קרן לדוד (סקלי) קה

הכא מ"ל התם אמאי התם חייש ר"י ואמר לאו מפיה אנו חיים ואמאי הכא מהימנא אי שכיח דשמואל ולא אמרינן לענין בתולים נמי לאו מפיה אנו חיים וחיישינן שמא נבעלה כשאר נסי ונשרו בתוליה ונימא נמי הכא עד שתביא ראיה לדבריה שיש לה בתולים, ותרצו דהכא שאני שהיא מוזהרת וק"ל

, דף כב' ע"ב ע"ש דתנן כלים שמילאן כלים והטבילן וכו', נראה לכ"ע בין לר' אילא בין לרבא צ"ל דהכא מיירי בתרומה כדפרש רש"י ז"ל ד"ה הרי אלו טהורין ע"ש, דלר' אילא דחייש לחציצה בקדש מה לי הכלי החיצון טמא או טהור הא מ"מ חציצה איכא ובן בסיפא דקאמר דאם אינו צריך להטבילו עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד הא אם היו כשפופרת וכו', טהורים ואי בקדש מיירי האי. איכא חשש חציצה לרבי אילא אלא ע"כ בתרומה מיירי וכן צ"ל לרבא דאם לא כן הגם דרישא לרבא ניחא אף הנימא דמיירי לקדש מ"מ תקשי ליה מסיפא דאם הוא טהור דמשמע שאם בו כשפופרת הנוד טהורים, הא לרבא גזרינן שאם בו כשפופרת וכו' אלא ודאי בתרומ' איירי ובמתני' דבתרומה מטבילין כלים בתוך כלים ולעולם בין לקדש בין לתרומה אין מטבילין כלים בכלי שפיו צר אלא דלקדש גזרינן בכל הכלים אטו כלי שפיו צר חוץ שפל גדול וגרגותני שדרכם לעשות להם פי רחב ולתרומה לא גזרינן בשאר כלים

ודע דמש"ס משמע דהא דאמרינן דלקדש אין מטבילין כלי בתוך כלי אף בדיעבד לא מהני טבילה מדמייתי מהא דקתני כלים שמילאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין, ומאי מייתי מהתם נימא דשאני התם דבדיעבד הוי אלא ודאי דמאי דקתני אבל לא לקדש אף בדיעבד הוא וכן משמע נמי מן הש"ס דקאמר ואזדא רבא לטעמיה וכו', והטבילן וכו'

, שם אבל בכלי טמא מגו דסלקא ליה טבילה לכוליה גופיה דמנא וכו', נראה לי אפילו לקדש נמי מהני טבילה דהא כלי שפיו צר אפי' לתרומה אין מטבילין ואפי' הני היכא דהחיצון טמא סלקא להו טבילה וא"כ ה"ה לקדש מהני כיון ששניהם טמאים וכן פסק הרמב"ם פרק שנים עשר מאבות הטומאה הלכה א' וכן כתבו התוספות ד"ה מאי איכא, דכתבו וגם רבא מוקי ליה הכי בסמוך דקאמר דהני מילי בכלי טהור והיינו מתני' דמתוקמא הכי ע"ש. אבל רש"י בדבור המתחיל והני מילי. פירש דלא קאי אמתני' אלא אעלמא דהא אמרינן דמטבילין בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד וכו', וכן מפרש במתני' דמטבילין כלים בתוך כלים. אבל לא אפי' בששניהם טמאים ע"ש וצריכין אנו לומר דלדעת דסובר ז"ל דכמו שאם הכלי טהור אפילו פיו רחב אין מטבילין בתוכו לקדש דגזרינן אטו שאין הכלי פיו רחב וגזרינן התירא אטו איסורא. הכא נמי גזרינן כלי חיצון ( אטו) טמא ופיו צר אטו טהור שפיו צר ומשום הכי קא פסיק ותני במתני' אין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש במשנתינו דמשמע דבכל ענין מיירי וק"ל

שם כז' אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר ת"ח אין אור שלגהינם שולטת בהם קו"ח מסלמנדרא ומה וכו', קשה לי מאי קו"ח הוא זה דשאני אור של גהינם שהיא רוחנית שאש זו אוכלת אש וכן קשה קושיא זו ג"כ על ריש לקיש דעבד קו"ח הכי בסמוך

ויש לומר דה"ק ומה סלמנדרא שתולדתה מאש של הדיות של עולם הזה הגשמית הסך מדמה אין אור גשמית שולטת בו, ח"ח שכל גופן אש רוחנית שנא' הלא כה דברי כאש וכו', על אחת כמה וכמה ודוק

ונראה לי דר' אלעזר וריש לקיש לא פליגי דרבי אלעזר כוונתו שת"ח אין אש של גהינם שולטת. ור"ל אינה אוחזת ושולטת בהם שאינה יכולה להאחיז בהם בנשמתם כלל, אבל בפושעי ישראל אוחזת ושולטת ותופסת בהם ושורפת הסוג והחלאה שבהם. אבל גוף נשמתם אינה מכלה אותה והיינו דקאמר רשב"ל אין אור של גהינם שולטת בהם רוצה לומר אור אש של כילוי בעיקר נשמתן ודוק'