קרן אורה נדרים עב

כשמת ביום שמיעה לכ"ע מיפר חלקו וחלק הבעל וצריך לעיין במקור דברי הרמב"ם ז"ל ולא אדע איה מקומן וכעת דבריו ז"ל נפלאים המה ממני ולקמן דף ע"א יתבאר עוד בדינים אלו ועיין בזה בדברי הט"ז ז"ל:

יש שאלה בהפר. רש"י ז"ל פי' בזה ג' פירושים הא' יש שאלה בהפר אם קיים האחד והפר האחד יכול האחד לשאול על הקמתו במקום שהפר השני והוי מופר ואין פי' זה מובן דהא סתמא דגמרא קאמר בריש פרקין דהיכא דקיים האחד תו אין מועיל שאלה להקמתו דבעינן שיפירו שניהם כא' ואמאי לא מייתי לעיל הא דר' יוחנן. פי' הב' אי שאלה הוי בהפר ואין צריך להפר בפירוש אלא ע"י השאלה והקמה ממילא הוא מופר ולשון נשאלין על ההפר ודאי הוא דחוק לפ"ז ועוד דלפ"ז לא א"ש הא דתני לקמן בדף ע"ט דחומר בהפר מבהקם ולפ"ז אין כאן חומר ופי' הג' אם קיים האב או הבעל הנדר ואחר כך הלך ונשאל עליו והתירו החכם אי אמרינן כיון דקיים שוב אין נשאל עליו או יש שאלה ויש שאלה בהפר היינו במקום הפר אי האב אי הבעל יכול לשאול על נדרה כמו שהיא יכולה לשאול ופי' זה ג"כ תמוה חדא דהוא ודאי אינו יכול לשאול על נדרה אלא בתורת שליחות וכדאמרינן בריש מכילתין בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ובתורת שליחות ליכא נפ"מ אם הקים אי לא ועוד כיון דמסיק דאפי' אחר ההיקם יכול הוא לשאול על נדרה א"כ אמאי אין שאלה במקום הפר וגם לפ"ז לא שייך חומר בהפר מבהקם ולקמן דף ע"ט נראה שפי' עוד באופן אחר נשאלין על ההיקם שאם האחד קיים לה והשני נשאל על נדרה ואח"כ הלך זה שקיים ונשאל על הקמתו וקמ"ל דיכול לשאול לחכם אפי' על מקצת דהא השני הקים ואין נשאלין על ההיפר אם הפר האחד אין השני נשאל על חלקו לחכם לפי שאין נשאלין על נדר שמופר במקצת וכ"ז אינו מובן דאטו יש לבעל או לאב לשאול על נדרה לחכם אם לא כשהיא עצמה מתחרטת והיא עצמה פשיטא דיכולה לשאול אפי' אחר הקמת שניהם וגם אחר הפרת הא' ג"כ נראה דיכולה לשאול לחכם כיון דעדיין נדרה עליה בין למ"ד מיגז גייז ובין למ"ד מיקליש קליש וכל אלו הפי' הוא משום שלא נראה לו דשייכא שאלה בהפרה:

אבל הדבר פשוט כמו שפי' התוס' והרא"ש והר"ן ז"ל ובירושלמי בפרקין משמע דמפרש להא דנשאלין על ההקם אם הבעל שהקים יכול להתיר לה בתורת חכם ע"ש. והגמ' סוף שבת הביא בשם הרא"ם ז"ל לפרש הא דיש שאלה בהקם היינו דיכולה היא לשאול לחכם אחר הקמה והוא ע"ד פרש"י ז"ל לקמן ועי' בש"ע שהביא בזה שני דעות ומש"כ הגמ' דבירושלמי נמי פי' כן לא משמע כן מדברי הירושלמי וכמ"ש וכתב הר"ן ז"ל דאין נשאל על ההיקם אלא ביום שמעו והטור ז"ל כתב דאפי' לאחר יום שמיעה יכול לשאול. ועיין בש"ע:

