קרן אורה נדרים מו

ז"ל שם וע"כ סתם בישול הוי אפי' במשקין מהא דסנהדרין דדרך בישול אסרה תורה אבל בחלב הוי דרך בישול ולא הבנתי דברי התוס' ז"ל שכתבו דהא דמרבינן צלי קדר ממבושל היינו מקרא יתירא אבל לא מיקרי בישול וכבר כתבתי דצלי מיקרי בישול כדמוכח בשמעתין ובירושלמי ועוד לשיטתם דצלי לא מיקרי בישול א"כ כי אמרינן בפסחים שם דא"ב בין ת"ק דיליף שאר משקין מק"ו ובין מאן דיליף מבשל מבושל צלי קדר ופרש"י ז"ל דלת"ק דיליף מק"ו אין עובר על צלי קדר בלאו דמבושל ולמאן דיליף מבשל מבושל גם בצלי קדר עובר וכן מוכח בש"ס התם דה"פ מדפריך לת"ק בשל מבושל מאי עבדי ולדברי התוס' ז"ל מנ"ל להש"ס דלמאן דמרבי שאר משקין מרבי נמי צלי קדר דלמא לא מרבינן אלא שאר משקין דהוי דרך בישול אבל לא צלי קדר דלאו דרך בישול הוא והוי לן למימר איפכא דלת"ק דלא איצטריך לשאר משקין ע"כ מבושל אתי לצלי קדר אבל למאן דיליף ממבושל לשאר משקין לא מרבינן אלא דרך בישול אבל בצלי קדר אינו עובר אלא ודאי כולהו הוי דרך בישול והא דאיצטריך לרבויי התם הוא משום דכתיב במים וא"כ א"ש דת"ק ע"כ לא דריש מבושל יתירא להוציא ממשמעותיה דמים דא"כ למה להו ק"ו בשאר משקין תיפוק ליה ממבושל יתירא כיון דמרבינן צלי קדר בישול שלא במים ה"ה שאר משקין אלא ודאי דרשי מבושל יתירא לצלאו ואח"כ בישלו ושאר משקין מק"ו ובצלי קדר דליכא ק"ו אינו עובר אבל למאן דיליף ממבושל דל"ד מים ה"ה דמרבי צלי קדר דהוי בישול שלא במים ואין לדקדק אכתי כי היכי דלת"ק אינו עובר בצלי קדר אע"ג דלדידהו נמי במים ל"ד והיינו משום דאינו עובר אלא במים או שאר משקין דעכ"פ מפיג טעמא קצת ה"נ לרבי דיליף מריבויא דמבושל דלמא לא מרבינן אלא שאר משקין דמפיג טעם אבל לא צלי קדר דאין כאן הפגת טעם כלל דז"א דע"כ רבי לא חייש להפגת טעם כלל מדלא יליף בק"ו ולדידיה לא איצטריך אלא לאפוקי ממיעוטא דבמים וכיון דמפקינן ליה איתרבי כל מיני בישול שאינן צלי אש ועיין בפ"ח מהל' קרבן פסח שכתב הרמב"ם ז"ל דעבר בתרווייהו בצלי קדר ובצלאו ואח"כ בשלו וכבר הקשה הכ"מ ז"ל כיון דפסק בצלאו ואח"כ בשלו כרבנן א"כ לדידהו ליכא קרא לצלי קדר וכתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דרבנן נמי מודו דצלי קדר ילפינן ממבושל ע"ש ואין זה מובן דא"כ מאי פריך הש"ס ורבנן בשל מבושל מאי עבדי הא איצטריך לצלי קדר אלא ודאי כמ"ש דרבנן לא דרשי מבושל להוציא ממשמעותיה דמים ומשקין לבד הוא דילפי בק"ו אבל בצלי קדר אינו עובר ויותר נראה דברי הלח"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כרבי וכן מבואר מדבריו שם דשאר משקין מבשל מבושל ילפינן וצלאו ואחר כך בישלו מסברא ידעינן וכר' יוסי ברקיק המבושל וכמ"ש הלח"מ ז"ל אלא דגם בזה יש לפקפק דלכאורה לר' יוסי דבישול מבטל הצלי איצטריך קרא לבשלו ואח"כ צלאו דלא נימא דהצליה מבטל הבישול ואין זה מוכרח ועיין תוספות שם בפסחים בד"ה עולא אמר ואחר כל הנ"ל נראה דהא דאמרינן בסנהדרין דרך בישול אסרה תורה לאו למימרא דטיגון לא מיקרי בישול אלא דרוב בישול הוא בדבר לח ומדכתב רחמנא סתם לא תבשל ש"מ דבחלב הוא אבל פשיטא דגם ע"י צלי אסור מה"ת דבכלל בישול גם צלי. ודו"ק:

דף נא גמ' דלעת הרמוצה אמר שמואל קרא קרקוזאי. עיין בפי' הרא"ש ז"ל שכתב דלשמואל נמי נקראת רמוצה ע"ש שמטמינין אותה ברמץ שכן דרכה וכן פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה ועיין בכלאים פ"א בדברי הרע"ב והתוס' יו"ט ז"ל ולח"מ ז"ל:

ואם אמר כל מעשה תנור עלי כו' עיין תוספות ז"ל שדקדקו אי כל דסיפא דוקא או לאו דוקא ובירושלמי מבואר דל"ד דתני התם מן הנעשים בקדירה אסור בכל הנעשה בקדירה ע"ש ועיין עוד בלשון הירושלמי בהא דיורד לקדירה ויורד לאלפס ולענין נודר מן המבושל כתב הרמב"ם ז"ל סתם ולא חילק בין מבושל לתבשיל שאני טועם וכתב הלח"מ ז"ל דס"ל דברייתא דאסר בצלי ושלוק בתבשיל שאני טועם מיירי' באתרא דקרי לצלי מבושל. ובירושלמי מבואר להדיא דלכ"ע אסור בצלי ושלוק בתבשיל שאני טועם. וכמו שהביאו הראשונים דבריו ז"ל:

ע"ב משנה מן הכבוש כו' כבר כתבו הראשונים ז"ל חילוק בין רישא לסיפא והרמב"ם ז"ל לא כתב גם בזה שום חילוק אלא תלה הכל לפי המקום ומ"ש הכ"מ ז"ל לפרש דהכי מפרש למתניתין דהדבר תלוי במקומות כבר כתב הלח"מ ז"ל דאין זה נראה ועוד דמאי מיבעי ליה דכבוש מאי דשלוק מאי ולפי דברי פי' המשניות שכתב דאין הלכה כר"י יפה כתב הלח"מ ז"ל דלמאן דפליג ליכא שום חילוק אבל גם לזה תיקשי מהא דבעי בגמ' דכבוש מאי דשלוק מאי משמע דס"ל כר"י דמתניתין וי"ל כיון דמשמע ליה דפלוגתא היא ע"כ הניח הדבר על מנהג המקום וכמו שכתב בהקדמתו בפי' המשנה:

שם דג דגים שאני טועם כו' עיין בפי' הרא"ש ז"ל שכתב דאו או קאמר ופליגא דרשב"א ועיין מ"ש בפסקיו ובב"י סי' רי"ז באורך ובירושלמי איתא בהדיא בדברי רשב"א דדג משמע גדול ודגה משמע קטנים ודגים משמע בין גדולים בין קטנים וליכא פלוגתא בין תנא דמתניתין לרשב"א:

הנודר מטרית טרופה מותר בציר ומורייס כך היא גרסת הר"ן ז"ל והרא"ש ז"ל גורס אסור בציר ומורייס ובירושלמי גריס נמי מותר בציר ומורייס וכן מוכח שם בגמ' דדייק התם מותר בציר ומורייס הא בצחצה אסור והא אמר ר"י הולכין בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נש למימר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנה ומשני תמן קריין לטריתא צחנה אלמא דגרסינן מותר בציר ומורייס וכן מוכח מינה דלא כמ"ש הר"ן ז"ל לחלק בין שלמים וטרופים אבל באמת הרשב"א ז"ל גרס בירושלמי דאמציעתא קאי הנודר מן הצחנה אסור בטרית ע"ז קאמר והא בלשון בני אדם לית בר נש אמר לחבריה זבין לי טרית והוא זבין ליה צחנה אלמא דצחנה לא מיקרי טרית וכן טרית לא מיקרי צחנה ואמאי אסור בטרית ומשני תמן קרינן לטריתא צחנה ומש"ה אסור בטרית כי נדר מן הצחנה וגירסא זו נכונה היא ודו"ק:

דף נב הנודר מן הבשר מותר כו' ור' יהודה אוסר אמר ר' יהודה כו' [עיין בתוספתא משמע דר' יהודה בשאני טועם פליג ולקמן מיבעי לן בשאני טועם לכ"ע] וכתב הר"ן ז"ל דלסייע לר' יוסי מייתי הך עובדא משמע דהוי גרס ר' יוסי אוסר גם בסיפא גבי בשר ורוטב וקשיא לי א"כ ע"כ ס"ל לר' יוסי דבנודר מסתם בשר אסור בנותן טעם דכיון דאסר עליו בשר אסור אפילו בטעמו כמו אם אמר בשר זה עלי לרבנן וא"כ אמאי מתיר רבי יוסי באשישים אם נדר מעדשים הא לא גרע מרוטב וקיפה דלא הוי אלא טעם בעלמא וע"כ ר' יהודה דמייתי עובדא דר' טרפון ס"ל דכל שיש בו טעם דבר הנדור אע"ג דאינו נקרא על שמו כמו ביצים שנתבשלו עם הבשר מ"מ אסורים וא"כ יאסר אפילו באשישים ועוד דלמה ליה למימר דמש"ה אסר ר' יוסי בקום משום דמיקרי קומא דחלבא הא בלא"ה אסור דעכ"פ יש בו טעם חלב קצת כמו היכא דאסר עליו חלב זה דודאי אסור בקום וכמ"ש רש"י ז"ל דיש בו צחצוחי חלב אלא דצריך לדקדק ר' יהודה דאמר דאפילו בקונם בשר סתם עלי דאסור ברוטב ובקיפה אי לא קאמר אלא ברוטב וקיפה שיצא ממנו אחר נדרו וס"ל דגם בבשר סתם נעשה כהקדש וכל היוצא ממנו אסור או ס"ל דאסור אפילו ברוטב שהיה בשעת נדרו דכיון שיש בו טעם בשר הרי הוא בכלל בשר אע"ג דלא מיקרי בשר ומהא דאמרו לו רבנן כן הדבר אימתי בזמן שאומר בשר זה עלי כו' משמע דברוטב היוצא ממנו לאחר נדרו פליגי דר"י ס"ל דבשר סתם הוי כבשר זה והיוצא ממנו אסור ורבנן ס"ל דוקא בבשר זה הוא דאסור אבל אם כבר היה הרוטב קודם נדרו גם ר"י מודה דמותר ברוטב כיון דלא מיקרי בשר ולפ"ז א"ש דרישא דפליגי בקום היינו בקום שהיה בשעת הנדר ומש"ה אמרינן דטעמא דר"י הוא משום דמיקרי קומא דחלבא דאין לומר דברישא נמי פליגי בקום שיצא ממנו לאחר הנדר דא"כ תרתי למה לי:

ועוד יש לומר דקום וחלב תרי מילי נינהו ולא הוי בכלל יוצא מהן או נתינת טעם הראשון ומש"כ רש"י ז"ל דיש בו צחצוחי חלב אינו מוכרח דבגמרא קאמרינן דטעמיה דר' יוסי הוא משום דמיקרי קומא דחלבא ועיין תוי"ט ז"ל אע"ג דיש לומר דס"ל לרש"י ז"ל דאי לאו דיש בו צחצוחי חלב לא היה מועיל מה שנקרא קומא דחלבא כיון דמינא אחרינא הוא וביו"ד בש"ע פליגי הפוסקים בקום אי שרי למיכל משום איסור אמ"ה דחלב הותר ולא קום לדברי הט"ז ז"ל שם וכן נראה כדברי הט"ז ז"ל דלהר"ר אליעזר אפילו מי חלב אסורין דמ"ש הרא"ש ז"ל בחולין דנסיובי אסור מה"ת בבשר משום דנקרא חלב לא משמע הכי בשמעתין דאי מיקרי חלב בלשון תורה אמאי לא קאמר טעמיה דר' יוסי משום דאזיל בתר לשון תורה לחומרא ונהי דש"ס דילן ס"ל דלא אזלינן בתר לשון תורה כלל הא בירושלמי נמי אמרינן דטעמיה דר' יוסי משום דשם אביו עליו אבל הוא עצמו ודאי לא מיקרי חלב וי"ל דמ"ש הרא"ש ז"ל דאסור מה"ת היינו משום דיש בו צחצוחי חלב וכמ"ש רש"י ז"ל אבל הוא עצמו ודאי לא מיקרי חלב אפילו הנסיובי וא"כ לדברי הר"א ז"ל דס"ל דחלב הותר דוקא ודאי דנסיובי נמי אסור:

אלא דלפ"ז דברי הר"א ז"ל צ"ע [ועיין פירוש הראב"ד ז"ל בקום] מהא דתנן הכא דמותר בקום וכמו שהקשה הט"ז ז"ל ומה שתירץ הט"ז ז"ל דהכא לא מיירי באכילה אלא בהנאה אינו מובן דהא מיירי הכא דנדר סתם מחלב א"כ לא נאסר אלא באכילתו דאי נאסר נמי בהנאתו א"כ גבי נודר מן הבשר אמאי שרו רבנן ברוטב וקיפה כיון דאסר עליו הנאת בשר ממילא גם הרוטב בכלל הנאה הוא אלא ודאי לא נאסר אלא באכילת בשר או אכילת חלב וכמ"ש הר"ן ז"ל לקמן לענין חלופיהן ג"כ דהיכא דאסר איזה מין סתם לא נאסר