין איסור לכתחילה דר"ל הא אם עבר ובטל ל אפי' במזיד ביטולו ביטול דזה אינו שהרי בתרומות פ"ה דעט' איתא בהדיא שאם חזרה ונפלה לתוכן סאה של חולין במזיד אסור הרי אפי' כבר נפלה כיון שהוא הפילה במזיד אסור לכך פירשו דאיף ר"ל אלא אע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל מ"מ אין מבטלין איסור בידים לכתחי' והא דחד בתרי בטיל היינו דמעורב ממילא וק"ל

שם בא"ד. וא"ת לעיל גבי עיגיל וכו' הוצרכו להקדים פי' הש"ס במה שפירשו ואח"ך הקשו קושית וא"ת נ"ל לו' משום דבלא זה אין להקשות מהא דעגול דנימא דבתרומה החמירו כמו שמצינו שהחמירו בה בביטול והצריכו קוף' וא' יותר משאר אסורים ששיעורם בש' וא' לכך כתבו דהא דפריך בש"ס הא אין מבטלין איסור לכתחי' היינו מתרומה גופה מקשה ה ולהכי קא מקשו שפיר מעיגול של תרומה

גמ' לימא קסבר רב אסי קדושה אחת היא וכו' לכאו' מהא דעירובין ט"ל ע"א ר' יהודה או' ר"ה שהיא ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין וכו' ולא הודו לו חכמים ועוד אמר ר' יהודה מתנה וכו' ואיתא בש"ס שם שהשיב להם ר' יוסי אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש וכו' ע"ש. דמשמע גם לרבי יוסי דסבר שהם קדושה אחת היא אינו אלא בר"ה אבל בשני ימים טובים של גליות אליבא דכ"ע שתי קדושות נינהו וקשיא לרב אסי אלא שראיתי שם בש"ס בהדיא שר' יוסי היה אוסר גם בשני ימים טובים של גליות וכן רב ששת לא אכל מההוא טביא דאתא לבי ריש גלותא דאתציד א' של גליות ואשתחיט ביום ב' משים דסבר קדושה אחת היא כר' יוסי ע"ש. וצ"ל דרב אסי מספקא ליה בדברי רבי יוסי אי כדברי איסי דתני דר"י אוסר שני י"ט של גליות או כדברי רבא בר שמואל דתני מודה היה ר"י בשני י"ט של גליות כדאי' התם בעירו'

שם לימא וכו' קדושה אחת היא משמע הא לרב סבר שני קדושות ולהכי נולדה בזה. מותרת בזה. ולכאו' קשה הא לעיל בשבת ויו"ט הגם דסבר רב . דשתי קדושות הן משום דפסק בארבעה זקנים מ"מ קא' נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה וא"כ הכא נמי נימא אע"פ שהן שתי קדושות מ"מ חול מכין לי"ט ולא י"ט לחבריה אבל לא קשה כלל דלא דמי האי שתי קדושות דהכא לדהתם דהכא שתי קדושות ר"ל אחד קדש ואחד חול אבל לעיל דשתי קדושות ר"ל לאפוקי יום אחד ארוך אבל שניהם קדש זה קדש וזה ק דש וק"ל

שם נתנן נמי כרם רבעי וכו'. י"ל דאמאי לא מייתי מהא דתנן בר"ה ל' ע"ב בראשונה היו מקכלין עדות החדש כל היום וכו' התקינו שלא יהיו מקבלין אלא עד המנחה ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש דהיינו שני ימים. ובסיפא קתני שם מתני' משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהיו מקבלין עדות החדש כל היום ע"ש. ונמצא שאפי' באו עדים מן המנחה ולמעלה לא היו עושים אלא יום א' קידש מכח תקנת ריב"ז הרי דהוצרך ריב"ז לתקן ולימנות עם חביריו לתקן תקנה זו אף דהתם נמי כבר עלה החששה שחששו מקודם לקלקול שיר דלאחר חורבן לא שייך שיר. וי"ל דכיון דלאחר התקנה היו מקבלים העדים מן המנחה ולמעלה והיו עושים עיקר מיום שני הכל תלוי בקביעות ב"ד ויום ב' הוא הקדוש מדאוריי' כל מילי בין לעצומו של יום בין למועדום א"כ הו"ל איסורו מדאורייתא ורב יוסף נחית לאשמועינן ממתני' דאף באיסור דרבנן צריך מנין אחר להתירו כדמסיק בש"ס בסמוך ולכך הוצרך להביא מהא דתנן כרם רבעי שעיקר איסור מדרבנן. ועי"ל דאי מהתם אין ראיה משום דהוה אמינא דשאני התם דגם אחר החורבן אית לן טעמא רבה לו' שאין מקבלין העדים מן המנחה ולמעלה דניחוש מהרה יבנה בית ב"ה. ויאמרו אשתקד שעשינו שני ימים כגון שלא באו עד הלילה מי לא אכלנו ביצה בשני השתא הא נמי ניכול כדאי' בש"ס בסמוך ומשו"ה הוה ס"ד לו' דגם אחר החורבן אין מקבלין מן המנחה ולמעלה להכי הוצרך לתקן ריב"ז

שם מה לך יום אחד לכל צד ופיר"ש דגמרי' קודש קודש ממעשר וכו' אין הקשות דלמה לא התקינו תקנה זו ג"ך במעשר להעלותו במהלך יום אחד לכל צד די"ל דאין עישור אלא בפירות ולא בדגן תירוש ויצהר ועוד שהוא דבר מרובה ויש טרחא יתירתא. ועוד שהוא שכיח בכל שנה שהרי נוהג בכל שנה והוי דבר שאין הצבור יכולים לעמוד בו.