קרן אורה נדרים מט

דספק הוא אי אסור ביוצא מהן כל שכן דאסור בנתינת טעם:

ובמאי דפשיטא ליה להרשב"א ז"ל דבזיתים וענבים אלו אסור ביוצא מהן ולוקה וכן הוא משמעות הרמב"ם ז"ל ואפי' בשאר פירות וכמ"ש לעיל יש לי בזה מקום עיון דהא חומר דאסור ביוצא מהן היכא דאמר אלו הוא משום דעשאן הקדש והוי כאיסור גמור וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דהוי כמו שקצים ורמשים וא"כ לא עדיף משאר איסורין דאין לוקה ביוצא מהן כמו ציר טריפה דלא ילפינן לה אלא מהטמאין לאסור צירן ורוטבן וכן במשקין היוצאין משאר פירות אין לוקין אלא על היוצא מזיתים וענבים ומהיכי תיתי נימא דלוקה הכא וכן מבואר הדבר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מאכלות אסורות הטבל והחדש והקדש וכלאים משקין היוצא מהן כמותן ואין לוקין עליהם אלא על יין ושמן של ערלה ויין של כלאי הכרם הרי מפורש דבהקדש נמי אין לוקין על המשקין היוצאין מהן ולא עדיף קונם מהקדש גמור:

והנה דין משקין היוצאין מן האיסורין הוא ענין עמוק ויש לי בזה התווכחות עם הפני יהושע ז"ל בקונטרס חדש שלו ע"כ צריך אני להאריך קצת בזה ומקורן של דברים הוא בחולין פרק העור והרוטב דף ק"כ דיליף התם מקראי בחלב וחמץ ונבילה ושרצים דאפי' המחה אותן ושתה מהן דחייב אע"ג דכתיב בהו אכילה ופריך התם אלא הא דתניא הטבל והחדש וההקדש והשביעית והכלאים משקין היוצא מהן כמותן מנ"ל. וכ"ת ליגמר מהנך כי היכי דהתם חייב אפי' המחהו אע"ג דכתיב בהו אכילה ה"נ באלו דמשקין היוצא מהן הוי כהמחהו תינח היכא דאיסור הבא מאליו. אבל הקדש לפרש"י או כלאים לפירוש התוס' דלאו איסור הבא מאליו הוא מנ"ל ומה שפי' התוס' דכלאים לאו איסור הבא מאליו הוא ודאי צ"ע דמה שנאסר ע"י מעשה הזריעה בשביל זה לא מיקרי איסור ע"י אדם כיון דעיקר איסורו מאליו הוא דאטו בשר בחלב לא הוי איסור הבא מאליו ועיין שבועות דף כ"ד ע"ב ובכריתות דף י"ד דמשמע דפיגול ג"כ מיקרי איסור הבא מאליו ולא מיקרי לאו איסור הבא מאליו אלא הקדש דהוא עצמו אסרו עליו:

אלא דהתוס' ז"ל הקשו אהקדש מאי פריך מנ"ל הא לא כתיב ביה אכילה ונהי דאכלאים נמי תיקשי הא לא כתיבא ביה אכילה כבר כתבו התוס' ז"ל דמסברא אית לן למימר דלא אסרה תורה אלא כשהוא בעין אבל בהקדש לא מסתבר להו למימר הכי משום דבכל גווני שהוא הרי הוא הקדש ואסור בהנאה אע"ג דכלאים נמי אסור בהנאה מ"מ יש לומר דגם איסור הנאה לית ביה אלא כשהאיסור בעין אבל בהקדש ליכא למימר הכי דאיך שהוא הרי הקדישו לשמים ומה שכתבו התוס' לעיל גבי חמץ אע"ג דאסור בהנאה לית ביה כרת היינו למאי דפריך מלשון אכילה אבל לפמש"כ כאן דמסברא לא נאסר אלא כשהוא בעין לא תיקשי גם מהנאה:

ואפילו לפמש"כ בשם הרשב"ם ז"ל דהכא פריך אמשקין היוצאין מהם שאין גוף הפרי דלענין זה אפי' לא כתיב אכילה כמאן דכתיב דמי מ"מ לענין הקדש מסתבר להו דבכל גווני אסור אלא דלד' הרשב"ם צ"ע מנ"ל דבכל הני דלעיל איתרבו משקין היוצאין מהם כמותן דלמא לא איתרבו אלא גוף האיסור כשהוא נימוח וע"כ צ"ל דגם זה חשוב כמו נימוח גוף האיסור והמהרש"א ז"ל כתב דמנפש איתרבו גם כל היוצא מהן כי היכי דמרבינן מהטמאים דשרצים צירן ורוטבן וקיפה שלהן ואין זה מספיק דבאמת מנ"ל הא דלמא לא איתרבו אלא מיחוי גוף האיסור אבל לא משקה וציר היוצא מהן אלא דהתוס' ז"ל שם בחולין דף קי"ב כתבו כד' המהרש"א ז"ל דציר וקיפה ורוטב שקולים הם ויבואו שניהם וחד מחבריה לא אתי דקיפה ורוטב הוא כמו גוף האיסור אלא דאיצטריך לרבויי משום דכתיב אכילה וציר יש לו קולא דלאו גוף האיסור הוא ואפ"ה לא הוי שמעינן מינה קיפה ורוטב משום דמצינן לאוקמי דמיירי כגון שהקפהו דהוי דרך אכילה. ויתבאר יותר בזה לקמן:

והקשו עוד על פרש"י ז"ל דלהקדש מצי למילף חטא חטא מתרומה ולישב דברי רש"י ז"ל יתבאר לקמן ומסיק הש"ס דכל איסורין אלו ילפינן במה הצד מתרומה וחד מהנך או מבכורים וחד מהנך דגבי בכורים איתרבו מתביא דמשקין היוצאין מהן כמותן ופריך אלא הא דתנן פלוגתא דר"א ור"י בדבש תמרים ויין תפוחים דלר"א משלם קרן וחומש ולר"י פטור במאי פליגי בדון מינה ומינה או אוקי באתרא ר"א ס"ל דון מינה ומינה וילפינן מבכורים דבכל הפירות משקין היוצאין כמותן דריבויא סתמא כתיב ומסברא אין לחלק ור"י ס"ל אוקי באתרא דגבי תרומה תירוש ויצהר כתיב. אבל משאר פירות משקין היוצאין אינן כמותן. ויש לדקדק א"כ למה ליה לר"י לדון כלל תרומה מבכורים כיון דכתיב תירוש ויצהר גבי תרומה. אלמא דמשקה דתירוש ויצהר כמותן וצ"ל דודאי לענין איסורא ילפינן מבכורים לכל הפירות אלא דלענין קרן וחומש הוא דמוקמינן באתרא דאינו משלם אלא בתירוש ויצהר ופריך עוד מהא דתנן אין סופגין את הארבעים בערלה אלא על היוצא מן הזיתים וענבים ומסיק דר"י הוא דיליף מתרומה והדר ילפינן ערלה מבכורים דאין לוקין אלא על היוצא מן הזיתים וענבים ולפי מסקנא זו הא דילפינן לעיל טבל וחדש והקדש ושביעית וכלאים במה הצד מתרומה דמשקין היוצאין מהן כמותן היינו ג"כ למלקות דוקא בזיתים וענבים אבל לאיסור ילפינן בכל הפירות ולפ"ז נראה דליכא מעילה במשקה היוצא מפירות הקדש לבד מזיתים וענבים כי היכי דגבי תרומה אינו משלם קרן וחומש ויש ליישב בזה קושית התוס' ז"ל בהקדש נילף חטא חטא מתרומה דכיון דלית בה מעילה לא ילפינן לה בגז"ש דחטא חטא אלא דא"כ דליכא מלקות אלא ביוצא מן הזיתים וענבים בכל האיסורין אבל בשאר פירות אין בהם אלא איסור בעלמא אם כן הדק"ל מנ"ל בכל הנך דלעיל דמשקין היוצאין כמותן כמו ציר שרצים דאין לומר דשקולים הם וכמ"ש התוס' ז"ל. ז"א דהא במיחוי גוף האיסור איתרבו לגמרי בין לאיסור בין לכרת ואילו ציר ומשקה היוצא אין בהן מלקות אלמא דקיל מגוף האיסור שנמחה ומנ"ל לרבויי תרווייהו. ועוד בבכורים נמי מנ"ל דבשאר פירות איכא איסורא דהא מתביא לא מרבינן אלא הביא ענבים ודרכן אבל לא שאר פירות:

והיה נראה לומר דלמסקנא באמת ליכא אפילו איסור בעלמא מה"ת במשקה שאר פירות ומה שהקשיתי לעיל א"כ למה ליה לר"י לדון מינה הא תירוש ויצהר כתיב בהדיא ז"א דאיצטריך לדון מינה היכא דקרא שם תרומה על הענבים ואח"כ יצאו מהן המשקין דאסורין וכדמשמע לישנא דהש"ס מה משקה דקדשי בתרומה כו' ולפ"ז משקין היוצאין כוליה חדא היא עם מיחוי גוף האיסור אלא דבמשקה שאר פירות פליגי ר"א ור"י לר"א משקה כל הפירות הוא כגוף האיסור שנימוח ור"י ס"ל דמשקה שאר פירות אינו כגוף האיסור וא"ש לפ"ז הא דילפינן לעיל מחד מהנך ומתרומה דמשקין היוצאין מהן כמותן משום דהיינו הך דמשקה היוצא היינו איסור שנימוח:

