קרן לדוד (סקלי) קח

לר"ש משום דהוי כמו בצמוקין וגרוגרות דמודה בהו ר"ש עי' להרב בני שמואל זל' וק"ל

רש"י בע"א ד"ה קא סלקא דעתין להכי פרכינן מאי טעמייהו דב"ש וכו'. נראה לי דקשיא ליה לרש"י אמאי חזר הש"ס להקשות עוד מאי טעמייהו דב"ש וכו'. להכי כתב רש"י זל' להכי פרכינן ר"ל לעיל מאי טעמייהו דב"ש כך כוונת הש"ס וק"ל

שם בד"ה ואמר רב נחמן אנו אין לנו בשיטת משנה זו לפי וכו'. אלא כך שמעתי מרבותינו דב"ש כר"י ומחמרי וב"ה וכו'. נ"ל לומר הא דהוצרך רש"י לומ' דרב נחמן כך שמע מרבותיו, ולא מסברא דידיה מכח סתמי דמתניתא משום דכן משמע מדברי ר"נ שכך קבל מרבותיו מדקאמר אנו אין לנו, ולא קאמר בקיצור מוחלפת השיטה. אלא מוכח מדבריו שכן שמע מרבותיו ב"ש כר"י וב"ה כר"ש. ומביא ראיה למה שקיבל מרבותיו מסתמי דרבי עי' מהרם שיף. ועוד יש לומ' דאי מקור דבריו יוצאים דוק' מסתמי המשנה עדיין אין הכרח להחליף ולהפך מתני' דמגביהין עצמות ויצטרך ר"נ לחלק בין יו"ט לשבת דהגם דלא תני לה בעדויות אין ראיה דנימא דלית לן חלוק בין יו"ט לשבת וכיון דתני התם פלוגתא דמתני' דב"ש וב"ה דביצה דהכא לא הוצרך למתני עוד הא דמגביהין דטעם חד להם לסברת ר"נ דאית ליה טעמא דמתני' משום מוקצה. ואין חלוק בין נולד למוקצה, להכי הוצרך לומר שקבל מרבותיו כך שב"ש כר"י וב"ה כר"ש ולהכי הגיה והחליף המשנה וק"ל

תוספות ד"ה מגביהין מעל השלחן עצמות וכו' באו"ד ולא נהירא דהא איתא בסיפא ישער של אפונין וכו', מפני שהן ראוים למאכל בהמה. יש לדקדק דמאי קושיא דלמא מחלוקת בשאינם ראוים, וקאמר דשער אפונים וכו' כיון שהם ראוים למאכל בהמה מודו ב"ה דמטלטלין אותם. ויש לומר דקושית התוספות היא לפי מאי דקאמר בש"ס התם על האי סיפא דשער של אפונין מני מתני' וקאמר ר"ש היא משמע דהאי מתני' מיתנייא דוק' למאן דלית ליה מוקצה וא"כ משמע דלב"ה דאמרי מסלק הטבלא ואית להו מוקצה לא אתיא כותייהו ולא אתיא אלא למ"ד מגביהין מעל השלחן עצמות וכו', וקאמר משום דראוים למאכל בהמה אבל לב"ה לא מטלטלינן להו כיון דמאתמול לאו לבהמה קיימי שהיה האוכל בהם, והיום לוקחו מהם כמו שפירש רש"י שם ע"ש וק"ל. ועי' להרב בני שמואל זל" שם ד"ה דתנן מחתכין את הדלועין לפני וכו'. באו"ד ובהאי ודאי מודה ר"ש גזירה שמא יעלה ויתלוש וכו'. נ"ל הא דקאמרי התוספות משום גזירת דיעלה ויתלוש ולא מטעם מוקצה כמחובר דמודה ביה ר"ש דהוי כמוקצה דגרוגרות וכדפירש רש"י לקמן כד' ע"ב עי' תוספות לקמן דף ג' ע"א ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש מש"כ בזה ע"ש שיתורץ בדבריהם שכתבו שם

שם ד"ה גבי שבת דסתם לן תנא וכו'. באו"ד וא"ת גבי שבת נמי סתם לן כר"י כי האי דתנן שבת דף מד' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן וכו'. אין להקשות דמא קא קשיא לתוספות מהא דדף מד' הא הוו הך סתם בדף מד' ואח"כ מחלוקת בדף קמג' ע"א דב"ש וב"ה מתני' דמגביהין עצמות, דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ולא הויה מחלוקת וא"כ אי ב"ה הוא דקאמרי מסלק את הטבלא, קשה אהלכתא ולכך הוצרך להחליף הא דמגביהין כי היכי דאתו ב"ה כסתמא דמתני' דמחתכין את הדלועין וק"ל

ע"ב שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי וכו' יו"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה וכו'. משמע דהכי הלכתא מכח סתמי דמתני' דע"כ אית לן לשנוי הכי כסתמא דש"ס, והא דפריך בשבת דף קכד' ע"א והא בקעת דביום טוב דבר שמלאכתו להתיר הוא, אלמא דבר שמלאכתו להתיר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אסור וקשה לרבא דאמר דבר שמלאכ' להתיר מותר לטלטלו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו בשבת ע"ש, ומאי פריך נימא דדוקא ביו"ט אסור דלא אתי לזלזולי ביה אבל בשבת מותר משום דחמיר כדאמרינן הכא. וי"ל דעדיפא מינה משני התם

שם וכי תימא כח דהתירא עדיף. עי' רשב"ם בפ' ע"פ ד' קב' ע"א ד"ה להודיעך כחו דר"י דלפי דבריו אתיא שפיר הא דמקשה הש"ס דברכות ד' נג' ע"ב מי שאכל ושכח וכו' אמר רב זביד וכו' והא דקתני ושכח להודיעך כחן דב"ש דאפילו בשכח וכו' דקשה דהיכי סלקא דעתין דלימא הכי הא כחא דהיתרא ודהלכתא עדיף והו"ל לאשמועינן במזיד ע"ש דלפי דברי רשב"ם אתי שפיר עוד י"ל דשאני התם דאפילו לב"ה לכתחילה יחזור למקומו ויברך דהכי עדיף טפי וכדמוכח אותו מעשה דאשכח ארנקא דדהבא ואי עבר אדעת ב"ה הו"ל להתחייב בנפשו כאותו מעשה דרבי טרפון דק"ש דאמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה אלא ודאי גם לב"ה שפיר קא עביד מאן דחזר למקומו ומשום הכי עביד ליה רחמנא ניסא. ועי' מש"כ בספרי שו"ת קרית חנה דוד ס' קס' ע"ש

גמ' אלא אמר רבה לעולם וכו' וביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקי' ומשום הכנה וכו'. ורבה לטעמיה וכו' קשה לי אמאי לא קאמר רבה דהכנה דידיה אפילו לב"ש היא ומתני' בי"ט דעלמא איירי, ב"ש לא גזרי י"ט דעלמא ושבת דעלמא וב"ה גזרי דעלמא אטו דאחר השבת וכ"ע אתו כותיה דאית ליה הכנה. וי"ל דלא חש לב"ש כיון דאינה משנה. ועוד י"ל דרבה נראה לו זה דוחק לאוקומי פלוגתי' שלא מן הדין אלא בגזירה שהרי מהאי טעמא לא פריך הש"ס לקמן על רבה דלמה