קרן לדוד (סקלי) קז
Keren leDavid (Skali) 107 · קרן לדוד (סקלי) · free full Hebrew text
Open in the reader →להכי הוצרך לתרץ דפליגי בסברות הפוכות וק"ל
שם אמר ר"ש וכו', ודאית ליה מוקצה איה ליה נולד, ודלית ליה וכו': קשה לי דלמה נייד ר"ש מסלקא דעתיה דמקשה וקאמר דאית ליה מוקצה וכו', נימא דלעולם כסלקא דעתין דנולד חמיר ממוקצה אפילו למאן דשרי מוקצה. וכבר אמר ר"ש אנו אין לנו אלא ב"ש כר"י וב"ה כר"ש, וא"כ נימא אע"פ דב"ה לית להו מוקצה אית להו נולד ולכך במשנתנו אמרו לא תאכל וכן הא דתנן לקמן לא' ע"ב אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט הוא משום נולד, שהיום נשברה. והוה ליה כשברי כלים עי' תוס' לקמן ב' ד"ה אין מבקעין ע"ש. וב"ש דהתירו כאן בנולד הגם דשב"ל כר"י במוקצה היינו בשבת דחמיר אבל ביו"ט דקיל לית להו אפילו איסור נולד דהא על כרחין לומר כן לב"ש לדעת ר"ש דתריץ אנו אין לנו וכו' ואמר לך ר"ש גבי שבת וכו' ולפ"ז לית לן חילוק בין שבת ליו"ט דבכולהו לב"ה לית אסור מוקצה אבל אית בהו אסור נולד, וב"ש סברי כיון דיו"ט קיל לית ביה אפי' איסור נולד. ויש לומ' דבשלמא אי אמרינן דבהא פליגי אי מחמרינן בשבת יותר מיו"ט או מחמרינן ביו"ט יותר משבת איכא סברא פשוטה לאידך גיסא לאידך גיסא אבל בזה דלב"ה דלית להו מוקצה אית להו איסור נולד אפילו ביו"ט ולב"ש דאית להו מוקצה אית להו אפילו איסור נולד ביו"ט ליכא סברא פשוטה כ"כ דלימא בזה פליגי וק"ל
שם ודאית ליה מוקצה וכו' דהיינו ר"י ודלית ליה מוקצה וכו' דהיינו ר"ש יש לדק' דהכא נמי נימא דאי הכי נפלוג בתרוייהו דהא קימ"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מו' ע"ב וא"נ נפלוג בתרוייהו כי היכי דלשמעינן כחא דהיתרא וכחא דהלכתא כדפריך לקמן. ויש לומר דכבר אפליגו בשבת כיו"ט דאיתא התם ר"י אין מסיקין בשברי כלים וכו'. ור"ש מתיר
שם גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מתתכין את הדלועין וכו'. קשה הא בשבת נמי סתם לן כר"י דאיתא התם דף קמא ע"א דקש שעל המטה לא ינענענו בידו ופירש רש"י משום מוקצה. ויש לומר דשני שאינו ראוי כלל דאפילו ר"ש מודה ביה כמו שפירשו רש"י והתוספות שם דקש היינו זנבות השבולין, וזנבות השבולין בלחודייהו אינם ראוים כלל אלא דעדיין קשה לפירוש רש"י דפירש בההיא דמגביהין עצמות שפירש עצמות קשין שאינן ראוים לכלב ואפילו הכי מתירין ב"ה משום. דאית להו כר"ש משמע דר"ש מתיר אפי' בדבר שאינו ראוי כלל. ויש לומר דהאי מוקצה דקש גרע טפי מעצמות דהאי דקש אסח דעתיה מניה מה שאין כן העצמות בשעה שהניחם על הטבלא היה בדעתו שיסלקם משם כיון שעשהו בידים אבל בקש לא אסיק דעתיה כלל, ועוד כיון שהם מאוסים והם על הטבלא הוה ליה כגרף של רעי להכי מותר ליטלם מלפניו
ועוד יש לומר דהאי סתמא עדיפא האיל ונשנית בסוף וכמו שכתבו התוספות על קושיתם בד"ה גבי שבת דסתם לן כר"ש ע"ש וקיל
שם בש"ס אמר לך ר"ש גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש מוקים לב"ה כר"ש אבל גבי יו"ט וכו' מוקים לב"ה כר"י, קשה לפי דברי ר"ש דיש חילוק בין שבת ליו"ט היכי מוקי לברייתא דלקמן ג' ע"ב דקתני אחד ביצה שנולדה ביו"ט ואחד ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה. דסברה הך ברייתא דלית לן חילוק בין שבת ליו"ט. עי' למהר"ם שיף ולמהר"ם מלובלין שתרצו דאתיא כר"י ע"ש. עוד יש לומר דנוקי לה רב נחמן בשבת אחר יו"ט או יו"ט אחר השבת, ומשום הכנה. דרבה דלא פליג ר"ש אדרבה אלא איו"ט דעלמא דלית גזירת שבת דעלמא אטו שבת אחר יו"ט, ומתני' סתם קתני לכך הוצרך לאוקמה דטעמא דמתני' בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה וק"ל
שם בש"ס ואת הנבלה לפני הכלבים וכו'. הנה לקמן כז' ע"ב אפליגו אמוראי בזה איכא דאוקי לה בהיתה בין השמשות מסוכנת אבל אם היתה בריאה בין השמשות גם ר"ש מודה לר"י ואיכא מ"ד דאפי' היתה בריאה פליג ר"ש וסובר דמותר ע"ש. ועי' שבת מה' ע"ב. וקשה לי דלמ"ד אפי' בבריאה בין השמשות פליג ר"ש, הא ר"ש אינו מתיר אלא ביושב ומצפה כדאיתא לקמן ל' ע"ב, ובשבת מו' ע"ב. ולקמן ב' ע"ב הקשו התוספות קושיא זו אהך דאין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן וכו' ע"ש בדבריהם. ואפשר דהיינו פלוגתא דתרי מ"ד דבזה פליגי, דלמ"ד דלא שרי ר"ש אלא בהיתה מסוכנת בה"ש דדעתיה עלוה להאכילם לכלבים, סובר שאינו מתיר ר"ש אלא ביושב ומצפה ולכך אוקמה דוק' במסוכנת, ולמ"ד דשרי ר"ש אפילו היתה בריאה בין השמשות סב"ל דר"ש שרי אפילו אינו יושב ומצפה אלא דמריהטא דש"ס לקמן דמקשה בפשיטות מי דמי לא משמע דיש מי שחולק בזה לכן נראה לו' דהכא שני, שאינו צריך להיות יושב ומצפה כיון דס"ל לר"ש מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים והכא מתחילתה מוכנת לאדם היא עי' תוספות לקמן ו' ע"ב ד"ה השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן וכו'. מש"כ בסו"ד משם הר' יעקב מקורבייל זל' וק"ל
שם ע"ב גבי יו"ט דסתם לן תנא כר"י דתנן וכו' יש לדקדק דלמה לא הביא מסתם דלקמן דף מ' ע"א אין משקין ושוחטין את המדבריות דפי' רש"י שם משום מוקצה וע"כ כר"י אתיא. ויש לומר דנקט הקדום ברישא, דאין מבקעין היא הקודמת לאין משקין אח"כ ראיתי שם בש"ס דהא דאין שוחטין אתיא אפילו