קרן אורה נדרים צא

להאמין לה על זאת אי לאו משום דלא עבידא לבזויי נפשה ע"כ נראה דכוונת הר"ן ז"ל בקושיתו הוא משום דס"ד דמדינא מהימנא אנפשא משום דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומהימנינן לה נמי לגבי בעלה שאין מאכילין לה דבר האסור לה וכמו שהקשו התוספות והרא"ש ז"ל קושיא זו מטעם הנ"ל אלא דאכתי אין דבריהם ז"ל מובנים דמשמע לפי קושיתו דטעמא דמשנה ראשונה משום הכי הוא וכבר כתבתי דליכא למימר הכי דא"כ אמאי נותן לה כתובה אלא ע"כ למשנה ראשונה נאמנת לגמרי ומשום דלא עבידא לבזויי נפשה וחזקה גמורה היא דלא משקרא וזונה גמורה היא גם מש"כ בתי' בתרא דלמשנה ראשונה תיקנו רבנן דליהמנוהו משמע מדבריו דאינה נאמנת אלא מתקנתא דרבנן וא"כ אין בעלה לוקה עליה משום זונה ומנ"ל הא דילמא מטעם חזקה דלא מבזיא נפשה נאמנת מן התורה כי היכי דבאומרת גרשתני נאמנת לגמרי להנשא לאחר בלא גט מחמת. חזקה דאשה מעיזה בפני בעלה וכמו שיתבאר לקמן בשמעתין בזה ועוד קשיא לי על תירוץ בתרא דאכתי תקשי אדרב ששת דאמר דאוכלת בתרומה והא לענין זה וודאי נאמנת שתאסור בתרומה דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ונהי דלענין להאסר על בעלה אינה נאמנת אבל בתרומה מ"ט תאכל וע"כ צ"ל כתרי שינויי קמא וכן כתב הרשב"א ז"ל דהא דתאכל בתרומה הוא משום מיגדר מילתא ע"ש:

והתוספות ז"ל תירצו עוד בשם הר"ר אליעזר דבזונה הוא מוזהר עליה ולא היא מוזהרת עליו והקשו עליו מפ' יש מותרות דאמרינן כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת אבל בד' הרשב"א ז"ל מבואר דכוונת הר"ר אליעזר ג"כ מהאי טעמא הוא כיון דאיהו לא מוזהר דהא אינה נאמנת לגביה איהי נמי אינה מוזהרת והקשה שם על דברי הר"ר אליעזר מהא דאוכלת בתרומה ולפי סברת הר"ר אליעזר דמותרת לכהונה היה נראה דכש"כ דמותרת בתרומה דלא אשכחן מי שיאסר בתרומה ויותר לכהונה אלא דסברת הר"ר אליעזר צ"ע דלא אמרו האי כללא אלא לענין כשרות להנשא לפסולין דלא שייכא בזה אזהרה כלל אבל לא כה"ג דגם הוא מוזהר אלא דאינה נאמנת לו והיא דידעה בעצמה דזונה היא וודאי דעבדה איסורא ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

