קרן אורה נדרים נא

דשאר משקין קילי הוא משום דהוי שלא כדה"נ וכדאיתא בפסחים ובכל שלא כדה"נ איכא איסורא דאורייתא אין הדבר מוכרח ואדרבה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התורה משמע דאין בזה אלא איסור דרבנן וכמו שהאריך שם המל"מ ז"ל בתכלית האריכות ועוד לדבריו תיקשי בכלאי הכרם אמאי אינו לוקה רק על יין אפילו אשאר משקין נמי ילקה דהא בכלאים חייב אפי' שלא כדה"נ אלא הדבר ברור דקיי"ל כהאי לישנא דקולת שאר משקין הוא משום דזיעה בעלמא הוא וכדמסיק הש"ס בברכות גבי דובשא דתמרי ומש"ה כל האיסורין שוין בזה ומאי דקשיא לן מנ"ל איסור דאורייתא בהני משקין נראה משום דמ"מ בכלל יוצא מן הטמא הוא וכי היכי דיוצא מן הטמא אסור אפילו יצא ממנו מאכל אחר ה"ה הני משקין אע"ג דזיעה בעלמא הם מ"מ מטמא יצאו וטמא יהיו ועכ"פ אסורים מן התורה ככל היוצא כו' ואע"ג דמשמע בפסחים דאכילה זו הוי שלא כדה"נ ואביי לא פליג אר"ז אלא דלא שמעינן מהכא דשלא כדה"נ פטור משום דהכא בלא"ה פטור דזיעה בעלמא הוא אבל גם הוא מודה דחשיב שלא כדה"נ וא"כ לדידן דקיי"ל דשלא כדה"נ ליכא איסורא דאורייתא שאר משקין נמי אין להם לאסור מדאורייתא י"ל דמהא דר"א מחייב נמי אשאר משקין משמע דחשיב כדה"נ דאל"ה מ"ט דר"א דאטו פליגי ר"א ור"י בהא אי חשיב כדה"נ או לא אלא ודאי לכ"ע חשיב כדה"נ אלא דפליגי אי חשיב משקה או דהוי זיעה בעלמא וכפלוגתייהו נמי לענין טומאה משום משקה כדתנן בתרומות פי"א תדע דלר' זירא נמי ע"כ לא חשיבי משקין אלו שלא כדה"נ ממש דא"כ למה ליה להש"ס למימר לר"י דס"ל דון מינה ואוקי באתרא בלא"ה פוטר ר"י מסברא דהוי שלא כדה"נ:

ודברי התוס' ז"ל בפסחים כבר כתבתי דצ"ע אלא ודאי כמש"כ דלא חשיבי לגמרי שלא כדה"נ אלא לגבי יין ושמן חשיבי קצת שלא כדה"נ ומש"ה מוקים ר' יהושע באתרא למיפקינהו מקרן וחומש בתרומה וממלקות בערלה וכל האיסורין אבל איסורא דאורייתא אית בהו ולא יצאו מן הכלל כל היוצא מן הטמא טמא תדע דהא רב ששת אסר שם בבכורות אפילו מי רגלים של חמור ואפילו דבש דבורים היה אסור אי לאו דשריא רחמנא אע"ג דאין ממצות אותן מגופן כש"כ מי פירות דמימצו מן הפירות דאסורות אע"ג דיש לחלק בין מי פירות דהוי זיעה בעלמא למי רגלים של חמור ודבש כי היכי דמצינו בציר דגים וחגבים מותר. ודבש מדבורים וגזין וצרעין הוו אסורין אי לאו דשריא רחמנא או משום דאין ממצות אותן מגופן וע"כ היינו משום דציר זיעה בעלמא הוא מ"מ מי פירות חשיב יותר מציר חגבים דאין בהם לחלוחית כלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג שם העולה מכל הנ"ל דמפשט לשון הרמב"ם ז"ל משמע דאיכא איסור דאורייתא בכל מי פירות והא דתני בכל איסורין משקין היוצאין מהם כמותן בכל מי פירות איירי אבל לאיסורא בעלמא אבל למלקות אין לוקין אלא על יין ושמן דחשיבי גוף האיסור:

ונראה להביא ראיה דמי פירות אסורין מה"ת אפי' לר' יהושע מהא דאמרינן בעבודת כוכבים פרק אין מעמידין מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה ומסיק התם דבקטפא דפירי ר"י נמי מודה וכדתנן בערלה אמר ר"י שמעתי שהמעמיד בשרף הפגין אסור ופגין היינו פגי תאנה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' מאכלות אסורות שדרך להעמיד במי תאנים. ואי נימא דאין בהם אלא איסור דרבנן משום איסור דרבנן לא הוי גזרינן וכמ"ש התוס' ז"ל בחולין דף קט"ז בהא דאמרינן מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה ולא קאמר בקיבה עצמה משום דלא הוי אלא איסור דרבנן ועוד מאי פריך התם בהנאה נמי לישתרי כיון דהוי הכא תרתי דרבנן דהאיסור עצמו אינו אלא מדרבנן ודבר המעמיד דלא בטיל ג"כ דרבנן מש"ה לא החמירו לאסור בהנאה וכש"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דאיסור הנאה קיי"ל בכל האיסורין דאין לוקין עליה אלא ודאי משמע דמה"ת אסור גם לר' יהושע:

אלא דבריש נדה פליגי אמוראי בהא ואיכא מ"ד דר"י פליג אפי' בקטפא דפירי ושמעתי קאמר וליה לא ס"ל ולפי הנ"ל מ"ט דר"י בהא וי"ל דשרף הפגין היינו פירות שאין מבושלים ובהא הוא דס"ל לר"י דלאו פרי הוא אבל במי פירות מבושלים לכ"ע פירי הוא ועוד דאין הדבר מוכרח דר"י פליג בקטפא דפירי והתוס' ז"ל כתבו הכי בדרך אפשר לר' פדת ע"ש בנדה:

ובקטפא דגווזא נמי איכא התם תרי לישני לחד לישנא בכל קטפא דגווזא פליג ר' יהושע אפי' באילן שאינו עושה פירות ולאידך לישנא מודה באילן שאינו עושה פירות ולא פליג אלא באילן העושה פירות דבזה קטפא דגווזא לאו פירא הוא וההוא סבא אמר משום ר"י דבכל גוונא פליג ר"י אפי' באילן שאינו עושה פירות לא אמרינן דקטפו זהו פריו ואיך שיהיה שמעינן מהתם דקטפא דפירי עדיף מקטפא דגווזא ומטעם זה נראה להכריע כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב דעל צוקער מברכין שהכל דלא עדיף מדובשא דתמרי והשיג עליו הטור ז"ל דקני הצוקער שאני שעומדין לכך והרי חזינן הכא דקטפא דפירי עדיף מקטפא דגווזא אפי' באילן שאינו עושה' פירות דאיכא למ"ד דר"י מודה בקטפא דפירי ופליג בקטפא דגווזא אפי' אינו עושה פירות וכיון דבקטפא דפירי מברכין שהכל כ"ש בקטפא דגווזא ונהי דהרמב"ם ז"ל פסק כהאי לישנא דמודה ר"י בקטפא דגווזא באילן שאינו עושה פירות עכ"פ לא עדיף מקטפא דפירי דבכל הפירות מברכין שהכל:

אלא דיש מקום לקיים דברי הטור ז"ל לטעמיה דר' זירא דאמר דמי פירות לאו פירא גמור הוא לענין מלקות משום דהוי שלא כדה"נ וא"כ יש לומר דקטפא דגווזא באילן שאינו עושה פירות חשיב דרך הנאתו כיון דקטפו זהו פריו ואין לו פרי אחר וי"ל דר"ז גופיה הוא דקאמר בנדה שם ואי בעית אימא כי פליגי חכמים באילן העושה פירות אבל באילן שאינו עושה פירות מודו משום דר"ז לטעמיה דמשום דהוי שלא כדרך הנאתן הוא דקילי א"כ באילן שאינו עושה פירות דהוי כדה"נ גם ר' יהושע מודה דאסור ועדיף משרף הפרי בעצמו דשרף הפרי הוי שלא כדה"נ דהפרי עצמו הוא עיקר ההנאה ואפשר דפליגי רבנן אפי' בשרף הפרי עצמו באילן העושה פירות וכן משמע קצת דלואי בעית אימא אין צריך לחלק בין קטפא דפירי לקטפא דגווזא באילן שעושה פירות דבתרווייהו פליגי רבנן ור"י הוא דמודה לר"א בקטפא דפירי אבל רבנן פליגי עליה גם בקטפא דפירי באילן שעושה פירות או להאי שינויא ר"י שמעתי קאמר וליה לא ס"ל ולפ"ז י"ל דצריך לברך בפה"ע אקטפא דגווזא באילן שאינו עושה פירות וההוא סבא דאמר ליה משום ר' יוחנן דמאן חכמים ר"א ס"ל כאביי דהוי זיעה בעלמא מש"ה לא ניחא ליה לחלק בין אילן העושה פירות לאילן שאינו עושה פירות דבכל גוונא זיעה בעלמא הוא אלא דאכתי אין זה מספיק דהא קיי"ל כאביי דזיעה בעלמא הוא וכמר בר ר"א דס"ל הכי בברכות לענין דובשא דתמרי וא"כ אכתי לא עדיף קטפא דגווזא מקטפא דפירי אם לא שנחלק דבקני הצוקער השרף שבהם מיפקד פקיד בתוך הקנים והוי כמו יין ושמן אבל מנ"ל הא:

ולמאי דמחלק הרא"ש ז"ל לדעת ה"ג בדבש תמרים דדבש הזב מאיליו הוי פרי ומברכין בפה"ע ג"כ י"ל דקני הצוקער השרף זב מאליהם כמ"ש ויטבול אותה ביערת הדבש. אלא דגם לזה תיקשי מהא דפליגי רבנן עליה דר"א בשרף אע"ג דשרף זב מאיליו:

וכן למאי דמבואר בהג"א שם לדעת ה"ג דבלא נתן מים לא אהני השינוי לגריעותא אלא להורידו חד דרגא ולברך עליה בפה"א א"כ בקטפא דגווזא באילן שאינו עושה פירות דלא אישתני לגריעותא שפיר מברך עליה בפה"ע אבל לא קי"ל כהה"ג ז"ל בזה:

ודרך אגב קצת צ"ע אצלי מה שפירשו מפרשי המקרא דיערת הדבש הוא קני הצוקר ובגמ' לא משמע הכי בהא דדרשינן מה ענין יער אצל דבש אלא מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת אלמא דקרא לאו בקני הצוקר מיירי ואין כאן מקומו ועיין בסי' ר"ב בד' הט"ז ובביאורי הגר"א ז"ל ול"נ כמש"כ. ועיין בזה בד' הר"ש ז"ל בפ"ז משביעית תבנא לדידן דמסוגיא דע"א מוכח דאיכא איסור תורה במי פירות:

והתוס' ז"ל בב"ק דף ק"א כתבו דליכא איסור תורה במשקין היוצאין משאר פירות והקשו שם למה לי קרא דלא יצבע בו כיון דליכא איסור תורה וכתבו לחד תירוצא דמשקה השומר חמור ממשקה הפרי עצמו והוא צ"ע למה שכתבו דסוגיא דפסחים וסוגיא דהעור והרוטב כולא חדא היא וטעמא דממעטינן משקה שאר פירות הוא משום דזיעה בעלמא הוא א"כ מהיכי תיתי למימר דמשקה השומר חמור ממשקה הפרי אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל הנאה ליכא מלקות ניחא דנהי דאין סופגין את הארבעים משום אכילה משום דזיעה בעלמא הוא ואין זה אכילת איסור מ"מ מכלל הנאה לא יצאו והיינו דמרבינן ליה מוערלתם ערלתו ולד' התוס' ז"ל שכ' דלוקין על הנאה צ"ל דלא חשיבא הנאה מן האיסור דכיון דזיעה בעלמא הוא הרי הוא כמין אחר ולא מיקרי נהנה מן האיסור:

עוד נראה להביא קצת ראיה דמי פירות אסור מדאורייתא מהא דתנן בקדושין המקדש בערלה אינה מקודשת והקשו התוס' הא חזיא שלא כדרך הנאתו ותירצו דלא שויא פרוטה הא דחזי שלא קדה"נ. ואי נימא דמי פירות ג"כ אין בהם איסור אלא מדרבנן א"כ הא חזי לעשות מהן משקין ולא מסתבר למימר בהא דלא שוי פרוטה דהא פליגי ר"א ור"י לענין תרומה אי משלם קרן וחומש ור"י מודה דקרן משלם כדאיתא בירושלמי אלא ש"מ דעכ"פ איסור בעלמא אית בהו מה"ת. אלא דיש לומר דגם אי נימא דליכא במי פירות איסור דאורייתא היינו לאחר שעשאן משקין וכמ"ש דחשיב מין אחר. מ"מ לכתחלה אסור לעשותן משקין דזה ודאי חשיב הנאה מן האיסור וכי היכי דאסור למוכרו ולהחליפו אע"ג דהחליפין מותרין בהנאה מה"ת. מ"מ אסור להחליפו ה"נ אסור לעשות מהן משקין ובלא"ה קושית התוס' ז"ל אינה מכרחת וכמו שהאריך בזה המל"מ ז"ל בפ"ה מהל' יסודי התורה:

והפני יהושע ז"ל האריך בזה בקונטרס חדש שלו וכבר כתבתי