קרן לדוד (סקלי) קי

ביה ועי' מש' לקמן בס"ד אהא דרבי יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת ע"ש

תוס' ד"ה והיה ביום הששי וכו' בא"ד ( ואפי' לדידן פי' דלית לן דמדאורייתא צרכי שבת נעשים בי"ט כיון דקי"ל הכנה דאורייתא א"כ אין צרכי שבת נעשים בי"ט עי' פסחים מ"ו ע"ב) ניחא דכל דבר אפוי ומבושל ( ר"ל דכל דבר שבא לאפותו או לבשלו) לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסר רק תיקון וכו' רק גבי ביצה שהוא דבר חדש שמתחדש לגמרי בזה שייך איסור הכנה זהו כונתם וזה דלא כפי' רש"י שפירש והכינו והזמינו כגון מכאן אני נוטל למחר דמשמע דקאי על דבר שהוא בעולם ואפ"ה אסור להזמינו בפה וא"כ כ"ש אפיה ובשול ודוק' ודע דלא כתבו התוס' הכא דבאפוי לא שייך הכנה וכו' היינו לענין הכנה ומ"מ האפיה היא מלאכה דאורייתא ואין להתירה בי"ט אלא משום הואיל או משום דצרכי שבת נעשים בי"ט כדאיתא בפסחים מ"ו ע"ב אלא דקשה לי לדברי התוס' ז"ל דכיון דאנן אית לן הכנה דרבה מדאורייתא וא"כ אין צרכי שבת נעשים בי"ט וכיון דלית לן הואיל הגם דבאפיה ליכא איסור הכנה כמ"ש התוס' הכא מ"מ אית לן לאסור משום מלאכה כיון דלית לן הואיל עי' בחידושי מהר"ם מלובלין וצריכין אנו לו' דזאת כתבו התוס' למאי דסלקא דעתייהו מעיקרא שהאפיה ובשול יש בהם משום הכנה אבל למאי דחדשו לן בתרוצם דלא שייך הכנה באפיה ובשול א"כ הגם דקי"ל כרבה בהכנה. שהיא דאורייתא אין להוכיח מכאן דקי"ל שאין צרכי שבת נעשים בי"ט מדאורייתא דלעולם נימא דמדאורייתא צרכי שבת נעשים בי"ט כגון אפיה ובשול ולהכי מותר לאפות ולבשל מי"ט לשבת אבל הכנת דבר חדש כגון ביצה אסור להכין. מדאורייתא ודוק'

שם בא"ד תימא דכאן משמע שהמן לא היה יורד בי"ט כדפי' רש"י הששי הראוי להכנה וזהו בחול וכו' יש לדקדק דנימא דבי"ט היה יורד לצורך יו"ט דוקא ולא לשבת והכנת שבת היו עושים מיום חמישי בשבת וי"ל דמלשון הש"ס דקא' חול מכין ליט' משמע שלא היה יורד בי"ט ומחול היו מכינים לי"ט ולתרוץ השני של התוס' אין סתירה מל' הש"ס דהש"ס קאי אהכנה דבידי שמים שהחול מכין ולא שבת מכין לי"ט וק"ל

דף ג' תוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש. בא"ד י"ל דמיירי הכא בחצר דהוי מוכן לעורבים פירוש ולהכי אף דלא לקטינהו מאתמול לא אדחינהו ואקצינהו דהא הניחם לעורבים שבביתו ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אבל הא דנכרי שהביא דורון שאם יש במינו במחובר אסור. אינו בחצירו דישראל דנימא שמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם

בא"ד וא"ת והא אמרינן מעמיד אדם וכו' אבל לא על המוקצה וכו' אמאי הא הוי מוכן לבהמה דאי בעיא אכלא מנפשה ע"כ. יש להבין מאי קשי להו ז"ל מהמחובר נימא דהתם שאינו עומד בחצירו ולהכי לא מקרי מוכן לבהמה כי הכא דמיירי דעומד בחצר והיה אפשר לפרש דכונת התוס' היא מדפסיק ותני אבל לא על המוקצה משמע אפי' בחצר ולהכי קשיא להו שפיר אלא דא"כ מאי מתרצי לה לקמן דמיירי בתרי עברי דנהרא דכיון דהוצרכו להוציא אותה מסתם משמעותא נימא דלא קאי בחצר כי הכא והגם דלא קיימא בתרי עברי דנהרא ולהכי נר' לו' דמאי דהקשו התוס' בחצר לאו דוקא אלא דר"ל דאילן דידיה דהוי מוכן לעורבים דידיה לאפוקי אילני של אחריני דלאו דידיה אבל הא דמעמיד אדם בהמתו על המחובר וכו' מסתמא מיירי בעשבים של דברא ושל הפקר כסתם עשבים ולהכי כיון דאי בעיא בהמתו אזלא ואכלה מנפשה הוי מוכן לבהמה ולהכי הוצרכו לאוקמה בתרי עברי דלא אזלא מנפשה. ודע דהא דכתבו התוס' דהא דשבת דאמרינן אבל לא על המוקצה דמיירי בתרי עברי ר"ל שבעודנו במרובה היה בתרי עברי דנהרא

בא"ד ואמאי הא הוי מוכן לבהמה וכו' אין להקשות דאמאי לא נאסור מטעמא דפירות הנושרין דשמא יעלה ויתלוש הכא נמי נימא שאם נתיר לו התלושים שנתלשו היום שמא יתלוש מן המחובר זה אינו דאין לו במה לטעות בזה שאם התרנו התלושים להעמיד בהמתו עליהם גם המחוברים התרנו לו בזה להעמיד בהמתו על המחובר כיון דאיהו לא עביד מידי בידיו משא"כ פירות הנושרים אם תתיר לו ליטלם ולאוכלם הוא בידים אתי לתלוש ג"כ בידים ולאכול וק"ל

בא"ד ואמאי וכו'. י"ל דמאי קשיא להתוס' מהא דאבל לא על המוקצה נימא דוקא מידי דחזו ליה לאוכלן אמרינן דמוכן לבהמה או לעורבים הוי מוכן לאדם דומיא דפירות האילן אבל עשבים אינם ראוים למאכל אדם ולהכי לא אמרי' בהו מוכן לבהמה הוי מוכן לאדם כדאמרינן דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה והא לא חזי ליה ואפשר לו' דכיון דחזו לבהמתו מקרי חזי ליה לטלטלו להוליכו לביתו ליתנו לפני בהמתו לאכול וא"כ למה אסור לעמוד על המוקצה וק"ל

בא"ד ויש לומר דמיירי בתרי עברי דנהרא ע"כ נ"ל דלפי פירושם זה דהא דרבי חנינא דקא' אבל לא על המוקצה מיירי כשאין הבהמה יכולה לבוא ולאכול מן המחובר משום דקאי בתרי עברי דנהרא צ"ל דהוה מצי לשנויי הכי בפ' כל כתבי קכב' ע"א דפריך הא דר' חנינא אהא דתני בברייתא התם נכרי שלקט עשבים מאכיל אחריו ישראל דרבי חנינא בשאינה יכולה לבוא לאכול ודברייתא ביכולה לבוא אל המחובר ולאכול אלא דבלא"ה משני שפיר וק"ל. ועי' בתוס' שם דשבת ד"ה אינו והא אמר רב הונא אמר רבי חנינא.