קרן לדוד (סקלי) קיג

ויביאנו על שלחנו בשבת אבל אם הוכן בחסד אל ביו"ט דהיינו דבידי שמים אינו יכול לאוכלו בשבת אבל בהכנה דעל ידי אדם דהזהירה תורה אתא שר תאפו אפו נניח ההזהרה כפשטה שלא יאפה כ"א בחול לשבת ולא יאפה מיו"ט לחול אבל לא בא להזהירו שלא יאכל בשבת אלא מדאפוי בחול ולא מדאפוי ביו"ט ולהכי לקמן יז' ע"א אבעיא לן עבר אפה ואפה מאי. ר"ל עבר ואפה מיו"ט לשבת מהו שיאכל בשבת ע"ש ולא תיקשי לך על האי פירושא דידן שאמרנו שההזרה ואת אשר תאפו אפו אפילו נניח כפשטה שבא להזהיר שלא יאפה לשבת כ"א בחול ולא ביו"ט א"כ הכא משמע דאיסור אפיה ביו"ט לשבת מן התורה ולקמן יז' ע"ב מסיק הש"ס איסורא דשבת שאני ופירש שם בד"ה איסור דשבת בישול שבת וכו'. אבל עבר ואפה בי"ט לשבת איסורא דרבנן הוא דעבד ע"כ משמע שאין בו איסורא דאורייתא י"ל דהתם הש"ס לא אזיל בשיטת רבה דהכא אלא אזיל כשיטת מ"ד דמדאורייתא צרכי שבת נעשין בי"ט או משום דאמרי' הואיל ומקלעי ליה אורחי' חזי ליה. וכדאיתא בפסחים מ"ו ע"ב בפלוגתא דרב חסדא ורבה ע"ש בסוגייא ודוק'

שם מיתיבי אחד ביצה שנולדה בשבת וכו' כתב מהר"ם שיפ' וז"ל. יש לדק' מאי קושיא דלמא אינהו ס"ל נמי דביצה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסור משום מוקצה כר"ן הך מתני' פלוגתא דב"ש וב"ה לא מיתיקמא בהכי משום קושיא דא"כ לפליגו בתרנגולת מש"ה מוקי פלוגתייהו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת ד"ה אסור ובהכי איירי ברייתא דאחד ביצה וכו' ע"ש מה שסיים. ונ"ל ליישב דהא אמרינן לעיל בסמוך כרבה לא אמרי' הכנה לית להו וכיון דלית להו הכנה לית להו מוקצה מדאוריי' כדפיר"ש לעיל בד"ה לטעמיה דאמר רבה ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא והכינו והזמינו וכו' ע"ש א"כ צריך להזמין מבע"י למחר כדי שלא יהיה. אסור משום מוקצה וכיון שהם לא הצריכו הכנה לית להו איסור מוקצה מדאורייתא אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא. אבל רב נחמן כבר תירצו המפרשים לעיל שיש לו הכנה וכמו שתרץ איהו גופיה מהר"ם שיפ' לעיל מזה דר"נ אית ליה הכנה אלא דנר' ליה לר"ן דוחק לאוקומ"ל מתני' בהכי בי"ט אחר השבת דמשמע ליה מתני' בכל ענין איירי ולית ליה גזירת אטו וכו' ולהכי מוקי לה באיסור מוקצה אבל ריץ' וריו' דדחקו לאוקמה. משום גזירה ולא אוקמוה משום הכנה משמע דלית להו הכנה אבל ודאי ס"ל מוקצה אסור מדרבנן אבל כיון דמדרבנן דוק' ספיקא לקולא ודוק'

