קרן לדוד (סקלי) קו

חדושי ביצה

דף א' מתני' ביצה שנולדה ( בשבת) ביום טוב וכו'. נ"ל שנקראת מסכתא זו על התחלתה. ביצה כי נוטריקון ביצה הם ראשי פרקיה דהיינו ב' ביצה. "יוד יום טוב. צ' אין צדין. ה" המביא ולבסוף פרק משילין. לשון של נעלך ור"ל שהביצה נשלה ונשרה מן התרנגולת

א"נ יש לומר על דרך שאמרו בברכות כל שהוא כביצה. ביצה טובה הימנו ואגב חביבותה גבן נקטה כשהתחיל בה. ולא זז מחבבה כטעם לשד. על דרך וערבה שנתיך [לשון שנו חכמים] עד שקרא למסכת על שמה ביצה משום פתח דבריך יאיר עד שנקראה בשם המסכתא. א"נ ע"ד מ"ש כי יקרה קן צפור וכו' אפרוחים אלו בעלי משנה. או בצים אלו בעלי מקרא. וסיים קרא ואת הבנים תקח לך כמ"ש בתקוני הזוהר

שם ב"ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וכו' הא דנקט שאור ברישא שלא כסדר הכתוב לא יראה לך חמץ וכו' ( (נ"ל משום דהתנא נחית לאשמועינן שיעורא דכל אחד לכך נקט שיעור קטן ברישא והדר גדול כדכתיב) ) ויש לומר מפני שהמחלוקת היא בשיעור חמץ לכך סמך שיעור חמץ למחלוקת ב"ה. עוד יש לומ' משום דשיעור חמץ שהוא ככותבת נפקא לן מדנקט הכתוב שאור דקו"ח מחמץ. ומשום הכי אמרינן שיעורו של זה לאו כשיעורו של זה. כדאיתא בש"ס להכי נקט. ברישא להודיע מפני שהשאור בכזית חמץ שיעורו בככותבת ודוק' כי נכון הוא

שם בי"ש אומרים שאור בכזית וכו'. יש לדקדק כיון דהאי בבא לא תני לה אלא משום דהני תלת מילי כמ"ש רש"י ד"ה שאור בכזית והתוספות ז"ל הו"ל למתנייה אחר השוחט. עי' בהרב ראש משבי"ר. ולהרב בני שמואל מש"כ בזה

שם השוחט חיה ועוף וכו'. הא דלא תני לה ברישא. יש לומר משום דלא שכיחא שלא ישחוט עד ליו"ט שהדרך הוא לשחוט מעיו"ט להכין ולהזמין לסעודת ליל יו"ט אע"ג דשחיטה התירו ביו"ט דאי אפשר מעיו"ט דחיישינן למכמר בשרא פן יתחמם ויסריח. וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן בפרק צדין. בד"ה אין צדין דגים ע"ש מ"מ שכיח לשחוט בער ביו"ט יותר מביו"ט. ועוד איידי דזוטר מילי דביצה תני ליה ברישא. עי' בכורות יג' ע"ב ע"ש

תוס' דר"ה ביצה שנולדה. באו"ד ויש לומר דאי הוה תני אוסרין ומתירין הייתי אומר שמה שמתירין הביצה היינו לטלטל אבל באכילה אסורה וכו' יש לדקד' דהא לקמן גבי אפרוח דפלוגתא דרב ושמואל נקטו בדבריהם איסור והיתר ולא חיישי לטעות לומ' דבטילטול מיירי. ויש לומר דהתם היינו טעמא דשמואל הוא משום דהואיל ומתיר עצמו בשחיטה עי' פירוש רש"י שם וכיון דמהאי טעמא מוכחא מילתא דמותר דקאמר היינו אפילו באכילה וק"ל

שם באו"ד אלא אגב דנקטי ב"ש תאכל נקטי אינהו וכו' כתב הרב בני שמואל לכאורה יש להקשות דהא כתבו התוספות עצמם במסכת מועד קטן דפ"ג ע"ב ד"ה מאן דאמר יש אבילות משם הראב"ד דאין שיטת התלמוד לומר איידי הא תנא הא אלא במלתא דאמת אלא דלא צריכי. אבל דברים הנראות שקר אין לו לשנות. וא"כ איך כתבו התוספות הכא אגב דנקטי וכו'. כיון שתיבת לא תאכל נראית שהיא שקר ע"ש מה שתירץ ולי נראה לתרץ ולומר דלא כתב שם הראב"ד הכי אלא בבבות משום שהוא דוחק לומר דנקט בהאי בבא מלתא דנראת שקר אגב סיפא. אבל הכא כיון דנקפו ב"ש בדבריהם לא תאכל ב"ה. השיבו אל דבריהם ואמרו לא תאכל. אבל באמת אפילו טלטול נמי לא

עוד יש לומר דלא כתבו התוספות שם הכי אלא ברישא אגב סיפא במלתא דנראה שקר. אבל בסיפא אגב רישא דהיינו אורחיה אמרינן אגב אף במלתא הנראית שהיא שקר וזה אמת וק"ל ועי' גיטין כג' ע"ב דקאמר התם תנא נמי פתוח וכו'. וחזר ונתפתח

שם משנה שאפר כירה מוכן הוא. מוקי לה בש"ס דה"ק. ואפר כירה מוכן הוא. ומלתא בפ"ע היא. ומוקמינן לה בש"ס בשהוסק מבעו"י. וקשה לי דא"כ מאי קמשמע לון דפשיטא הוא. דמהיכא תיתי לאסור. ויש לומר דקא משמע לן דאפילו לא הזמינו לכך יכסה בו לאפוקי עפר דצריך הזמנה ועי' להרב רבינו עובדיה מברטנורא שכן כתב דאפר אין צריך הזמנה ע"ש

שם בש"ס מאי טעמא דב"ש מוקצה הוא. עי' מהר"ם שי"פ מה שפירש ע"ש בדבריו ז"ל ועדיין יש להקשות דמאי קשה ליה לש"ס נימא דוקא בשבת דחמיר אית להו מוקצה אבל ביו"ט דקיל לית להו מוקצה דהא על כרחיך אית לך לשנוי הכי לקמן לרב נחמן דקאמר אנו אין לנו אלא וכו'. דפליגי ב"ש וב"ה בסברות הפוכות דלב"ה קוליה חומריה הוא משום דחיישינן דילמא אתי לזלזולי ביה וב"ש לה הפך דשבת דחמיר החמירו ביה בל לא ביום טוב דקיל, ויש לומר דסלקא דעתיה הכא לומר דמאן דאית ליה מוקצה בשבת אית ליה מיהא נולד בי"ט דשוין הן. האי משום חומרא דשבת, והאי משום חומר נולד דאפילו למאן דלית ליה מוקצה אית ליה נולד וכדמסיק, ולהכי קשיא ליה מאי טעמא דב"ש מוקצה הוא ר"ל מוקצה דנולד הוא, אבל לקמן דקאמר ר"ש מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד, דשוים הם