דף צא גמ' אי ברצון מי אית לה כתובה משמע דלמשנה ראשונה נאמנת גם באומרת טמאה אני ברצון וצריך להוציאה אלא דכתובה קשיא ליה אבל מלשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה נראה דברצון גם למשנה ראשונה אינה נאמנת אבל בירושלמי פרק קמא דסוטה משמע דאפילו ברצון נאמנת לפי משנה ראשונה דאמרינן התם עלה דתנן בפרק קמא ואלו שאסורות בתרומה האומרת טמאה אני לך מתניתין לא כמשנה ראשונה פי' דע"כ אתיא כמשנה ראשונה דנאמנת בטמאה אני לך דלמשנה אחרונה דאינה נאמנת אמירתה לאו כלום היא ושריא בתרומה וכדמסקינן הכא בירושלמי דמותרת בתרומה ומשני דהתם למשנה אחרונה נמי נאמנת דרגלים לדבר אלמא דברצון נמי נאמנת למשנה ראשונה אלא דכבר הקשה המשל"מ ז"ל בפ"ח מהלכות תרומות על דברי הירושלמי מה ענין זה למשנה אחרונה הא התם אסורה לכ"ע בתרומה כיון דאינה שותה כשאומרת טמאה אני לך וכדתנן בפרק שני שם וממילא אסורה בתרומה ויש לומר דע"כ תנא דתני תרתי אומרת טמאה אני לך ואומרת איני שותה משמע דבאומרת טמאה אני לך אפילו רוצה לשתות אין משקין אותה ואסורה בתרומה ועל זה שפיר קאמר דע"כ כמשנה ראשונה אתיא דלמשנה אחרונה דאינה נאמנת אמאי לא תשתה ותהיה מותרת לבעלה ולתרומה ולהכי קאמר דברגלים לדבר נאמנת גם למשנה אחרונה ועל פי זה יש ליישב גם דברי התוספות ז"ל בסוטה דף ו' שכ' כן לרב ששת דאמר דמותרת בתרומה למשנה אחרונה אמאי אסורה בתרומה דאין דבריהם מובנים מפני קושיא הנ"ל וכמו שהקשה שם המשל"מ ז"ל והקשה עוד דהא היכא דנתגרשה ר"ש נמי מודה דאסורה בתרומה וא"כ התם דאסורה לו עוד גם לר"ש אסורה בתרומה אבל לפי הנ"ל ניחא דהא גופא קשיא להו אמאי לא תשתה ותהיה מותרת בכל וכנ"ל אלא דלפ"ז מאי אריא לרב ששת הא לרבה נמי צריך לומר למשנה אחרונה דרגלים לדבר שאני מדתנן בפ"ב דאומרת טמאה אני לך אינה שותה ולמשנה אחרונה תשתה ותותר לבעלה אלא ע"כ היכא דאיכא רגלים לדבר נאמנת גם למשנה אחרונה וצ"ע עכ"פ מד' הירושלמי שמעינן דאפילו ברצון נאמנת למשנה ראשונה וע' ברא"ש ז"ל ביבמות פרק כיצד שכתב דאפשר דר"ש דאמר דאוכלת בתרומה מיירי בחוזרת ונותנת אמתלא לדבריה ומד' הירושלמי לא משמע כן דא"כ אתיא מתניתין אפילו כמשנה אחרונה ובלא אמתלא ובלא"ה ג"כ לא משמע הכי דעיקר הטעם שלא תוציא לעז על בניה ולא מטעם אמתלא וכבר נחלקו בזה הראב"ד והרב המגיד ז"ל בדין זה אי מהני אמתלא ע' בפ' ח"י מה' א"ב וע' בזה בש"ע בסי' ו' וקט"ו וקע"ח ובד' הב"ש והר"מ ז"ל ויתבאר עוד בזה בסוף מכילתין:

שם גמרא איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו ומסיק רב המנונא דאפילו למשנה אחרונה מהימנא דכל דידע בה בעלה חזקה אינה מעיזה ורבא אמר איפכא דאפילו למשנה ראשונה לא מהימנא דדוקא בטמאה אני לך הוא דמהימנא דלא עבידא לבזויי נפשה אבל חזקה דאינה מעיזה לא ס"ל דזימנין דתקיף לה מן גברא מעיזה ומעיזה ופירש"י ז"ל גירשתני מי מהימנא ואם אשת כהן אסור לו להחזירה משמע קצת מדבריו דלא מיבעי ליה לענין שתנשא לאחר דלענין זה וודאי לא מהימנא אלא אם אשת כהן היא להיות אסורה לו מיבעי ליה וקשה לפ"ז היכי קאמר רבא דאפילו למשנה ראשונה לא מהימנא הא עכ"פ אסורה לו משום דשויא אנפשה חד"א וצ"ל כי היכי דלמשנה אחרונה באומרת טמאה אני לך לא חיישינן לחד"א כחד מהני טעמא שכ' הר"ן ז"ל הכא נמי אומרת גרשתני למשנה ראשונה ולא מיבעי לפי מה שכ' בתירוץ בתרא דמדינא לא מהימנא להפקיע עצמה מתחת בעלה וודאי דא"ש בגרשתני גם למשנה ראשונה אלא אפילו לפי מה שכ' הרשב"א ז"ל דמשום מגדר מילתא דשמא עיניה נתנה באחר נגעו בה ומשנה ראשונה לא חיישא להכא היינו דווקא במילתא דמבזיא נפשה אבל במילתא דלית לה כיסופא גם למשנה ראשונה גדרו בה גדר:

והראב"ד ז"ל בפ"ז מהלכות אישות כתב דלא אמרו חזקה זו אלא לענין שתופסין בה קידושין לאחר אבל לא להנשא לכתחלה ומשמע דתפסי בה קידושי שני לבד וצריכה גט ממנו אבל לא תשב תחת שני בלא גט מראשון ובפ"ו מהלכות הנ"ל כתב עוד או שמא אם נשאת לא תצא וא"ת תנשא לכתחלה א"כ לא הנחת בת שתשב תחת בעלה והרמ"א ז"ל הביא דעתו בש"ע סי' י"ז ושיטתו ז"ל נפלאה היא וכבר הקשו הראשונים ז"ל על דבריו מכמה דוכתי ועוד קשיא לי אי חיישינן לעיניה נתנה באחר גם בזה א"כ למה נאמינה כלל אפילו לחומרא כמו למשנה אחרונה בטמאה אני לך דאינה נאמנת כלל וי"ל דס"ל להראב"ד ז"ל דגם למשנה ראשונה לא מצינו שתהא נאמנת לקולא בדבר שבערוה דבעינן עדות גמורה ומש"כ הר"ן ז"ל דנאמנת אפילו ליטול כתובתה מדמדמינן לה למתניתין אין זו מוכרח דהכא אין מאמינין לה אלא להוציאה מתחת בעלה וממילא הוא נותן לה כתובה אבל להאמינה להנשא לכתחלה בלא גט זו לא שמענו ומשום הכי מפרש לה לדרב המנונא דבאמת אינה נאמנת לגמרי מן התורה אלא לחומרא בלבד ולתפוס בה קידושין מאחר ומדרבנן הימנוה וכמשמעות לשון הר"ן ז"ל לעיל דטמאה אני לך למשנה ראשונה ג"כ תקנת חכמים היא דנאמנת אבל למש"כ עוד בפי' דשמא אם נשאת לא תצא א"כ ע"כ מדין תורה נאמנת ולפי זה מנ"ל לכתחלה לא תנשא אלא דמצינו כזו בכתובות פרק ב' בהא דתנן התם אם משנשאת באו עדים לא תצא דר' אושעיא מתני לה ארישא באשת איש אני וחזרה ואמרה גרושה אני דס"ל דרב המנונא מיירי אפילו שלא בפניו ואם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא וי"ל דמהתם משמע לי' להראב"ד ז"ל הכי דלר' אושעיא אין חילוק בין בפניו או שלא בפניו ודווקא אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה לא תנשא אבל מאי דמספקא ליה להראב"ד ז"ל בהא דאם נשאת לא תצא וכמש"כ או שמא כו' וודאי קשיא דהא בכתובות שם מוכח דאפילו שלא בפניו אם נשאת לא תצא וכש"כ בפניו ומאי מספקא ליה ונהי דבסוף גיטין איתמר כי האי סוגיא לענין תפיסת קידושין מאחר לחוד מ"מ הא בכתובות מבואר דאם נשאת לא תצא וי"ל דס"ל כמו שכתבו התוספות ז"ל שם בגיטין דשלא בפניו אינה נאמנת אלא לתפיסת קידושין בלבד ודוקא היכא דנשאת קודם שבאו עדים הוא דלא תצא משום דיש לה מיגו ג"כ וכדמוכח דמתניתין מכתובות דדוקא אם משנשאת באו עדים הוא דלא תצא אבל אם באו עדים תחלה אינה נאמנת ואפילו אם נשאת תצא וע"ש בכתובות תוס' ד"ה אית ליה דרב המנונא ובמהרש"א שם ועפ"ז אינו מובן מ"ש הלח"מ ז"ל בפ"ד שם ליישב ד' הראב"ד ז"ל מסוגיא דיבמות פרק האשה שלום דתנן קטטה בינו לבינה אינה נאמנת לומר מת בעלי ה"ד קטטה דאומרת גרשתני ופריך וליהימנה מדרב המנונא ולד' הראב"ד ז"ל מאי קושיא ותירך הלח"מ ז"ל דמדקתני אינה נאמנת משמע דאינה נאמנת כלל אפילו לתפיסת קידושין לאחר והרי במתניתין דכתובות תנן ואם יש עדים אינה נאמנת אף ע"ג דלתפיסת קידושין נאמנת לר' אושעיא ולפי הנ"ל איכא למידחי מה שכתב דהראב"ד ז"ל משמע דלמ"ד שלא בפניו נמי איתמר דרב המנונא ממילא דמי לגמרי בפניו לשלא בפניו וכי היכי דשלא בפניו ע"כ אינה נאמנת להנשא לאחר ה"נ בפניו וע"כ הא ליתא דשלא בפניו אם נשאת תצא ובפניו כ' דשמא אם נשאת לא תצא אלמא דבפניו עדיף וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מנ"ל דבפניו לא תנשא לכתחלה והרמ"א ז"ל בסי' י"ז כתב דיש אומרים דאינה נאמנת אלא לתפיסת קידושין וציין שם הר"ן ז"ל בשם יש אומרים והר"ן ז"ל לא כתב בשם יש אומרים אלא דלא תנשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ועיין ב"ש שם שכתב דלהיש אומרים אם