קרן לדוד (סקלי) קטו

להרים אדסמיך ליה קאי והוא דהתם תנן הכי התרומה ותרומת מעשר וכו' עולים בא' ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים בא' ומאתים ומצטרף זע"ז ואין צריך להרים. ורש"י מפרש האי ואין צריך להרים קאי אמצטרפים זע"ז דהוי ליה זה חצי שיעור וזה חצי שיעור כפי שיעור ההיתר שיש שם דהוי ליה ההתר יותר ויותר מא' ומאתים לגבי כל חד מינייהו ולהכי אין דצריך להרים. אבל ביש בכל אחד חלק א' ממאתים ואחד צריך להרים. עוד י"ל דהא דכתב רש"י ז"ל דצריך להרים היינו דוקא בחבילה של תלתן שנתערבה עם חבילות אחרים שאם נחלף חבילה אחת מהן יכול להיות שהיא היא שנתערבה ויש לתלות בה שנסתלק האיסור. אבל אם יהיה התערובת במין קטנית או תבואה או זרעים שמדה אחת אפילו קטנה יש בה כמה גרעינין והגרעינין מתערבין ונבללים זע"ז אין סברא שאם יסלק מדה אחת מהתערו' שיכול להיות שכל גרעיני המדה האסורה נאספו ובאו אל תוך מדה זו שסלקנו ודוק' באיסור נפרד כי הך דחבילי תלתן הוא דתלינן בזה אבל באיסור שמתערב ונבלל נראה אי מסלקו כחוכא ואטלולא ומשו"ה אין צריך להרים ובהכי מיירי מתני' דפ"ב דערלה ואפ"ה בתרומה צריך להרים אף בדבר שמתערב ונבלל לא משום דתלינן בה אלא משום גזל השבט ודע דרש"י ז"ל אזיל בשיטה זו גם בדב' שאין דרכו לימניו והוא מאיסורי הנאה כי הכא סובר שצריך להשליך אחד כמ"ש במס' ע"ז דף פד' ע"א ד"ה תרתי אית ליה וז"ל דבר שבמנין ואיסורי הנאה דאיכא תרתי וכו' אבל חמץ פרוסה בפסח הואיל ואין דרכו לימנות בטל ומשליך אחד לנהר והשאר נותן וכו' ע"ש. ומכאן תשובה למ"ש הרב בני שמואל ז"ל דרש"י כתב זה דוק' משום שהוא דבר שבמנין לכך הצריך להשליך א' שהרי חזינן לדעתו דרש"י ז"ל בהא דע"ז אפי' דבר שאין דרכו לימנות צריך להשליך. אבל לפי משכ' אנן בענד' אתי שפיר. עי' בטור א"ח סי' תעז' שהביא דברי רש"י דע"ז ודברי הרא"ש ועי' ב"י ז"ל משכ' והעתיק בזה

