קרן אורה נדרים נ

גבי בהמה טמאה עצמה. וכמ"ש התוס' ז"ל שם אכתי תיקשי מאי משני התם ס"ד אמינא הואיל וחלב חידוש הוא דיוצא מאבר מן החי ה"א דחלב בהמה טמאה ג"כ מותר ואי כנ"ל מאי חידושיה הא לא שמעינן כלל באבר מן החי דצירו אסור דמבהמה ליכא למילף דאיכא למיפרך כמה פירכי ומש"ה חלב נמי מותר אבל בטמאה דצירו אסור חלבו נמי אסור אלא ודאי מוכח דציר כל האיסורין אסור מה"ת ושפיר הוי חידושא וכן מוכח מהא דאיבעי לן פרק בהמה המקשה באבר אחד שיצא מהו לגמוע חלבו אלמא דבאיסור יוצא ג"כ אסור החלב מנ"ל אלא ע"כ ילפינן כל האיסורין מחד מהנך ומבכורים או תרומה. וכן מוכח מהא דפשיטא לן בכל הש"ס דחלב טריפה אסור והיינו משום דצירו אסור ג"כ דאל"ה מנ"ל דאסור דמבהמה טמאה ליכא למילף דהתם צירו אסור אלא ודאי בכל האיסורין הציר אסור דחשיב כגוף המאכל שנימוח חוץ מציר דגים דזיעה בעלמא הוא:

ומש"כ התוס' ז"ל בפסחים דיין ושמן נמי זיעה בעלמא הוא הוא ג"כ תמוה הא מסקינן בפסחים דמשקין מיפקד פקידי בתוך הענבים ועוד מדמברכינן עלייהו בפה"ע ובאמת ראיתי בדברי הרא"ש ז"ל בברכות פרק כיצד מברכין שהקשה בשם הר"א ממיץ ז"ל היכי מברכינן איין ושמן בפה"ע הא לאו פרי הוא מדאיצטריך למילף ערלה פרי פרי מבכורים ובבכורים ג"כ לא מרבינן אלא הביא ענבים ודרכן אבל לדרוך ולהביא אסור אלמא דלאו פרי הוא ותירץ הרא"ש ז"ל דבאמת מסברא פרי הוי והא דאיצטריך קרא בבכורים היינו משום דהוי ילפינן בגז"ש מערלה דכתיב בה אכילה ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דבערלה ודאי הוי אמרינן דמשקה כל הפירות הוא כמותן משום דאיסור הבא מאליו הוא וילפינן ליה מהנך דאע"ג דכתיב בהו אכילה אם עשאן משקה ג"כ עבר עלייהו וכי איצטריך קרא היכא דלאו איסור הבא מאליו וכדפריך הש"ס בכורים גופייהו מנ"ל ואע"ג דלא כתיב בה אכילה מ"מ ה"א דפרי משמע כמו שהיא שלא נשתנית וכדממעטינן באמת לכתחלה להביא משקה וכדתנן בסוף חלה יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו להכי איצטריך ריבויא דתביא להביא ענבים ודרכן דיצא וחשיב כאילו לא נשתנה ועיין במע"מ שם בברכות שכתב דהביא ענבים ודרכן לאו דוקא דכיון דפרי הוא אפילו לכתחלה יכול להביא יין ואין צורך לזה דע"כ הא דאמר ר' יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה מיעוט גמור הוא וכהא דיוסף הכהן ועיין בזה בדברי התוס' בערכין דף י"א ובדברי הר"ש בחלה וי"ל דהא דממעטינן מפרי דכתיב בבכורים להביא משקה היינו מדכתיב ראשית פרי משמע שלא נשתנה אבל הא ודאי פשיטא מילתא דיין ושמן לאו זיעה בעלמא הוא ומיקרי פרי:

ובפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ראיתי שכתב שם דהא דיוסף הכהן דלא קיבלו ממנו יין ושמן פליג אהא דתנן דמביאין ביכורי יין ושמן ומוקי למתניתין דתרומות כר' יהושע דיליף בכורים מתרומה ודבריו ז"ל ג"כ נפלאו דחומרא הוא דילפינן מתרומה שלא להביא משאר משקין אבל מיין ושמן ליכא למאן דפליג ובחיבורו פ"ב מהל' בכורים כתב ז"ל אין מביאין בכורים משקה חוץ מזיתים וענבים שנאמר פרי פרי אתה מביא ולא משקה ואם הביא אין מקבלין ממנו משמע דמפרש דברי ר' יוסי דמפרי ממעט שאר משקין וזיתים וענבים מרבינן מתביא ואפילו לכתחלה יכול להביא יין ושמן והביא ענבים ודרכן ל"ד ועיין בכ"מ שם וגם זה צ"ע דא"כ היכי יליף ר"א תרומה מבכורים דמכל הפירות המשקין כיוצא מהם הא אדרבה בבכורים כתיב מיעוטא לשאר משקין וגם לר"י למה ליה למימר דון מינה ואוקי באתרא אלא ע"כ לכתחלה אימעטו כל המשקין ומריבויא דתביא לא מרבינן אלא הביא ענבים ודרכן ומ"מ שמעינן מינה דמשקין כיוצא בהם דאל"ה היה צריך להביא הענבים כמו שהן:

