קרן אורה נדרים מח

לשאול עליה ולעקור האיסור וכן כתב הרשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין כמו שהביא הט"ז ז"ל התם וקשיא לי מ"ש מככר זה עלי ואכלה דלרבא אינו יכול לשאול עליו ואפי' לאמימר דאמר בשבועות דכל זמן שלא לקה יכול לשאול עליו ג"כ נראה דהיינו דוקא היכא דאיכא מלקות אבל בזה"ז דליכא מלקות אין בו שאלה ג"כ. ועי' בכרו"פ בהלכות תערובות שהאריך בזה וכתב שם דשער נזיר ג"כ יכול לשאול עליו ולדידי צ"ע דאפילו אמימר לא קאמר אלא קודם מלקות ואליביה ג"כ צריך לשנויי בהא דמי שקיבל עליו שני נזירות דיכול לשאול על הראשונה אפילו אחר גילוח היינו משום דמי גרם לשניה שלא תחול ראשונה והרי אינה. אבל חדא נזירות ודאי ליתא בשאלה אחר גילוח ודברים אלו צ"ע רב:

וראיתי בכרו"פ ז"ל שם שהקשה הא דחשיב פטר חמור בדברים החשובים לאסור בכ"ש ותיפוק ליה דהוי דבר שיל"מ ע"י פדיה ולפי מש"כ לעיל דלר' יהודה ליתא לחומרא דדבר שיש לו מתירין וכסברת הר"ן ז"ל א"כ י"ל דפטר חמור דאסור בהנאה מני ר' יהודה היא ולדידיה ליתא לחומרא דדבר שיש לו מתירין. וכבר כתבתי לעיל דדברי הר"ן ז"ל צ"ע אצלי:

ובאותו ענין יש לדקדק גם במש"כ הרמב"ם ז"ל דטבל לא בטיל משום דיכול לתקנו וכר"ש לקמן דחשיב לטבל בכלל דברים שיש להם מתירין. ובאיזה אופן יכול לתקנו אי להפריש עליו מן החיוב זה א"א כיון דכבר נתבטל ומה"ת פטור הוא וגמרא ערוכה היא במנחות פרק הקומץ רבה אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ושאלתי את ר"ט ואיכא התם תרי לישני לחד לישנא אמר ליה לך קח מן השוק ועשר עליו דתרווייהו דרבנן דרוב ע"ה מעשרין הן ולא אמר לו ליקח מן העובד כוכבים משום דס"ל אין קנין לעובד כוכבים כו' ולאידך לישנא אמר לו איפכא לך קח מן העובד כוכבים ולא מן השוק משום דלא ס"ל רוב ע"ה מעשרין הן אלמא דמודאי טבל אין יכול לעשר עליו אלא מדמאי או משל עובד כוכבים וא"כ אמאי חשיב דבר שיש לו מתירין כיון שהוא צריך לטרוח ולקנות טבל לעשר עליו והרא"ש ז"ל פירש לקמן דיכול לתקן מעציץ שאינו נקוב והתוס' ז"ל במנחות לא כתבו כן מדלא אמר ר"ט הך תקנתא ודרך אגב יש לדקדק בהך שמעתא דמנחות דלהאי לישנא דאמר ליה לך קח מן העובד כוכבים מאי פריך ולימא ליה לך קח מן השוק דלמא מיירי שנתערב לו טבל טבול לתרומה ג"כ ומן השוק היינו דמאי פטור מן התרומה וי"ל דלתרומה בלא"ה איכא תקנתא אפילו מטבל גמור כיון דאין לו שיעור וחטה אחת פוטרת את הכרי מה"ת. עכ"פ לפי הנ"ל הא דטבל חשוב דבר שיל"מ תליא בפלוגתא דתנאי דלמ"ד אין קנין כו' ואין רוב ע"ה מעשרין ליכא תקנתא ומסתמא דברייתא דחשיב טבל בדברים שיל"מ משמע דליכא מאן דפליג בהא הן אמת דלדברי הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן אין קנין היינו דוקא היכא דחזר הישראל ולקחה ממנו אבל ביד עובד כוכבים לכ"ע פטור א"כ לכ"ע איכא תקנתא ליקח מן העובד כוכבים אלא דלא משמע כן במנחות שם:

ועוד דאפילו איכא תקנתא היינו אחר שחייבו חכמים ואמרו דטבל לא בטיל ברוב אבל קודם תקנה לא היה אפשר לתקנו וא"כ לא לחייבו חכמים ולא תיהוי דבר שיל"מ ועוד הא בפ"ג דחלה תנן הא דטבל אוסר בכ"ש גבי חלה ובחלה ליכא כל הני תקנתא דע"ה לא חשידי אחלה ועיסת עובד כוכבים פטורה לגמרי כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל והטבול לתרומה ג"כ ליכא תקנתא דדמאי דלא שייכא ביה תרומה וכן בטבול למעשר עני דמדמאי אין צריך להפריש ע"כ היה נראה דעיקר הטעם בטבל היא משום דכהיתרו כך איסורו וכדאיתא בסוף עבודת כוכבים והיינו דקאמר הש"ס מ"ט ולא מייתי ברייתא דלקמן דחשיב ליה בדברים שיל"מ משום דאין זה מספיק בחלה ותרומה ועיקר החומרא משום דכהיתרו כך איסורו וכיון שהחמירו לאסור בכ"ש בטבול לתרומה החמירו ג"כ בכל הטבלים והא דחשיב לה בברייתא בכלל דברים שיל"מ הוא אגב גררא ועיין בזה בדברי הר"ש ז"ל פ"ג דחלה גבי הא דזיתי מסיק שנתערבו כו' ובמל"מ ז"ל פ"ה מהלכות תרומות שהאריך קצת בזה ועיין תוס' ע"א שם ודברי הרמב"ם ז"ל סתומים המה ולא ביאר אופן התיקון דאין לתקן תערובות טבל אלא בטבל דרבנן וכן בש"ע מסתם לה סתומי וצ"ע:

ע"ב גמ' ורמינהו מן העדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר והוי מצי למירמי נמי מרישא דמתניתין לקמן מן הגריסין אסור במקפה של גריסין ור' יוסי מתיר וי"ל דממקפה ליכא לאקשויי לר' יוסי משום דמקפה הוי גריסין מעורבים בתבשיל אבל אשישים הם פסולת של עדשים לפירוש הרא"ש ז"ל דהוי דומיא דקום שהוא פסולת החלב ועיין לקמן במתניתין דסוף פרקין שכתב הרא"ש ז"ל ור"י מתיר משום דסבר לא מיקרי גריסין אלא מקפה של גריסין ולא גריסין דאין זה מובן דאי קרו לה מקפה של גריסין לר"י נמי ליתסר כמו הכא בקומא דחלבא דאסר ר"י משום דנקרא ע"ש אביו ולפי הנ"ל בקומא דחלבא שאין בו תערובות אחר מהני מה שנקרא ע"ש אביו אבל במקפה דהגריסין מעורבין בתבשיל אע"ג דנקראת מקפה של גריסין אינה בכלל גריסין אבל הר"ן ז"ל פירש לקמן דלר"י קרו לה מקפה לחוד ובירושלמי בסוף פרקין אמר נמי על הא דר"י מתיר במקפה משום דשם אביו קרוי עליו דמיקרי מקפה של גריסין וכבר עמד שם הק"ע ע"ז דבקום אוסר משום דשם אביו קרוי עליו והכא מתיר בשביל זה ויותר היה נראה דגרסינן מ"ט דר"י דאין שם אביו קרוי עליו אלא מקפה לחוד הוא דמיקרי והיינו נמי דמתיר שם בקונדיטון משום דלא נקרא ע"ש היין אלא קונדיטון לחוד ודו"ק ועיין ב"י סי' רט"ז:

בעי רמב"ח אלו דוקא או שאיני טועם דוקא כו' וכתב הרא"ש ז"ל דרמב"ח ג"כ הוי פשיטא ליה מתניתין בבשר זה עלי דאסור בטעמו אלא דס"ד דוקא בטעמו וברוטבו הוא דאסור אבל לא ביוצא מן הזיתים וענבים משום דהיין והשמן דבר אחר הוא ומיפקד פקיד בתוכם ולפ"ז היה נראה דלא מיבעי ליה לרמב"ח אלא בזיתים וענבים דהמשקין בהם מיפקד פקידי אבל בשאר פירות דלאו מיפקד פקידי מסתבר דלא גרע מטעם היוצא ע"י בישול ואסור גם ביוצא מהן אלא דא"כ היכי פשיט רבא מהא דקונם פירות אלו כו'. הא ביוצא מהן מותר הא בסתם פירות לכ"ע אסור ביוצא מהן וצ"ל דלהאי דוקא ע"כ מיירי בזיתים וענבים:

ולפי גרסת הר"ן ז"ל במתניתין לעיל קונם יין שאני טועם אסור בתבשיל שיש בו טעם יין דכיון דאמר שאני טועם אסור גם בטעמו א"כ צריך לחלק ע"כ גם לענין שאני טועם כמו שחילק הרא"ש ז"ל לענין אלו דדוקא בטעם הוא דאסור אבל לא ביוצא מזיתים וענבים דדבר אחר הם הא ביוצא משאר פירות אסור ביוצא מהם גם בשאני טועם א"כ כי דייק מסיפא לענין שאני טועם הא ביוצא מהן אסור אמאי לא משני אין הכי נמי ומיירי בשאר פירות אבל גי' הר"ן ז"ל צ"ע דהא למסקנא דפשיט מהא דבשר זה עלי לא ס"ל להש"ס לחלק בין טעמו ליוצא ממנו וא"כ ליפשוט נמי לשאני טועם דאסור ביוצא מהן כמו בטעמו ודוחק לחלק בין טעמו וממשו כמו יין שנפל לתבשיל ובין טעמו ולא ממשו או ביוצא מהן. וגם מאי דמשמע מלשון הר"ן ז"ל דשאני טועם עדיף משאני אוכל לא משמע כן בגמרא אלא שאני אוכל דמי לשאני טועם ובתרווייהו מיבעי ליה לרמב"ח באסור יוצא מהן ולפי הנוסחא שלפנינו היה אפשר לומר דלא מיבעי ליה אלא בשאני טועם אלא דלא משמע הכי מהא דבעי למידק מסיפא שאיני אוכל שאיני טועם הא ביוצא מהן אסור משמע דבשאני אוכל ג"כ מיבעי ליה והרא"ש ז"ל גריס בהדיא במסקנא כי מיבעי ליה בשאיני אוכל שאיני טועם:

ועיין רשב"א ז"ל שרצה לפרש דרמב"ח לא מיבעי ליה אלא אי אלו לחוד מהני או שאיני טועם דוקא היינו דבעינן תרווייהו. אבל שאני טועם לחוד פשיטא ליה דלא מהני ולא הבנתי דא"כ היכי פשיט מדג דגים דמותר בציר ודאי דמותר כיון דלא אמר אלא שאני טועם לחוד:

ולענין הלכה כתב הרשב"א ז"ל דבאלו אסור ביוצא מהן ולוקה ובשאיני טועם ספיקא הוי בין ביוצא מהן בין בנתינת טעמו דתרווייהו דמיין להדדי וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו אלא דלפי מ"ש הר"א ז"ל בהא דפשיט מסיפא שאני אוכל שאני טועם הא ביוצא מהן אסור דאע"ג דשאני טועם קאי ארישא דאמר קונם פירות אלו עלי אפ"ה פשיט שפיר דאי שאני טועם לחוד לא מהני אפי' כי אמר נמי אלו לא מהני א"כ תיקשי מהא דתנן יין זה שאני טועם אם נפל לתוך התבשיל ויש בו טעם יין אסור אלמא דבנתינת טעם אסור גם בשאני טועם וי"ל דבעיא דרמב"ח קאי גם עליה דהאי מתניתין אי אלו דוקא או שאני טועם דוקא כמו בזיתים וענבים אלו שאני טועם. ואכתי דברי הרא"ש ז"ל נפלאו ממנו היכי מצינן למימר דאי שאני טועם לחוד לא מהני לאיסור יוצא ה"נ לא מהני אפי' אם אמר אלו ג"כ. א"כ אמאי אסר במתניתין ביוצא מהן כיון דאמר תרווייהו וצ"ל דמפרש דאו או קאמר וקמ"ל דאי אמר שאני טועם לא מיתסר אלא דוקא אי אמר אלו לחוד:

והרמב"ם ז"ל בפ"ה כתב בקונם פירות אלו אסור בחלופיהן ובגידוליהן וכש"כ ביוצא ובשאני אוכל ושאני טועם כתב דיוצא מהם ספק הוא לפיכך אם שתה מהם אינו לוקה משמע דבפירות אלו לוקה אמשקין היוצא מהן ובנתינת טעם לא כתב דספק הוא בשאני טועם וכתב הלח"מ בדעת הרמב"ם ז"ל דלענין נתינת טעם לא מיבעי ליה ופשיטא דאינו אסור בשאני טועם ע"ש בדבריו ז"ל ולדידי צ"ע דא"כ מאי מיבעי ליה לרמב"ח ביוצא מהן וכי היכי דברישא אלו דוקא בקונם יין זה שאני טועם ה"ה דבקונם זיתים וענבים אלו דוקא ומאי קאמר נמי אי ס"ד אלו דוקא שאני טועם למה לי ולדברי הלח"מ תיקשי ליה ארישא בפשיטות שאני טועם למה לי אלא ודאי נראה דבתרווייהו מיבעי ליה:

ועוד דנתינת טעם חמיר מיוצא מהן לענין שאר איסורים דעל נתינת טעם לוקין עליהם בכל האיסורים וביוצא מהן ליכא אלא איסורא בעלמא ביוצא משאר פירות לבד זיתים וענבים וכיון