עוד יש ליישב ולומר דדעת רש"י היא שאין סברא לו' שאין צריך לסלק משם האיסור ולהשליכו ויהנה מאיסורי הנאה אלא דהחילוק בין תרומה לערלה וכלאי הכרם הוא זה דבתרומה אמרו דצריך להרים ממנו תרומה שנפלה ואז מותר לאכול מן השאר וכן ומשמ' מפ' כא' דשבת משנה א' ר' יהודה אומר אף מעלין את המדומע ע"ש בר"ע וחשבנוהו כדבר שעדיין לא הרימו ממנו תרומה ועדיין בטבלו שיש בו חיוב מיתה דמשום שאינו צריך להרים אלא משום גזל השבט אם אמרו דצריך ליתן לכהן דמי תרומתו או שיוכל לאכול מהדמוע עתה אלא שיתן לכהן גם אחרי אכלו ואחרי שתה יזלזל בזה וזמנין דלא יהיב ליה אבל עתה שתקנו שירים ואח"ך יאכל אינו נמנע מלהרים וליתן לכהן אבל בערלה וכלאי הכרם דחמירי להו לאינשי משום שהן איסורי הנאה לא הצריכוהו להרים ואחר יוכל ליהנות מן השאר דודאי בזה לא אתי למפשע שלא ישליך אחד ייהנה מן האיסור ולהכי אין צריך להרים מעיקרא אבל באמת צריך הוא שלא ליהנות מן האיסור. וראיה לתרוצינו זה מדברי הרשב"א והרמב"ן ז"ל הביאם הרב מבוא שערים בס' שערי דורא בסי' מ' סק' ד' וז"ל הלא מפרש בירושלמי מפני גזל השבט פי' גזל הכהן שהתרומה שלו וכו' וא"ת א"כ למה תיקנו גבי תרומה שצריך להרים מאה וא' בשיעור תרומה שנפלה ולא תיקנו שיתן דמים כבר תירץ הרשב"א בתשובה סי' תשל' והרמב"ן סי' קפב' שאם תקנו שיתן דמים זימנין דלא יהיב דמים אבל עתה שתיקנו שירים ואחר הרמתה מדמעת לא נמנע מלהרים עכ"ל. עי"ל דלעולם מן הדין אין צריך להרים ולסלק האיסור אחד שנתבטל כמו שמוכח מפב' רמרלה ומ"ש רש"י כאן יעלה אחד מהן וידלק היינו מדרבנן או מצד חומרא לא מן הדין וכמו שכתב מור"ם בהגה בש"ע יו"ד סי' קט' סעי' א' וז"ל ויש מחמירין להשליך א' הגהות ש"ד בשם מוהר"ם ורש"י בע"ז ע"ד ואינו אלא חומרא בעלמא ע"כ ע"ש

דף ד 'בש"ס אחרים אומרים משום רבי אליעזר וכו' קשה לי דהכא משמע דלית ליה לר' אליעזר הכנה ובעירובין לח' ע"א איתא התם ור' אליעזר התם משום הכנה הרי בהדיא סו' הש"ס התם דד"א אית לית הכנה. וי"ל דהכא מיירי בי"ט דעלמא ולית ליה גזירת י"ט דעלמא אטו י"ט אחר השבת או בהפך. א"נ י"ל דהכא מן הדין מיירי והתם מיירי מדרבנן שגזרו י"ט דעלמא. ועי"ל הכא אליבא דב"ש דלית להו הכנה וליה לא ס"ל ועי' בתוס' שם ד"ה משום הכנה ובאמת זה דיחק. ואח"ך ראיתי למהרש"א שם שנתקשה בזה ותרץ כתירוצנו בתרא דהכא דא' אליבא דב"ש קא' ע"ש. ואי תיקשי לך דאי רא' אליבא דב"ש קא' א"כ מאי פריך בסמוך ואי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסורה. דכיון דאליבא דב"ש קיימין הכא הא ב"ש סברי אפילו עומדת לגדל ביצים מותרה דלית להו מוקצה וכמו שאמר ר"נ לעיל דיש לו' דבש"ס קא' לעיל כולהו כרבה לא אמרי הכנה לית להו. וכיון דמצינו לר' אליעזר דס"ל איסור הכנה כדאיתא בעירובין כדאמרן מסתמא ר' אליעזר מוקים לפלוגתייהו דב"ש וב"ה בהכנה כרבה אבל בעומדת לגדל אסור משום מוקצה. ועוד דהא מצינו בהדיא לב"ש דאית להו מוקצה כדכתבו התוס' לעיל ב' ע"א ד"ה דילמא ב"ש לית להו מוקצה מהא דלקמן י' ע"א לא יטול אלא אם נענע וכתבו דמוקצה דבעלי חיים חמיר והכא נמי בע"ח הם דהא קתני אמה דהיינו התרנגולת ולהכי מקשי שפיר. ועי' מה שהקשה הרב בני שמואל דלפי מ"ש כתבנו מתורץ שפיר והנה לפמ"ש אתי שפיר קושית הש"ס לכל האמוראים דלעיל