העולה מכל דברי האריכות הנ"ל כי כוליה שמעתא דחולין שקיל וטרי באיסורין אם שינה אותן והמחה אותן או עשה מהן משקין אם חייב בהן כבראשונה ומסיק דבכל איסורין מיחויין כמותן ובמשקה היוצא מהן פלוגתא דר"א ור' יהושע לר"א משקה כל הפירות כמותן ולר"י לא הוי כמותן אלא יין ושמן בלבד ואין להקשות ביין ושמן מאי איצטריך קרא לרבויי הא שתיה בכלל אכילה ומאי פריך הש"ס בטבל והקדש וחדש ושביעית וכלאים משקין כיוצא בהן מנ"ל. וכמו שהקשה התוס' ז"ל לעיל בד"ה לרבות השותה דנראה דהא דאמרינן בעלמא שתיה בכלל אכילה היינו דשתיה מיקרי ג"כ אכילה כמו גבי מעשר אבל במאכל איסור שנאמר בו לשון אכילה אי לאו דאתי קרא לרבויי גם אם אכלו בדרך שתיה לא הוי מחייבינן עליו אלא כמו שהוא דרך אכילה ולא כשעשאו משקה ואין חילוק בין המחה המאכל עצמו ועשאו משקה או שסחט ממנו משקה וע"כ צ"ל כן גבי כלאים והקדש דלא כתיב בהו אכילה ואפ"ה בעי מנ"ל דמשקה היוצא מהן כמותן והיינו כמ"ש התוס' ז"ל דסברא הוא דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור בעין:

וצירי טריפה וטמאה ושרצים ג"כ בכלל מיחוי האיסור הוא לבר מציר דגים דזיעה בעלמא הוא וכן מי פירות לר"י דקיי"ל כוותיה אין בהם איסור מה"ת. ובמי פירות איתמר תרי טעמי בפסחים אי משום דהוי שלא כדרך הנאתן או משום דזיעה בעלמא הוא ונ"מ בהני תרי טעמי דלמ"ד משום דהוי שלא כדה"נ א"כ בכלאים והקדש דלא כתיב בהו אכילה אפילו שאר מי פירות כיוצא בהן ולמ"ד דזיעה בעלמא הוא אפילו בכלאים והקדש אין בהן איסור תורה וסתמא דהש"ס בברכות סבירא ליה כטעמא דזיעה בעלמא הוא גבי דובשא דתמרי:

ונראה עוד לפי הנ"ל דגם על כל היוצא מן הטמא כמו חלב טמאה וביצי עוף טמא לוקין עליהן כגוף האיסור דהא בבכורות מקיש הש"ס חלב לציר וכי היכי דבציר לוקין עליהם כגוף האיסור כדמשמע בשמעתין ה"נ בחלב טמאה וביצי עוף טמא לוקין עליהן:

אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מאכלות אסורות אינו אומר כן שכתב שם דאע"ג דאסור בכל היוצא מן הטמא אין לוקין עליו שנאמר ומבשרם לא תאכלו והרי זה כאוכל חצי שיעור דאסור מה"ת ואין לוקין עליו וא"כ נראה לדעתו דאצירן ג"כ אינו לוקה כיון דהש"ס מדמי להו אהדדי שם בבכורות וא"כ הדק"ל מנ"ל לרבויי מהטמאים דשרצים לאסור צירן כיון דאיצטריך קרא לקיפה ורוטב דהוי מיחוי גוף האיסור ולוקין עליהם כמו על גוף האיסור ומנ"ל לאסור צירן כיון דקיל הוא דאין לוקין עליו ונהי דאיסור תורה שמענו בציר דבכלל יוצא מן הטמא הוא אבל היכי כלליה הש"ס בדרשא דהטמאים דמשמע בכוליה שמעתא דמיירי בגוף האיסור ככל הני דשמעתין:

והכ"מ ז"ל הביא ראיה מכרחת לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דבפרק אלו טריפות דף ס"ד אמרינן דאינו לוקה על ביצת השרץ אלא אם רקמה אבל בלא"ה אינו לוקה ואמאי והא כל היוצא מן הטמא טמא וכמו שהקשו התוס' ז"ל התם ולדברי הרמב"ם ז"ל ניחא דאיוצא מן הטמא אינו לוקה דמש"כ התוס' ז"ל לתרץ שם דביצת השרץ מותרת משום דטהורה נמי חידוש הוא ואע"ג דבעוף טמא ילפינן מבת היענה דביצתה אסורה שרץ לא ילפינן מעוף צ"ע דאמאי לא נילף עכ"פ שילקה עליה בכזית כי היכי דהוי ילפינן הכא לענין צירן ורוטבן אי לאו דאתי קרא לאשמעינן דלוקה אפילו בכעדשה ועוד לשיטת הרמב"ם ז"ל דציר ג"כ הוי בכלל יוצא מן הטמא ולא חשיב גוף האיסור כמו שהוכחתי לעיל א"כ בשרצים גופייהו נמי כל היוצא מהן כמותן וכיון דגלי קרא בעוף טמא דבטמא אסורה הביצה ממילא דאסורה גם בשרץ. אלא ע"כ איסורא איכא אבל אין לוקין על כל כה"ג משום שנאמר ומבשרם לא תאכלו ולהכי קאמר שאם רקמה לוקה עליה אבל הא ודאי תיקשי מנ"ל למילף ציר מהטמאים כיון דאיצטריך לקיפה ורוטב דהוי כגוף האיסור וכ"ת דלא משמע ליה להרמב"ם ז"ל לחלק בין ציר דגים לשאר ציר וכיון דאמרינן לעיל דציר דגים זיעה בעלמא הוא ה"ה לכל ציר דלא הוי אלא זיעה ולא חשיב כגוף האיסור והא דחשיב לה בכלל קיפה ורוטב מקרא דהטמאים הוא אגב גררא דאם כן מאי פריך בבכורות על חלב טמאה תיפוק ליה מהטמאים כיון דציר אגב גררא נסבה היכי שמעינן מינה לחלב טמאה:

ע"כ היה נראה לומר דלדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ ציר חמור משאר יוצא מן הטמא דע"כ לא כתב הרמב"ם ז"ל דאין לוקין על יוצא מן הטמא היינו אם יצא ממנו מאכל אחר כמו חלב וביצה אבל ציר דטעם אחד לו עם גוף האיסור הרי הוא כגוף האיסור ואף על גב דבסוגיא דבכורות משמע דדמיין להדדי מ"מ יצא לו כן מהני שמעתא דחולין דמשמע דיש חילוק ביניהם דגבי ביצת השרץ משמע דאין לוקין עליהם וכמ"ש לעיל מסוגיא דאלו טריפות וציר מוכח הכא דלוקין עליו וכדאמרינן התם אי מהנך ה"א עד דאיכא כזית אלמא דלוקין על שיעורן. ע"כ שמעינן מהכא דציר חמור משאר יוצא מן הטמא ולא ממעטינן ליה מקרא דבבשרם לא תאכלו דגם הוא בכלל בשר הוא כמו קיפה ורוטב:

וראיתי להרמב"ם ז"ל פרק יו"ד מהלכות מאכלות אסורות שכתב הטבל והחדש והקדש ושביעית וכלאים משקין היוצאין מפירותיהן כמותן ואין לוקין עליהם חוץ מיין ושמן של ערלה ויין של כלאי הכרם דלוקין עליהם כמו על זיתים וענבים שלהם משמע מדבריו ז"ל דבכל משקין איכא איסורא דאורייתא אלא דאין לוקין עליהם ולכאורה מנ"ל הא כיון דלמסקנא לא הוי משקין כמותן אלא בזיתים וענבים כדילפינן להו מבכורים ותרומה וכן הקשה הלח"מ ז"ל שם הגם שדבריו ז"ל אינן מובנים לי מראש ועד סוף דמה שהקשה על הקדש וכלאים לחוד משום דילפינן להו מבכורים ותרומה ולא בשאר איסורין משום דבשאר איסורין משמע ליה דבכל פירות משקין היוצאין מהן כמותן וכמו שהקשה שם ג"כ מ"ט אין לוקין בשאר איסורין אשאר משקין ז"א דמנ"ל בשאר איסורין גם כן לרבויי שאר משקין דכל הני קראי דלעיל מיירי במיחוי גוף האיסור אלא דלר"א דכל משקין חשובין לאיסור אם כן גם הם כולן כגוף האיסור שנימוח יחשבו ולר"י דלא חשיב משקה אלא על היוצא מן זיתים וענבים ממילא דבכל האיסורין שאר משקין אין בהם איסור והא תיקשי איסור תורה בלא מלקות מנ"ל בשאר משקין ומ"ש הל"מ ז"ל שם דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא