קרן לדוד (סקלי) קב

וכו' ותקשי לרב הונא דסובר כגריס כיותר מגריס. וכן נמי איתא לעיל יד' עא' בבריית' בהדיא דבין לרבי בין לר' חייא כולם מודים דצריך כגריס ועוד ע"ש

והנה לפי פירוש התוספות בד"ה היו בה טיפי דמים דפירשו דקושית מתיבי היא לרב חסדא וסייעתא לרב הונא אפשר ליישב דמשום הכי לא פריך לרב הונא מברייתות דלעיל משום דידע המקשה האי בריית' דטיפי דמים דפשטא דידה דבכגריס טמאה וכרב הונא וא"כ רב הונא לא תקשי ליה מברייתות דלעיל דאמר לך רב הונא אנא דאמרי כהאי תנא דטיפי דמים. אבל כד דייקת נראה שאין לתרץ הכי דא"כ גם לרב חסדא לא תיקשי ליה מברייתא דטיפי דמים דאמר לך רב חסדא אנא דאמרי כתנא דלעיל נב'

לכן נראה לי ליישב ולומ' דרב הונא לא תיקשי ליה מברייתות דלעיל דאמר לך רב הונא אנא לא אמרי דכגריס כיותר מגריס אלא לר' חנינא ב"א שנתן שיעור במתני' ואמר עד כגריס של פול ולא אמר ועוד שכיון דלא אמר ועוד כונתו להחמיר כדקימ"ל דכל שיעורין להחמיר אבל אין הכי נמי דיש תנא דסובר כגריס כפחות מגריס ולכך בעי ועוד דכמו דיש תנא דסובר עד שיעור תורמוס שהם חכמים דרשב"ג דסברי כן כדקאמר הש"ס לעיל אליבייהו כך נמי יש שסובר דבעינן כגריס ועוד אבל מברייתא דטיפי דמים דקתני שיעור עד כגריס כלשון ר"ח בן אנטיגנים משמע דבריית' זו ר' חנינא ב"א היא ולכך פריך מינה לרב הונא לפירוש רש"י ולרב חסדא לפירוש התוספות וק"ל

שם מתני' עד שהוא נתון תחת דבר וכו' עגול טהור וכו' ז"ל כבר ידעת שעד וכו' אמנם אם הוא עגול אין זה מקנוחה. ות"ק אומ' ואולי הוטף על העד טפה לבד והלכה וכו' ע"ש נראה שרוצה לומר שת"ק סובר הגם שהוא עגול אין זו הוכחה כל כך שלא היה ממכה משום דהו"ל לימצא משוך שהוא דרך קינוח שת"ק סבר שאין זו הוכחה דאפשר דהוטף ממכה דרך הטוף טפה לבד על העד טפה אחת לבד ונבלעת במקומה ולא בדרך קנוח וכיון שהיה בין ירכותיה קרוב הדבר שמשם קבל העד הדמים האלו זה כתבנו להסביר דבריו לת"ק. אלא שקשה שלפ"ז ת"ק בא להחמיר ור"א ב"צ בא להקל ובתלמודא איתא להפך דקאמר תלמודא דר"א ב"צ סבר אי משוך אפי' בכל שהוא ות"ק בעי כדי לצרף לכשיעור והכי מסיק תלמודא וצ"ע

שם מה' עב' רש"י בד"ה מתוך ארבעה לילות ע"ש, ד"ה ושאר ראיות ע"ש הכלל לפירוש רש"י ז"ל הוא דבתוך זמן לכל אחד כדאית ליה. אפילו אינה שופעת ונשתנו דמיה תלינן בדם בתולים בין לב"ש בין לבית הלל. ולאחר זמן נמי אם היא שופעת מתוך הזמן לאחר זמן לכל אחד כדאית ליה אם לא נשתנו דמיה לכ"ע טהורה דתלינן בדם בתולים כל זמן ששופעת ולא נשתנו דמיה אבל אם נשתנו אליבא דכ"ע טמאה. ואם אינה שופעת מתוך זמן ללאחר זמן כל אחד כדאית ליה לכ"ע כמי טמאה אפי' לא נשתנה מראה דמיה כיון שעבר זמן שנתנו לה חכמים

וא"כ בקטנה לאחר ד' לילות ועדיין לא חייתה המכה שלבית שמאי כבר עבר זמנה מיד לאחר ד' לילות אם שופעת ולא נשתנה טהורה אבל אם נשתנו דמיה או אינה שופעת אפילו לא נשתנו דמיה כשראת אחר כך אפילו מחמת תשמיש טמאה כיון שכבר עבר זמנה. ולב"ה מטהרי בתרווייהו אפי' באינה שופעת ונשתנה מראה דמיה כשחזרה וראתה אפילו הכי טהורה היא כיון שהוא בתוך זמנה שעדיין לא חייתה המכה

ור"מ סובר בקטנה ושופעת מתוך ד' לילות לאתר ד' ועדין לא חייתה המכה או בנערה מתוך יום אחד ע"ס ד' לילות סובר כב"ש אם נשתנה הדם טמאה ואם לא נשתנה טהורה כדעת ב"ש לגמרי. ובאינה שופעת הוא הכריע ביניהם שאם לא נשתנו דמיה טהורה כדעת ב"ה. ואם נשתנו דמיה סובר כדעת ב"ש דלא נתנו לא ד' ימים או יום אחד אבל לב"ה אפילו נשתנו דמיה טהורה כיון שעדין לא עבר זמן שנתנו לה וק"ל

ולדעת ר"י בעל התוספות עי' תוספות ד"ה וכולן ששופעות ובאות מתוך ד' לילות וכו' כלל הדברים כך הוא דבין בשופעת מכל לילה מארבעה לילות מלילו ליומו לב"ש בקטנה ולב"ה מכל הלילות שעדין לא חייתה המכה ליומייהו שבנתיים וכ"ש לימים שלאחר הזמן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אם נשתנו מראה דמיה טמאה. וכ"ש באינה שופעת שאם נשתנו דמיה שטמאה. ואם היו מראה דמיה בתוך הזמן דמי בתולים ושופעת בדמים אלו מתוך הזמן הנ"ז לאחר הזמן לכל אחד כדאית ליה ולא נשתנו אליבא דכ"ע טהורה. ואם מתחלה היו דמיה דמים לדמי נדה סובר ר"מ דבתוך הזמן לכל אחד כדאית ליה אפילו לב"ש טהורין ולאחר זמן דהיינו שהיתה שופעת מתוך הזמן לאחר זמן ועדיין לא חייתה המכה סובר ר"מ בזה כב"ש שלא נתנו לה אלא ארבעה ימים ומשם ואילך לא התירו מראה דם נדה ולהכי טמאה. אבל לב"ה כיון שעדין לא חייתה המכה. או מיום אחד לתוך ד' ימים דנערה שעדין לא ראתה אפילו מראה דם כמראה דם נדה טהורה. ולא התירו ב"ש אליבא דר"מ בלא נשתנה אם שופעת מתוך הזמן לאחר זמן אלא בהייתה שופעת מתחלה מראה דם בתולים לפיכך צריך לבדוק אם נשתנה. אבל בהיה מתחלה מראה דם נדה לא הותר אלא תוך זמן ומשמע מתוך פירושם דלבית הלל נמי אליבא דר"מ אם עבר הזמן כגון בנערה שנתנו לה ד' ימים והיה מתחילה מראם נדה ושופעת מתוך ד' לאחר