קרן לדוד (סקלי) קט

לא אמר כרב יוסף וכר' יצחק משום דנר' לו אוקימתייהו דוחק וכנ"ל ועוד דיו"ט סתמא קתני

גמ' ורבה לטעמיה ופירש רש"י דאמר רבה בפסחים ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא. יש לדקדק דרבה דאית ליה מוקצה מאורייתא לית ליה כב"ה דהא ב"ה לית להו מוקצה כאשר הכריע ר"נ לעיל ואם תשיבני לומ' דרבה ס"ל שאין מחליפין וסברי ב"ה דמסלק את הטבלא כולה ומנערה תקשי הלכתא אהלכתא כדקשיא ליה לר"ן ואפשר לו' לרבה שנגיה סתמא דמחתכין משום האי סתמא דמגביהין וסתמא אחריתי דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן ( ועוד מתני' דילן דקתני דב"ה אומרים לא תאכל ) והוי כב"ה אלא דר"נ ס"ל דמדלא תני לה בעדויות מוכח דנגיה הא דמגביהין ורבה ס"ל הא לאו ראיה היא דיכולים לו' דמתני' דידן דקתני ב"ה אומרים לא תאכל סתמא קתני בין בתרנגולת העומדת לגדל בין העומדת לאכילה ובכולה סברי ב"ש תאכל דלית להו לא מוקצה ולא הכנה וב"ה סברי לא תאכל משום דאית להו מוקצה והכנה ומשום הכי לא תני הא דמגביהין בעדויות דסמך אמתני' דידן דביצה דתני לה התם בעדויות שהיא. מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דחד טעמא הוא

גמ' ואין יום טוב מכין לשבת וכו' כתב הרב בני שמואל וז"ל כתב התיו"ט והא דלא אפליגו בשבת ועוד י"ל דנקט דבר דבר אורחיה ודרך אכילת ביצה ע"י בישול להכי נקט יו"ט ולא שבת וק"ל ( חוה"מ סוכות תרפ"ה) דהוה אמינא דוק' סעודת שבת בעיא הכנה וכו' ע"כ והקשה הרב ז"ל דק"ק דאיך תיסק אדעתין דשבת מכין לי"ט דיו"ט כחול הוא דא"כ אמאי אין יו"ט. מכין לשבת כיון דיו"ט כחול כי היכי דחול מכין לשבת עכ"ל ולי נראה לו' דמאי דכתב התיו"ט דהוה סלקא דעתין דלא ליתסר דכחול שויוה היינו לענין שאין סעודתו בעיא הכנה וכמו שסיים הוא ז"ל. אבל מ"מ הוא חמיר וקדוש הוא מחול ולהכי אין יו"ט מכין לשבת כיון דקדוש הוא וק"ל

שם שבת דעלמא תשתרי גזירה וכו'. כתב הרב בני שמואל ק"ק דקארי לה מאי קארי לה ע"ש מה שתרץ. ולי נראה לו' דקא סלקא דעתיה דדוקא ביו"ט גזרינן אטו יו"ט אחר השבת משום דשבת חמיר טפי ולהכי גזרינן גם יו"ט דעלמא אטו יו"ט של אחר השבת אבל בשבת דעלמא אין לגזור בו אטו שבת של אחר יוט' שאינו חמיר כ"כ דהאי דרשה אינה אלא אסמכתא וכמו שכתב הרב תיו"ט בסוף ד"ה ביצה שנולדה ולהכי כיון דהיא אסמכתא נוכל לו' דדוקא ביום טוב אחר השבת דחמיר טפי להכי גזרינן ביה גם יו"ט דעלמא ולא שבת דעלמא אטו שבת של אחר יו"ט וליכא למימר דהיא הנותנת דמשום דקיל יש להחמיר בו דלא אתי לזלזולי כדקאמ' הש"ס לעיל דהא אוקימנא לעיל דרבה לית ליה האי סברא ועוד דהכא אית לן חששות הרבה דגזרינן שבת דעלמא אטו שבת אחר יו"ט ושבת אחר יו"ט נמי שמא אתי לזלזולי ביו"ט וק"ל

שם רב יוסף אמר גזירה משום פירות הנושרין אמר ליה אביי וכו' גזירה שמא יעלה ויתלוש יש להבין דרב יוסף היכי סובר אי כרב נחמן דאפיך מתני' דמגביהין א"כ ב"ה סברי איסור מוקצה ביו"ט וא"כ אמאי אמר אביי טעמא דפירות הנושרין משום שמא יעלה ויתלוש ולא קאמר טעמא משום איסור מוקצה דכן הוא האמת ואי סובר שאין מהפכין כ"ש דתקשי לן דהא בית הלל אית להו מוקצה בין בשבת בין ביו"ט וי"ל דעל כורחיך צריכין אנו לטעמא דשמא יעלה ויתלוש לדעת רב יוסף כדי לאסור הביצה אף העומדת לאכילה דאי משום מוקצה לחודיה אין לאסור בביצה אלא בעומד לגדל דהויא מוקצה ועל כרחיך רב יוסף דקאי משום פירות הנושרין סובר דביצה דמתני' בעומדת לאכילה ואפי' הכי אסורה משום פירות הנושרין דשמא יעלה ויתלוש ולא בעומדת לגדל ומשום מוקצה דא"כ היינו דרב נחמן ולקמן קאמר דכולהו כר"ן לא אמרי כי קושיין ועי' תוס' ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש ועי' רש"י ד"ה רב יוסף עוד יש לפרש דלעולם ס"ל דאין להפך אלא דסובר דדוק' בשבת אית להו מוקצה משום דחמיר ול בי"ט דקיל ומתני' דקתני לא תאכל מטעם ואחר משום פירות הנושרין דטעמא משום שמא יעלה ויתלוש ומתני' דקתני אין מבקעין עצים אתיא נמי כר"ש דמיירי שאינו יושב ומצפה והשתא ניחא דתפס האי טעמא דשמא יעלה ויתלוש ולא משום מוקצה משום דב"ה לית להו מוקצה כר"ש עי' תוס' וזה דלא כפירוש ז"ל ד"ה רב יוסף ע"ש ודוק

שם רב יוסף וכו' יש להבין כיון דרב יוסף לית ליה הכנה דרבה אלא טעמא דפירות הנושרין קשה א"כ לפלוג בשבת תאמר להודיעך כחן דב"ה דאפי' בי"ט אסרי אדרבה כחא דהתירא עדיף תאמר כחא דהלכתא עדיף לפלוג בתרווייהו דהכא נמי אינו מאריך כמו שהקשה בש"ס לעיל עי' תוס' ד"ה ונפלוג בתרווייהו ואפשר לומ' דאפליגו בי"ט כדי לאשמועינן כחא דהתירא שאפי' בי"ט דסלק' דעתין דנחמיר ביה דאתי לזלזולי ביה אפילו הכי מקילין ביה ב"ה וב"ש ועי' בני שמואל לעיל בהא דקא' הש"ס ואין יו"ט מכין לשבת מ"ש שם הרב ז"ל

שם רב יוסף וכו' יש לעיין דלפי טעם זה שאין איסורא אלא משום פירות הנושרין דהיינו משום גזירה א"כ ביצה שנולדה בי"ט ב' של גליות לדידן דקיל דידעינן בקביעא דירחא ויו"ט ב' אינו אלא מדרבנן אי אסרינן לה הויא גזירה לגזירה וא"כ היה לנו להתיר עי' לקמן ד' ע"ב בפלוגתא דרב ורב אסי ואפשר לו' דטעמא דאסור משום דאי תתיר ביוט' ב' אתי לזלזולי