קרן אורה נדרים סב

והר"י אדר"י נמי לא תיקשי דר"י ספוקי מספקא ליה אי גידולין נמשכין אחר העיקר או העיקר אחר הגידולין וכדאמרינן במנחות ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא אבל לרבה נראה דפשיטא ליה דאזלינן בתר גידולין וכדפריך עליו מהא דליטרא טבל וגבי זריעת איסור לחוד הוא דמסיק הש"ס דלא בטיל העיקר מקרא דעשר תעשר אפילו היכא דטרח:

והר"ן ז"ל הקשה היכי ילפינן מקרא דעשר תעשר הא לא אשכחן מעשר מה"ת בדבר שאין זרעו כלה ולהכי כתב דאסמכתא בעלמא היא ועיקר טעמא דאיסורין אין מבטלין זא"ז וכבר כתבתי דבביטול כהאי לא שייך האי כללא כיון דלאו ביטול תערובות הוא ועוד דהכא אליבא דר' יוחנן קיימינן ור' יוחנן ס"ל דאיסורין מבטלין זא"ז וכמש"כ לעיל פ' הנודר מן המבושל:

ויותר נראה דהא דאמרינן איסורא לא זרעי אינשי היינו הך דאמרינן במנחות לחלק בין ליטרא בצלים שתקנה ובין שבולת שהביאה שליש דבבצלים היינו זריעתו ושבולת לאו דרך זריעה היא וה"נ באיסורא כיון דלאו דרך זריעה הוא לא בטיל והתוס' ז"ל כתבו דהך סברא דטרח ולא טרח היינו הך דמנחות דמחלק בין דרך זריעתו או לאו ולא הבנתי דהא בשבולת התם נמי טרח ואפ"ה כיון דלאו דרך זריעה הוא מספקא ליה לסבא אי בטיל עיקר בגידולין או אזלינן בתר עיקר:

וסלקא שמעתא דרבה ורב חסדא הכי דלרב חסדא לא מבטלי גידולין לעיקר לגמרי שיהיה מהיתר איסור או מאיסור היתר ומ"מ יכול להיות דלענין אכילה שפיר בטיל עיקר ברוב גידולין וכהא דהמנכש ורבה ס"ל דלגמרי בטל העיקר ומשתנה דרך גדילתו ודוקא היכא דטריח ובדבר דזרעי אינשי לענין מעשר ומודה רבה להא דבצל שנטעו בכרם דלא טרח אבל בילדה שסיבכה בזקנה ע"כ פליג וי"ל עוד דילדה שסיבכה בזקנה ג"כ הוי כלא טרח דהא בלא"ה הוי גדלי אפילו אם לא סיבכה בזקנה. אבל לחלק בין מעשר לשביעית לא ס"ל:

והנה בין למאי דמסיק רבה דהיכא דטרח בטל העיקר בגידולין בכל האיסורין ובין למאי דמסקינן לעיל דבדבר שאין איסורו ע"י קרקע לא בטיל העיקר בגידולין. נראה דאיפשטא בעיא דמנחות בשבולת שהביאה שליש קודם לעומר ועקרה וחזר וזרעה אחר העומר והוסיפה. לרבה פשיטא דצריך שימתין על עומר הבא כיון דטרח בטל העיקר בגידולין ובתר תוספת אזלינן ולמסקנא דלעיל הוי איפכא דחדש כיון דאין איסורו ע"י קרקע לא בטל העיקר בגידולין וסוגיא דמנחות נראה דאזלי כפי מסקנא דהכא דאין חילוק בין איסור ע"י קרקע או לא אלא בתר טרחא אזלינן וכדמיבעי לה התם רבה גופא לענין מעשר ומייתי הא דליטרא בצל שתיקנה דבטל העיקר בגידולין אלמא דגם במעשר דאין איסורו ע"י קרקע מבטלי גידולין לעיקר וכדמסיק רבה הכא ועיין תוס' התם דף ע' בד"ה ליטרא בצל שתיקנה שכתבו דצריך ליישב הא דליטרא מעשר טבל כו' והוא פלא דהא פריך הש"ס מינה ומשני דאיסורא לא זרעי אינשי ובדברי הרמב"ם ז"ל יתבאר עוד בזה בס"ד:

גמ' גופא אמר ר"ח כו' בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר ופריך עליה מהא דגידולי תרומה תרומה ומסיק דבגידולי גידולין קאמר אם רבו על עיקרן מותר ופריך ממתניתין דהטבל אפילו גידולי גידולין אסור בדבר שאין זרעו כלה וגרס הר"ן ז"ל התם דלא רבו גידוליו על עיקרו ור"ח מיירי ברבו משמע דטבל ג"כ מותר אי רבו גידוליו על עיקרו וקשה הא טבל דבר שיל"מ הוא ובדבר שיל"מ לכ"ע לא בטיל וכדמוכח ממתניתין דאסור בגידולין ועוד דבתרומה דגידולין עצמן אסירי איכא למימר דאיכא גידולי גידולין דלא רבו על עיקרן היינו הגידולין הראשונים אבל בטבל דגידוליו ג"כ מותרים ואין האיסור אלא מחמת העיקר דאין זרעו כלה א"כ פשיטא דבגידולי גידולין כבר רבו על העיקר ואמאי קאמר דאסור. תדע דלא משנינן הכי אמתניתין דמיירי בלא רבו גידולין משום דזה דבר שאינו וכנ"ל ע"כ נראה כנוסחא דילן ריבויא דרבו כו' קמ"ל ואתרומה לחוד קאי אבל בטבל אפילו רבו לא מהני דהוי דבר שיש לו מתירין. והכי משמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' תרומות דלא כתב התם דאסור עד הגידולין החמשים כמבואר בירושלמי ובפ"ו מהלכות מעשר גבי טבל כתב דאסור עד הגידולין הרביעים ולא כתב הא דאם רבו גידוליו מותר והיינו משום דגבי טבל לא מהני ריבוי הגידולין כנ"ל ומשום הכי אסור עד הגידולין הרביעים אבל בתרומה דמהני ריבויי גידולין פשיטא דמותר אפילו גידולין שלישים דכבר רבו על הגידולים הראשונים שהם העיקר האסור ובגידולי גידולין הוא דיש חילוק בין רבו או לא:

והראב"ד ז"ל השיג שם על הרמב"ם ז"ל בהלכות תרומות וכתב דאפילו טבל שגידוליו מותרים בדבר שאין זרעו כלה הכל אסור וכ"ש תרומה. ונראה דס"ל כמסקנא דלעיל דדוקא גבי שביעית דאיסורו ע"י קרקע הוא דאמרינן דגידולין מבטלי לעיקר אבל לא בשאר איסורין וכדתנן גבי טבל ומ"מ הק"ו מטבל אינו מובן דטבל שאני דהוי דבר שיל"מ אבל בתרומה שפיר מהני ריבויא ודברי הכ"מ ז"ל שכתב לפרש דברי הרמב"ם ז"ל דקאי אגידולין שלישים לא הבנתי דודאי גם בגידולין שניים אם רבו על עיקרן מותר ועיין רש"י ז"ל ועיין תוי"ט ז"ל שכתבו כן דטעמא בטבל דאפילו גידולי גידולין אסורין הוא משום דהוי דבר שיל"מ ולפלא בעיני שלא הביא דברי הר"ן ז"ל והתוס' ז"ל שכתבו דגם בטבל אם רבו גידוליו מותר וכמשמעות פשטיה דשמעתין ואע"פ שהדבר מוכרח כן וכמ"ש. מ"מ לא הוי ליה לכתוב כן בפשיטות ודו"ק:

