קרן לדוד (סקלי) קא

פטורה מן החלה אבל אם אחר שתסיר אחד ממאה נשתיירו עדין ה' רבעים לפי חשבון תרומה שנתערבה חייבת בחלה ע"כ ע"ש. ושם קאי לתנא דסובר החלה בזמן הזה דרבנן שהוא רבי יוסי ורבי שמעון ע"ש הרי הר"ש דמוקי לפלוגתייהו באין בה שיעור אלא ע"י חלק תרומה שנפל בה

אבל מלשון התוספות כאן בד"ה אתי דימוע דרבנן שכתבו באותו דיבור וז"ל אבל מה שגם החולין נחשבו כתרומה ליפטר מן החלה כאילו הם תרומה זה אינו אלא מדרבנן ע"ש. משמע דלית להו פירוש זה של הר"ש שהביא מן הירושלמי. דאי סברי הכי היכן משמע להו מכאן שחולין נעשו כתרומ' ליפטר אפי' מדרבנ' הא לא מיירי הכא אלא באין בחולין שיעור בפ"ע אלא ודאי התוספות לא אזלי בשיטה זו ובאמת משמעות הש"ס דקאמר אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן לשון ומפקע חלה משמע דגם דיש שיעור בחולין בחיוב חלה אתי דמוע ומפקע ליה. וכן משמע ג"כ מהרמב"ם ז"ל הלכות בכורים בפרק ששי הלכה ד' שסתם וכתב וז"ל אבל המדומע פטור מן החלה וכו' ולא חילק בזה. משמע דבכל גוונא מיירי אפי' אית בחולין שיעור חלה בפ"ע ונראה שטעמייהו משום דגזירת הכתוב היא דתרימו כתיב ולא שכבר נתרמה ואלו החולין שנתערב בהם חלק מן התרומה וכשתורם הרי הוא תורם ממה שנתרם כבר וקרינן בה תרומה כתיב ולא שכבר נתרמה ודו"ק

מ' ע"א אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה ופירש רש"י שונין הלכה למשה מסיני ע"כ ועי' שבת צו' ע"א שפירש שונין התנאים שונין בבריית' ע"כ וכן פירש בחגיגה כ"ה ע"א שונין התנאים בבריית' ע"ש. ונ"ל שבודאי פירוש שונין בכ"מ הכי הוא דתנאים שונין בבריית' אלא דכאן הוסיף לפרש דמאי דשונין הכי הלכה למשה מסיני היא ולכאורה יש לומ' שגם ההיא דחגיגה ג"כ דנקט הש"ס שונין הכי הוא דהלכה מסיני היא אלא שפירש רש"י במקום אחד והכי אתה ק' בכל המקומות דקאמ' הכי. אלא דלפי זה נסתר תרוצינו שתרצנו על קושיתינו בספרי הקטן קרית חנה דוד סי' יט' ע"ש אלא יש לדחות שלא כתב רש"י שהלכה מסיני היא אלא בהא דמסכת נדה וטעמא משום דקאמר רב אסי שיעורו בכונס משקה וכו' דכיון דנקט בלישניה שיעור הוא הלכה מסיני דקימ"ל שיעורין ומחיצין הלכה למשה מסיני הם וק"ל

דף בן' מתני' הרואה כתם וכו' וחוששת משום זוב וכו' עי' פירוש להרמב"ם ז"ל שפירש וז"ל הצריף לענייננו ואמרינן מאן חכמים ר' חנינא ב"א שאמר שכתם א' לא תחוש לו משום זוב ואפי' היה בתכלית הגודל אלא אם לבשה שלשה בגדים בדוקים וכו' או שנמצאו ג' כתמים בבגד אחד בתנאי שיעמוד עליה זה הבגד שני ימים ותמצא ביום השלישי כתמים. ואז תהיה ספק זבה וכו' ע"ש שדרך השני הוא תמוה במה שכתב או שלשה כתמים בבגד אחד דהיינו בשלשה מקומות בזה מודה ר' חנינא ב"א שתהא ספק זבה. והרי בש"ס מבואר להדיא דאמר להו ר' חנינא ב"א לדידי ב"ג חלוקות אין בשלשה מקומות לא ע"ש

ולכאורה היה נראה לי להגיה בדבריו כך ותמצא בכל יום מג' כתמים ור"ל דבכל יום ויום משלשה ימים כתמים דהיינו כתם אחד בכל יום. אלא שא"כ צריך להגיה ג"כ קודם לזה כך שיעמוד עניה זה הבגד ג' ימים

ולכך נראה לומ' מסלה חדשה בזה בדרך הש"ס שהרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בפירוש הסוגייא דלא כפירוש רש"י ז"ל וכך הוא פירושא אמר רבא בהא זכנהו ר' חנינא ב"א לרבנן וזכנהו ר"ל נתן להם זכות לרבנן והודה להם ולא עמד בסברתו בזה אלא שחזר מסברתו והודה לדבריהם. והוכיח זה ממה שמצא בבית מדרשו שהשיב ר' חנינא ב"א לרבנן ואמר להם מאי שנא פחות מג' וכו' ורבנן כיון דאיכא לפלוגי וכו' לא תלינן ור' חנינא ב"א ג' גריסין במקום אחד וכו' הא אמרת בג' חלוקות אין בג' מקומות לא. כל זה מדברי רבא שמביא הוכתה לדבריו שאמ' בהא זכנהו ר' חנינא לרבנן והביא ראיה שבהא דהיינו בג' מקומות בחלוק אחד הודה ר' חנינא לדבריהם וההוכחה ממה שהשיב ר' חנינא לרבנן מאי שנא וכו' ג' גריסין במקום אחד נמי וכו' וכך היא הוכחתו דפריך רבה על בריית' זו ור' חנינא ב"א ג' גריסין במקום אחד וכו' הא אמרת בג' חלוקות אין בג' מקומות לא. אלא ודאי בהא דהיינו בג' מקומות מדלא השיב על זה. שמעינן מינה שזכה לרבנן בזה וחזר בו מדבריו והודה לדבריהם בהא זהו הוכחה רבה. ובא רעיהו וחקרו דהיינו תלמודא ודחי הוכחה רבא וקאמר שאין זה הוכחה מדבריו. דלדבריהם דקאמר להו. לדידי וכו' כך הוא סגנון השיטה בש"ס וא"כ דברי הרמב"ם הם לשיטת רבא שסובר דר' חנינא מודה בג' מקומות בחלוק אחד כדפשיטא ליה לרבא ולא כדחיית הש"ס כן נראה לי ליישב הגם שהוא נראה דכך רחוק מצינו שקרא ה' שלום לרחוק

שם דף חן' נט' עד כמה היא תולה אמר רב הונא וכו' מתיבי היו עליה טיפי דמים למטה וטיפי וכו' עי' פירוש דפירש שהתיובתא היא לרב הונא ולפירוש התוספות דתיובתא לרב חסדא עי' פירושם ז"ל

ותמיהא לי טובא דאמאי הש"ס מהדר אפרכי מבריית' הזאת דנאמרה בלשונה שיכולה להתפרש בתרי גווני כדעת המקשה וכדעת המתרץ. ושביק ברייתא לעיל נב' ע"ב שמפורש בה בהדיא בפה מלא דשיעור הכתם להחמיר כגריס ועוד כרב חסדא ותיובתא לרב הונא והכי איתא לעיל ת"ר הרואה כתם אם יש בו כדי לחלק ג' גריסין שהן כגריס ועוד חוששת