קיים ליכי קיים ליכי ונשאל על הקמה הראשונה מהו יש לדקדק הא שאלה הוא ע"י פתח וחרטה וכיון דניחא ליה בהקמה שניה א"כ היכי שייכא חרטה בראשונה דהא ניחא ליה בהקמה כיון דהקים שנית ובשלמא בשבועה על שבועה י"ל כיון דשבועה שניה חיילא ג"כ קצת לאיסור בעלמא וכמש"ל דף י"ח א"כ שפיר יש לומר דניחם על השבועה ראשונה ולא ניחא ליה בב' איסורין אבל הכא בקיום ליכא למימר הכי והיכי אשכחן שיתחרט על הראשונה והשניה תחול א"כ אין כאן חרטה ומוכח מכאן דלא כמ"ש לעיל דדוקא בשבועה על שבועה הוא דאמר רבא אם נשאל כו' כיון דלא יצאו דבריו לבטלה וחלה היא לאיסור דהא הכא בהקמה שניה יצאו דבריו לבטלה ואפ"ה חיילא אחר שאלה על הראשונה ועיין לשון רש"י ז"ל שכתב דמיבעי ליה אי הותרה השניה ע"י שאלת הראשונה ובשבועות נמי מהא דדייק התם חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא למאי הלכתא לכדרבא משמע נמי דלא חיילא שבועה שניה כלל אפי' לאיסור בעלמא מדלא קאמר להכי שבועה איכא לאיסור ולקוברו בין רשעים גמורים ומכאן קשה ג"כ לדברי הרשב"א ז"ל שנסתפק אי הילכתא כרבא בהא דאם נשאל כו' מדלא הביא הרי"ף ז"ל בשבועות הא דרבא דהא הכא פשיט סתמא דהש"ס לבעיא דרבה מהא דרבא ועיין בש"ג בשבועות פ"ג שם ודו"ק:

קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול הקמה אלא א"כ חלה הפרה מהו ופי' הרא"ש ז"ל דאם אמר קיים ליכי ומופר ליכי לחוד אפי' לר"י דאמר בגמר דבריו אדם נתפס מודה בזה דתפוס לשון ראשון כיון דאין יכולין לחול שניהם כאחת וכן משמע מהא דבעי רבה לקמן בקיים ומופר ליכי מהו משמע דבכה"ג לא מספקא ליה אלא דיש לדקדק ממ"נ אי הוי דעתו שיחולו שניהם וכמשמעות לשונו קיים ליכי ומופר ליכי א"כ הוי כבת אחת ותרווייהו לא חיילי כיון דלכך נתכוין מתחלה ואי נימא כיון דאינן חלין כאחת מסתמא אמר ההפרה דרך חזרה א"כ תחול ההפרה דהא יכול לחזור בו תכ"ד וצ"ל דודאי לאו בתורת חזרה אמר מופר ליכי אלא לשניהן נתכוין אבל לא בבת אחת אלא לחול ההקמה ואח"כ ההפרה וזה א"א כיון דחלה ההקמה תו לא חייל ההפרה ודוקא גבי עולה ושלמים הוא דאמרינן לר' יוסי דלשניהם בב"א נתכוין וחציו עולה כו' כיון דיכולין לחול כאחת והא דדייקינן בב"ק ותמורה מהא דאמר ר"י אם כנמלך כו' דתכ"ד לאו כדבור דמי היינו דוקא מדברי ר"י דאמר אם כנמלך היינו חזרה. אבל מהא דאמר ר"מ הרי זו תמורת עולה לא שמעינן דר"מ נמי לאו בתורת חזרה מיירי אלא באומר תחול זו ואח"כ תחול זו ומתחלה נתכוין לכך ור"י ס"ל דבכה"ג אמרינן דלחול בבת אחת נתכוין וחציו עולה וחציו שלמים:

והר"ן ז"ל בד"ה ופשטינן כו' כתב הלכך לר"י פשיטא דהפרה חיילא דכי אמר ומופר ליכי בבת אחת קאמר ואי תימא כל שאינו בזה אחר זה כו' לאו מלתא היא כו' משמע מדבריו דלר"י בקיים ליכי ומופר ליכי ג"כ בב"א קאמר ותרווייהו לא חיילי ושם בסוף דבריו כתב דהא דלא אמרינן ואפי' ר"מ לא קאמר אלא התם דאיכא לישנא יתירא אבל הכא דליכא לישנא יתירא בב"א קאמר כמו בתמורת עולה ושלמים ותי' ג"כ כנ"ל דהכא דא"א שיחולו כאחת אפילו בלא לישנא יתירא אמרינן דלזאח"ז נתכוין ויש לדקדק דמאי קשיא ליה הא איצטריך למימר לא תחול זו כו' דאל"כ תרווייהו לא חיילי דכל שאינו בזאח"ז כו'. ועוד למאי דמסיק דהיכא דאין יכולין לחול כאחת לא אמרינן דלבת אחת נתכוין א"כ היכי איפשוט בעיין יותר לר"י מלר"מ הא ר"י נמי מודה הכא דאי לאו דאמר לא תחול כו' ההקמה חיילא וההפרה לא חיילא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל ונראה מדברי הר"ן ז"ל דלר' יוסי בכל גווני אמרינן דלבת אחת נתכוין ולר"מ דוקא הוא דכתב הכי דהיכי דא"א לחול כאחת אמרינן דלזאח"ז נתכוין ג"כ בלא לישנא יתירא אבל לר"י לשניהם כאחד נתכוין. וכה"ג כתבו התוס' בתמורה גבי היא שלמים וולדה עולה דלר"מ אפי' בלא לישנא יתירא לזאח"ז נתכוין ולר"י לבת אחת נתכוין. אלא דמבעיא דרבה לקמן לא משמע כן:

ובזבחים אמרינן דלר"מ מדלא אמר תמורת עולה ושלמים ש"מ מיהדר קהדר ביה אלמא דלר"מ דיינינן ליה בחזרה וע"כ צ"ל הא דאינו יכול לחזור בו היינו משום דבהקדש אינו יכול לחזור בו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל או משום דמיירי בתוך כ"ד גדול וכדאיתא בב"ק פרק מרובה וא"כ הכא בקיים ליכי ומופר ליכי אי נדוננו בחזרה אמאי אינו יכול לחזור בו וי"ל דהא דאמרינן בזבחים לר"מ מיהדר קהדר ביה ג"כ לאו לחזרה גמורה קאמר אלא דעתו שיחולו שתיהן זו ואח"כ זו ולא הדר ביה מקמייתא לגמרי וה"נ בקיים ליכי ומופר ליכי לא דיינינן ליה בחזרה אלא דעתו שתחול ההקמה ואח"כ תחול ההפרה ותפוס לשון ראשון והקמה חייל הפרה לא חייל והא דדייק הש"ס במרובה דר"י לית ליה תכ"ד היינו מהא דאמר ואם כנמלך לא אמר כלום ונמלך משמע חזרה גמורה ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שבועות שכתב דחזרת תכ"ד צריך שיפרש חזרתו והוי כמו נדר טעות וא"כ היה אפשר לומר דבתמורה דאיתא בטעות לא מהני חזרת תכ"ד ובמרובה לא משמע כן וע"כ צ"ל דחזרת תכ"ד עדיף מנדר טעות ואפי' בתמורה דאיתיה בטעות מ"מ תכ"ד יכול לחזור בו ולפ"ז דין תמורה ודין מקדש ודין מגרש סברותם הפוכות דבתמורה בטעות הוי תמורה ותכ"ד חוזר בו ובמקדש הוי איפכא דבטעות לא הוי קידושין ותכ"ד אינו יכול לחזור בו ויתבאר בזה לקמן בפרק בתרא ובחי' בתמורה הארכתי בזה ג"כ ועי' תוס' ז"ל שכתבו גבי תמורת עולה אם אמר לא תחול זו אלא א"כ חלתה זו דהשניה חלה ולא הראשונה כמו הכא דהפרה חייל ולא הקמה ולא משמע כן בגמ' דאמרינן דר"מ נמי מודה משמע דמודה לר"י דשתיהן חלין וחציו תמורת עולה וחציו תמורת שלמים:

והרשב"א ז"ל כתב דהכא מיירי, דוקא דאמר קיים ומיפר ליכי אבל אמר קיים ליכי ומופר ליכי אמרינן דחזר בו ותכ"ד יכול לחזור בו ועיין רא"ש ז"ל שכתב דשניהם חלין לדעת הי"מ ולא ידעינן אי מוקם אי מופר ולא הבנתי היכי שייך ספיקא בזה וגם חלות שניהם הוא דבר שא"א וכללא אמרינן לקמן כל שאינו בבת אחת משמע דא"א שיחולו בבת אחת בשום אופן ומש"כ הש"ך והט"ז ז"ל בסי' רל"ד דאזלינן לחומרא. משמע דמספיקא הוא דמחמרינן. א"כ לא איפשטא בעיין כלל ומאי קאמר הש"ס ת"ש מפלוגתא דר"מ ור"י וביותר אינו מדוקדק לשון הט"ז ז"ל שכתב דבעיא דלא איפשיטא היא וז"א כנ"ל וע"ש בש"ך ס"ק ס"ב מש"כ בשם העט"ז ומש"כ הוא ז"ל עליו והרי דבריו ז"ל מבואר בדברי הרשב"א ז"ל וכמו שהבאתי:

ויש להסתפק היכא דאמר האב או הבעל לארוסה קיים ליכי ומופר ליכי אי יש לקיים דבריו דהפרה תחול על חציו שיכול להפר והקמה תחול על החצי השניה ולא יוכל השני להפר חלקו ולמ"ד מיקליש קליש לא מיבעי לי וכי קמיבעי לי למ"ד מיגז גייז ונראה דגם בזה א"א לשניהם לחול דהקמה לא חייל אלא על מה שיוכל להפר ודו"ק:

גמ' קיים ומופר ליכי מהו. ופי' הרא"ש ז"ל דמיבעי ליה אי הקמה חיילא משום תפוס לשון ראשון ולפ"ז היכי פשיט לה