אלא דא"כ קשיא טובא הא דילפינן בחדש משקה היוצא מהן כמותו היכי משכחת לה הא לא שייך משקה היוצא אלא בזיתים וענבים ומשקה היוצא מדגן הוא כמשקה שאר פירות כמ"ש התוס' ז"ל. ועוד הא ציר שרצים וטמאה ודאי אסור מה"ת. וכמ"ש התוס' ז"ל שם בחולין דף צ"ט וכדמוכח להדיא בבכורות אלמא דאיתרבי גם משקה היוצא ולר"י הא לא הוי משקה היוצא כמותן אלא בזיתים וענבים בלבד וי"ל דע"כ לא ממעט ר' יהושע אלא משקה שאר פירות וכדאמרינן בפסחים אי משום דהוי שלא כדרך אכילתן דאין דרך לעשות מהן משקה או משום דזיעה בעלמא הוא אבל ציר היוצא מבשר שרצים וטמאה גם ר"י מודה דהוי כמותן משום דשומן גמור הוא והוי דר"א וגם לאו זיעה בעלמא הוא חוץ מציר דגים דאמרינן התם דהוי זיעה בעלמא והא דחשיב חדש בכלל האיסורין שמשקה היוצא מהן כמותן הוא אגב גררא דאינך ועיקר ילפותא הוא ללחם חדש שנימוח דגבי חדש ג"כ כתיב אכילה:

העולה לפי הנ"ל דציר שרצים ודאי אסור מה"ת ולוקה דהרי הוא כגוף האיסור אבל משקה היוצא מפירות איסור אין אסור ולוקה אלא על היוצא מזיתים וענבים אבל משאר פירות ליכא אפי' איסור דאורייתא כיון דלית לן קרא לרבויי דקראי איצטריך למיחוי גוף האיסור:

ודברי התוס' ז"ל בד"ה והדר מייתי לה שכתבו דהא דילפינן עולה מבכורים הוא דיוצא מזתים וענבים חשיב משקה ולא אמרינן דזיעה בעלמא הן ובפסחים דף כ"ג כתבו ג"כ הכי באריכות דבריהם ז"ל אינן מובנים דודאי עיקר ילפותא הוא דמשאר פירות לא הוי המשקין היוצאין מהן כמותן ואי לאו ילפותא דבכורים ותרומה מסברא לא הוי מחלקינן:

וכן נמי אי לא היה שום צד לחלק בין זיתים וענבים לשאר פירות. גם מבכורים לא הוי ילפינן משום דבכורים ותרומה גופא לא הוי ממעטינן להו כיון דאין טעם לחלק ביניהם אבל השתא דיש טעם מצד הסברא לחלק ביניהם שפיר ילפינן מתרומה דדוקא תירוש ויצהר אבל שאר פירות לא. וכבר עמד החכם צבי ז"ל על דברי התוס' ז"ל בפסחים:

וע"פ הנ"ל נתישב מה שהשאירו התוס' ז"ל לעיל דף כ"ט ובבכורות דף ו' בתימא מאי מייתי לעיל מקרא דהטמאים דכתיב גבי שרצים לציר טריפה הא חזינן דאיצטריך קרא בשרצים לחוד ובטמאה לחוד כדאיתא בת"כ וציר דגים לא ילפינן מינייהו ומותר מה"ת. א"כ מנ"ל למילף משרצים לציר טריפה אבל לפי הנ"ל ניחא דדוקא ציר דגים הוא דלא ילפינן משום דזיעה בעלמא הוא אבל ציר שרצים וטמאה וטריפה ודאי ילפינן מהדדי וכיון דאיתרבו בשרצים ה"ה בטמאה וטריפה והיינו דפרכינן מקרא דהטמאים דכתיב גבי שרצים על בהמה טמאה בבכורות שם ומה שהביאו התוס' ז"ל דרשת ת"כ גבי טמאה לחוד ע"כ תלמודין לא ס"ל להך דרשא מדלא מייתי לה הש"ס הכא:

והפני יהושע בקונטרס הנ"ל צידד לומר דציר טריפה ג"כ דרבנן כמו ציר דגים' דמשרצים ליכא למילף שכן מטמא בכעדשה וזה אינו דא"כ מאי פריך בבכורות למה לי את הגמל לחלב בהמה טמאה תיפוק ליה מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ולד' הפני יהושע ז"ל מאי פריך שרצים שאני ואפי' נימא דהש"ס סמיך התם אקרא דכתיב