ועתה נבוא לביאור דברי הרמב"ם ז"ל בכל הלכות אלו כי דבריו ז"ל צריכין ביאור והנה בפ"ד מהל' שמטה כתב לדין בצל שנטעו בשמינית ורבו גידוליו על עיקרו מותר משום דשביעית איסורה ע"י קרקע וגם בטילתה ע"י קרקע וכדמסיק הש"ס לעיל. וכתב נמי בפ"ו מהלכות נטע רבעי דילדה שסיבכה בזקינה אסור אפי' הוסיף מאתים משום דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וכן כתב בפ"ה מהלכות כלאים לענין בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם דהעיקר אסור משום דאין הגידולין מעלין אותו משמע דס"ל כדמסקינן לעיל דדוקא גבי שביעית הוא דמבטלי גידולין לעיקר אבל לא בשאר איסורין אלא דיש לדקדק בלשונו ז"ל דגבי ילדה שסיבכה בזקינה כתב דהפירות אסורין משמע דהכל אסור העיקר עם התוספת וגבי בצל שנטעו בכרם כתב דהעיקר אסור אבל הגידולין משמע דמותרים. וי"ל בזה כמש"כ לעיל בד' הרא"ש ז"ל דהיכא דהגידולין ניכרים מותרים הם דלא בטלי לעיקר וגבי ילדה שסיבכה בזקינה הכל אסור דאין הגידולין ניכרין ולהעלות העיקר בשניהם אין מעלין כיון דאין איסורן ע"י קרקע כמו שביעית אלא דלפ"ז צ"ע ממה שכתב בפ"ו מהל' מעשר ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשר לפי כולו ואמאי הא מעשר אין איסורו ע"י קרקע ולא יבטל העיקר וכ"ת דהיינו משום חומרא בעלמא וכדדחי הש"ס לעיל אבל באמת לא בטיל העיקר בגידולין הא לא משמע הכי מהא דמחלק הש"ס במנחות בין ליטרא בצל שתיקנה ובין שבולת שלא הביאה שליש משום דזה היינו זריעתו ואי נימא דאין בליטרא בצל אלא חומרא דרבנן א"כ לא שייך לחלק בין דרך זריעתו או לא. והיה נראה דמסוגיא דמנחות דבמעשר ודאי בטיל העיקר דרך זריעתו והיינו נמי כדילפינן הכא מקרא דעשר תעשר את כל תבואת זרעך וכמו שכתב הרא"ש ז"ל ומש"ה מתעשר לפי כולו ונראה יותר דאפי' רוב גידולין לא צריך וכדמשמע מבעיא דרבה במנחות שבולת כו' שזרעה והוסיפה ולא הוזכר תוספת ברוב. וכן בדברי הרמב"ם ז"ל לא הוזכר דבעינן רובא תוספת אלא כל שזרעה והוסיפה מה נתחייב כולה במעשר וא"ש לפ"ז הא דליטרא מעשר טבל שזרעה והשביחה דחייבת במעשר ושביעית משום דשביעית ומעשר בתרווייהו אזלינן בתר תוספת והעיקר בטל ואותה סאה צריך לעשר עליה משום דאיסורא לא זרעי ולא בטיל לענין זה ויותר מזה בירושלמי שביעית שם במתניתין דבצלים שירדו כו' שחורים אסורים דמייתי התם תרי אמוראי אליבא דר"י בבצל שזרעה ר' אסי אמר בשם ר"י בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו ור"ח בשם ר"י מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו אלמא דאיכא מ"ד דאפילו בהשרשה לחוד בטל הוא ונתחייב כולו במעשר והיינו דרבה ורב חסדא לא הזכירו במחלוקתן אלא הני תרתי שביעית ומעשר ומעשר עדיף משביעית דבשביעית בעינן דווקא רוב גידולין ובמעשר לא בעינן רובא וכדמשמע התם בירושלמי ג"כ דבשביעית בעינן שירבה עליהם החדש אלא דיש לי מקום עיון בלשון הרמב"ם ז"ל שם פ"ו הלכה ו' שכתב זרעונים שהביאו שליש כו' ה"ז ספק אם חייבים במעשר מדבריהם הואיל והוסיפו כו' ויש לדקדק בה תרתי. חדא הא התוספת אמרינן התם באת"ל דבעי עשורי וכל היכא דאמרינן את"ל פשיטותא היא לשיטתו ז"ל וא"כ אמאי לא כתב דהתוספת וודאי בעי עשורי ועוד דמה זה שכתב אם חייבין במעשר מדבריהם משמע דמה"ת וודאי לא בעי עשורי ומנ"ל הא ואין לומר דזרעונין עיקר מעשר שלהם מדרבנן הוא דא"כ מאי אריא דכתבינן הכא הא כבר כתב דמעשר ירק וזרעונין מדרבנן הוא ועוד דהא בגמרא מיבעי לן בשבולת דהוי מעשר תורה גם מש"כ התם ואין אלו דומין לבצלים שהבצלים אין דרכן להזרע והפי' הפשוט הוא איפכא דבצלים היינו זרעונין ושבולת לאו היינו זריעתה וכן פירשו התוס' ז"ל שם והוא ז"ל כתב איפכא והכ"מ לא עמד ע"ז ויפלא בעיני והמשל"מ ז"ל בפי"א מהלכות תרומות התחיל לבאר דברים אלו אבל באמת חבל על דאבדין כי דבריו ז"ל מאירים עינים:

ותו מיבעי לן התם במנחות בהביאה שליש בעציץ שאינו נקוב וחזר ונקבו מאי ופירש רש"י ז"ל דהתוספת ודאי חייב במעשר אלא העיקר אם בטל לגביה ויכול לעשר מן העיקר על התוספת או לא בטיל א"ל היינו הך בעיא דרבה לעיל בשבולת. א"ל הכא חדא זריעה היא התם שתי זריעות נינהו. משמע דהא דרבה עדיפא כיון דשתי זריעות הן מסתבר טפי שיבטל העיקר לתוספת ולחייב את כולו