קרן אורה נדרים נח

כדאיתא בתמורה סוף פ' כל האסורין וה"נ הזרע עצמה נרקבת ואח"כ היא גדלה אבל דבר שאין זרעו כלה א"כ הגידולים מאיסור קא גדלו ומידי דהוי אולד טרפה לר"א דאסור ואפי' לרבנן לא פליגי עליה אלא בולד טריפה דמאוירא קא רבי אבל בגידולי איסור לרבנן נמי יהיו אסורים ולשיטת הר"ן ז"ל יש לומר דהא גופא מספקא ליה אי הגידולין נמשכין אחר העיקר וגם הם אסורין כיון שיצאו מאיסור או דילמא כיון דרבו הגידולין גם העיקר נתבטל ונעשה היתר ולא הוי יוצא מן האיסור כיון דאין כאן איסור כלל אבל לפי' הרא"ש ז"ל דהגידולים פשיטא ליה דמותרים אע"ג דהעיקר אסור צ"ע טעמא מאי כיון שיצאו ונתגדלו מן האיסור וי"ל דגידולי הפירות והצמחים לא באו לכלל זה דיוצא מן הטמא משום דהגידולין הם בריה חדשה. ועיקר גדילתן הוא מן הארץ והאויר ולא דמו לולד טריפה שמתגדלת בבטן אמה הטריפה ומש"ה גידולי איסור בכל גוונא מותרין מה"ת ככל האיסורין:

ועוד נראה דאפי' לשיטת הר"ן ז"ל הא דמספקא לן אי הגידולין אסורין ג"כ הוא מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא וודאי דהגידולין מותרין. וכדמוכח מהא דאין מועלין בגידולי הקדש. והיינו משום דלא אסירי מדאורייתא וכמו שכ' הרשב"א ז"ל לעיל גבי בעיא דרמב"ח ע"ש:

אלא דאדרבא משם מוכח דאיכא איסור תורה בגידולי הקדש מדפליג ר' יוסי וס"ל דמועלין בגידולין משמע דלרבנן נמי איכא איסורא דאורייתא וכש"כ לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל כר' יוסי דמועלין בגידולין אלמא דגידולין נמשכין אחר עיקרן ואם נתגדלו מאיסור גם הם אסורים ונראה לחלק דדווקא באילן האסור או שדה האסורה הוא דאיכא איסורא דאורייתא בגידוליהן כיון דהאיסור קיים ויניקת הגידולין הוא מן השדה או מן אילן האסור מש"ה גם הם אסורין. אבל הכא מיבעי ליה בגוונא דהזרע הוא האיסור י"ל דאפי' אין זרעו כלה מ"מ מתבטל הוא בגידוליו וגם הוא אינו אסור ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

והרשב"א ז"ל כתב דר' ישמעאל לא מיבעי ליה אלא מדרבנן דמדאורייתא וודאי בטל העיקר בגידולין וכן כתבו התוס' ז"ל אלא דהקשו כנ"ל אמאי הגידולין מותרין הא הוי זו"ז גורם. העיקר שהוא איסור והקרקע שהוא היתר ותירצו דס"ל זו"ז גורם מותר. והקשו ע"ז דהקרקע לא חשבינן לה בגורם היתר כמו בביצה דספנא בארעא דגורם דקרקע אינו דומה לגורם התרנגולת וה"נ אין גורם הקרקע דומה לגורם הזרע וכמו שכ' ג"כ בע"ז דף מ"ח וא"כ אכתי יאסרו הגידולין עצמן ותי' דהכא שהעיקר עצמו מתבטל אין זה גורם דאיסור כיון שאינו בעין והוא קצת כמו שכתבתי אלא דאכתי קשה לזה מהא דמשמע שם במס' ע"ג דנטיעת אגוז של ערלה לא שרי בדיעבד לר' יוסי אלא משום דהוי זו"ז גורם וכדאמרי' התם אבל בלא"ה היה אסור אע"ג דהוי דבר שזרעו כלה דהא אגוז וודאי כלה הוא ואפ"ה גידוליו אסורין והתוס' ז"ל הקשו התם מ"ש מגידולי תרומה וטבל ומע"ש דגידוליהם מותרין וכ' לחלק בין איסור הנאה לאיסור אכילה דבאיסור הנאה בכל גווני הגידולין אסורין דמ"מ הנאה היא אבל באיסורי אכילה גידוליהם מותרין מה"ת. ולפ"ז לא הוי צריכי לחלק הכא גבי בצל של שביעית משום דאינו בעין הא בלא"ה שביעית איסור אכילה הוא וגידוליהן מותרין וי"ל דאם האיסור בעין אסור אפי' באיסור אכילה כמו בשאור של תרומה דהגורם בעין להכי צריכי הכא למימר דאין גורם האיסור בעין. והשתא לשיטת התוס' ז"ל באיסור הנאה גידוליו אסורין ובכל גוונא אפי' בדבר שזרעו כלה ובאיסורי אכילה גידולין מותרין אפי' בדבר שאין זרעו כלה כמו בצל ומיבעי ליה אי מבטלי נמי לעיקר:

ולשיטת הר"ן ז"ל באיסורי אכילה ג"כ מיבעי ליה באיסור הגידולין בדבר שאין זרעו כלה ואי העיקר אסור הגידולין נמי אסורין אבל באיסור הנאה ע"כ מוכרח דגידולין אסורים אפי' אם זרעו כלה כמו אגוז של ערלה ולקמן יתבאר מה שיש לדקדק לכל חד כשיטתיה:

ונראה עוד דלשיטת הרא"ש ז"ל הגידולין מותרין אפי' כי לא רבו על העיקר וכמו שכ' להדיא כי העיקר אינו מבטל הגידולין ולד' הר"ן ז"ל היכא דלא רבו פשיטא דהגידולין ג"כ אסורים כיון דאין בהם כח לבטל העיקר ממילא נמשכין אחר העיקר. וגם הם אסורים ומה שהצריך רבייה גמורה כמו במידי דאתו מעלמא יתבאר לקמן:

והתוס' ז"ל שוין בזה עם הרא"ש ז"ל בהיתר הגידולין אלא דאין טעמן שוה דהתוס' ז"ל כתבו מטעם דגידולי שביעית מותרין דלא החמירו בהם כמו בגידולי תרומה ואפילו אם אין זרעו כלה מ"מ אין האיסור בעין ולפ"ז באיסור הנאה הגידולים אסורים וכמ"ש התוס' ז"ל במס' ע"ג:

והרא"ש ז"ל כתב דילפינן לה מקרא דהמלאה והזרע דהוסיף מאתים אסור אע"פ שגדל האיסור מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל וה"נ בגידולי היתר לא בטלי ולפ"ז אפילו גידולי איסור הנאה לא בטלי ומותרין וא"כ תיקשי מהא דאגוז של ערלה דמשמע דגידולי איסורי הנאה אסורין וי"ל דהרא"ש ז"ל ג"כ מודה בגידולי איסורי הנאה דאסורין ולאו מטעם דבטילי אלא מטעם דגם זה הנאה חשיבא וכמו שכתבו התוס' ז"ל ואפילו בדבר שזרעו כלה:

גמ' ופשיט ליה מן הדא בצל של תרומה כו' ופירש הר"ן ז"ל מיהו טבל הוי דהא רבו גידוליו על עיקרו עכ"ל. משמע דהעיקר נמי הוי טבל גמור וצריך להפריש עליו תרומה ומעשרות ולפי מש"כ דצריך ריבוי גמור מאה ואחד משמע דהיתר העיקר הוא מטעם ביטול ככל האיסורין וא"כ אמאי הוי טבל גמור ומידי דהוי אסאה תרומה שנתערבה בטבל גמור דאינה נעשית טבל להפריש עליו ממקום אחר וכיון דס"ל דהוי טבל משמע דביטולו לא הוי כביטול האיסורין אלא נתבטל שמו לגמרי והרי הוא כגידוליו החדשים וא"כ מנ"ל דבעינן מאה ואחד דילמא בריבוי לחוד סגי לבטל שמו וימשוך אחרי גידוליו ולקמן בשמעתין משמע כדברי הר"ן ז"ל דבעינן שיעור הריבוי ושם יתבאר:

שם שביק מר תרין ועביד כחד דאמר ר"א אמר ר"י ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אע"פ שהוסיפה מאתים של היתר אסור ואידך בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אסור אלמא דאין גידולי היתר מבטלין לעיקר האיסור ויש לדקדק לפי מש"כ לעיל בשם התוס' ז"ל דבאיסור הנאה הגידולין נמי אסורים א"כ מאי קושיא מהני תרין דילמא איסור הנאה שאני דהגידולין נמי אסורים והתוס' ז"ל כתבו דהגידולין שגדלו אחר שסיבכה היתר הם משום דבטלה בזקינה ולא משמע הכי במס' ע"ז שם דמתיר ר' יוסי אם נטע והבריך והרכיב משום דהוי זה וזה גורם ולא מטעם דבטלה בזקינה והיינו משום דלא אמרינן בטלה בזקינה אלא בנטיעה ילדה דבטלה בזקינה והרי היא כאילו עברו עליה שני ערלה אבל לא בנטיעה הבא מגוף האיסור כמו מאגוז של ערלה וא"כ ה"נ כיון דהיו בה פירות איסור ומינייהו קא גדיל א"כ לא מהני הביטול בזקינה וע"כ צ"ל דהיתר הגידולין הכא משום זו"ז גורם הפרי עם האילן וא"כ היכי מוכח מינה דר"י ס"ל דלא מבטלי גידולין לעיקר דילמא ס"ל דזו"ז גורם אסור והגידולין עצמן אסורים וכן משמע מהא דאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ולמה ליה הביטול תיפוק ליה דהוי זו"ז גורם אלא משמע דס"ל זו"ז גורם אסור ועוד מאי פריך מבצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם דש"מ דאין הגידולין מבטלין העיקר הא התם ודאי הגידולין ג"כ אסורים דליכא אלא חד גורם דאיסור דהקרקע לא חשיב גורם לשיטת התוס' ז"ל וי"ל דסוגיא דהכא אזלא אליבא דרבנן דר"י בהא דאגוז של ערלה דס"ל דגידולי איסורי הנאה נמי מותרים כמו שכתבו התוס' ז"ל התם במס' ע"ז ובירושלמי פ"א דערלה ראיתי דפליגי חזקיה ור' יוחנן בפירות מאגוז של ערלה ובאפרוח מביצה של עבודת כוכבים חזקיה אמר אסור ור"י אמר מותר וכן פליגי התם בביצה של הקדש ויצא ממנה אפרוח ולפ"ז א"ש דר' יוחנן ס"ל להדיא דגידולי איסורי הנאה ג"כ מותרין ושפיר מוכח מינה דאין גידולי היתר מעלין את העיקר אלא דאכתי לא שמעינן מינה אלא בדבר שזרעו כלה כמו אגוז של ערלה ודומיא דאפרוח מביצה אבל בדבר שאין זרעו כלה כמו פירות דילדה ובצל של כלאי הכרם אכתי איכא למימר דגידוליהם אסורין באיסור הנאה וי"ל דלמאן דס"ל גידולי איסורי הנאה מותרין ולא חשבינן לה הנאה מן האיסור אין חילוק בין דבר שזרעו כלה או לא וכמו שכתבתי לעיל אלא דגם בזה מצאתי דפליגי בירושלמי פ"ה דכלאים דאמר התם פעמים שהקש אסור והדגן מותר כגון שזרע באיסור והעביר הסכך הקש אסור והדגן מותר. ופריך עליה ר' זעירא גדל מתוך איסורו ואת אמרת הדגן מותר ר' זעירא כדעתיה דאמר ר' זעירא בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם ועקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור אלמא דס"ל לר' זעירא דהגידולין ג"כ איסור הם כיון שגדילים מן האיסור ומשמע דר' זעירא מודה לר"י באגוז של ערלה ובביצה שיצא ממנה אפרוח משום דהתם זרעו כלה לאפוקי גבי בצל דאין זרעו כלה וגדל מתוך האיסור וכדמדמי לה התם לקש ודגן ובאמת יש לדקדק מ"ט דר"ל דשרי התם הדגן אע"פ שהקש אסור מ"ש מגידולי הקדש דמועלין בו לר' יוסי ולרבנן נמי עכ"פ איסורא איכא ומ"ש דמתיר בכלאי הכרם וצ"ל דמתיר משום דהוי זו"ז גורם הקרקע דהיתר ועיין במפרש שם. וא"כ הדק"ל מאי מוכח מהא דבצל שנטעו בכרם דאין גידולי היתר מעלין את העיקר דילמא ס"ל דגידולין נמי אסורים כר' זעירא וצ"ל דסוגיא דשמעתין ס"ל דטעמיה דר"י לאו משום דהגידולין עצמן אסורין אלא משום דאין מעלין וגם דברי הירושלמי יש לפרש כן לפירוש הר"ן ז"ל דאי אין מעלין העיקר הגידולין ג"כ אסורין ועוד נראה דהדבר מוכרח דבדבר שזרעו כלה אפילו באיסורי הנאה הגידולין מותרין מהא דתנן בהדיא בפ"ט מתרומות דגידולי הקדש חולין ע"ש והרי הקדש חמור משאר איסורי הנאה דלר' יוסי מועלין בגידולין. וע"כ צריך לחלק בין דבר שזרעו כלה אפילו