כתב הרמב"ם פ"א מה' שביתת יו"ט הלכה כ' וז"ל וכשם שאסור לאוכלה כך אסור לטלטלה ואפי' נתערבה וכו' וכתב ע"ז הרב בני שמואל בחדושיו להרמב"ם וז"ל ומלשון רבינו משמע דס"ל הא דקתני ואם נתערבה באלף וכו' קאי אודאי ולא אספיקא ונר' הטעם משוה דהוי ספק ספיקא ואפי' מדאורייתא לקולא ע"כ. וכן כתב הרב ב"י באו"ח סי' תקיג' שם ה' המגיד וכתב שכן היא ס' הרשב"א ז"ל. וכן נראה מדעת הרמב"ם ע"ש. ובש"ע העתיק בא"ח כל' הרמב"ם ז"ל ע"ש. וקשה לי דלפי דבריהם ז"ל דספק ספיקא כה"ג מיקרי ס"ס עי' יוד' סי' קי' סעיף ט'. ואפי' בדבר שיש לו מתירין כהכא מותר. א"כ גם אם נתערבה קאי אודאי נולדה בי"ט מ"מ עדיין הוי ס"ס ספק אם היא זו שנתערבה או לא דכל אחד מהתערובת מספקינן לה בזה ואת"ל היא זו שמא היום חול וכדאמרינן מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני דשמא היום חול ולמחר קדש וכדאמרינן לענין עירוב שאם שכח שלא ירב אם הוא ביו"ט של גליות יכול לערב על תנאי כדפסק מר"ן ז"ל בא"ח סי' תקכז' ס' כב' ע"ש הרי דגם ביום ראשון מספקינן ליה דשמא חול הוא וא"כ הוי ס"ס דבלא זה לא קשה הגם דבאמת קי"ל דאפילו בדאורייתא ס"ס מותר מ"מ הכא אסור אי משום דהוי דבר שיש לו מתירין או משום דספק הראשון בגופו והספק השני בתערובת ולהכי לא מיקרי ס"ס וכדפסק מר"ן ז"ל ביוד' סי' קי' ס' מ' ע"ש. אבל לפי דבריהם שאם היא ספק ונתערבה מותר גם ודאי יתירו משום דהוי נמי ס"ס. וכן קשה לי נמי אדברי תוספות לקמן ד"ה ואחרות באחרות דכתבו דנוכל לפרש דנתערבה באלף אאיסור עצמו קאי ור"ל דקאי אודאי וא"כ לרבה אודאי נולדה בי"ט קאי דילדידיה כל הברייתא לא איירי אלא בי"ט וא"כ ר"ל כיון דקאי אודאי אם כן אם נתערבה לא הוי אלא ס' אחד ולא הוי ס"ס וקשה באמת הא אפי' קאי אודאי כולה בי"ט הוי ליה ס"ס כדאמרן. ואפשר לו' כיון דהאידנא ידעינן בקבועה דירחא כדאמר לקמן דאנן בקיאין בקביעא דירחא א"כ הראשון ודאי קדש והשני. ודאי קדש משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידכם וכו' כדלקמן ד' ע"ב ולהכי ליכא ספיקא בזה כלל ואי תיקשי לן דא"כ דזה קדש וזה קדש א"כ הוי כי"מ ושבת הסמוכים דהם שני קדושות וא"כ למה בשבת ויו"ט קי"ל נולדה בזה אסורה בזה ולמה בשני ימים טובים של גליות קי"ל נולדה בזה מותרת בזה עי' לקמן בש"ס העי' בש"ע סי' תקיג' סעיף ה' וכן עדיין תקשי לן מהא דיכול לערב על תנאי משום. דממה נפשך אחד הוא חול. והנה לקושית מאי שנא שני ימים טובים משבת וי"ט. י"ל דשאני שבת וי"ט דאסורה זב"ז משום הכנה דרבה וכדמסיק הש"ס לקמן ד' טעמא דרב דאמר נולדה בזה אסורה בזה משום הכנה דבידי שמים ונימא דלא אסרו הכנה דבידי שמים אלא משבת ליו"ט אבל מי"ט לי"ט חבירו לא אסרו הכנה דבידי שמים. אבל עדיין קשה מהא דיכול לערב על תנאי. על כן צריכים אנו לו' שאף האידנא דאנו בקיאין