קרן אורה נדרים מא

דהוי אהקדש לזמן דבקדושת הגוף לא פקעה בכדי וה"נ כיון דאיסתליק רשותו לגמרי במה תחזור אליה וכמו בגרושין היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאין חוזרת לרשותו אבל לעולא ניחא דלא איסתליק רשותו עד שיזכו בו בתורת הפקר ומש"ה כל שלא זכה בו חוזרת לרשותו:

אבל ר"ל משמע דס"ל דלרבנן אפי' הפקר לזמן אינו יכול לחזור בו וצ"ל לדידיה דשדה שאני דאשכחן ביה חזרה מאליה בשדה מקנה וכמ"ש לעיל בשמעתא דנטיעות כו' ומש"ה מוקי לרישא נמי כר' יוסי והא דאחר ג' אינו יכול לחזור בו הוא מדרבנן שלא לישתכח תורת הפקר וגבי שנה ושבוע כיון דלא שכיחי אוקמוה אדאורייתא וכמ"ש רש"י ז"ל ופריך אי הכי אפי' תוך ג' נמי וכמ"ש הרא"ש ז"ל ומשני מפני הרמאים וכתב ז"ל דלרבנן נמי ע"כ צ"ל טעמא דתוך ג' יכול לחזור הוא מפני הרמאים ואליבא דעולא דלר"ל יש לומר דלרבנן גם תוך ג' אינו יכול לחזור בו כיון דמדאורייתא הפקר הוא לא אפקוה מדין תורה מפני הרמאים ופטור מן המעשר אלא דלפי' הר"ן ז"ל לעיל דתוך ג' חוזר בו אפי' לאחר זכיה א"כ לר"י נמי הוי הפקר מה"ת ואפ"ה מפני הרמאים אמרו דלא הוי הפקר וה"ה לרבנן אבל לפי' הרא"ש ז"ל לעיל דאחר זכיה אינו חוזר בו אפי' תוך ג' שפיר מצינן למימר לר"ל דלרבנן אינו יכול לחזור בו כלל אפי' תוך ג' והקשה הרא"ש ז"ל לר"י מאי ירויחו הרמאים דהא חייבים לעשר מה"ת והיינו לפי שיטתו דלא תיקנו דאין יכול לחזור בו אלא בחזרה בעלמא אבל ע"י זכיה פטור מן המעשר וא"כ מאי ירויחו הרמאים הא מ"מ חייבין במעשר ותירץ דלמאי דתיקנו חכמים דאין יכול לחזור בו הוי הפקר ב"ד ופטור מן המעשר מה"ת ויש לדקדק לפ"ז אין חילוק בהפקר בין רבנן לר' יוסי דאחר ג' לתרווייהו אין יכול לחזור בו והפקר הוא מה"ת ובתוך ג' לתרווייהו יכול לחזור בו ולא הוי הפקר וא"כ במאי פליגי רבנן ור"י במתניתין דתוך ג' לרבנן נמי יכול לחזור בו ואמאי שרי במודר הנאה ולאחר ג' לר' יוסי נמי הוי הפקר גמור ואמאי אסר ר' יוסי במודר הנאה אלא דמתניתין תיקשי לכ"ע דהא מיירי לאלתר ולכ"ע יכול לחזור בו ולא יצא מרשותו ומ"ט דרבנן דשרו במודר הנאה וי"ל דתקנתא דמפני הרמאים לא שייכא אלא בשדה שעושין רמאות להפקיע ממעשר ולהכי תיקנו בזה דיכול לחזור בו תוך ג' אבל בשאר מילי לא עבדו תקנתא והוי הפקר מיד אלא דהרא"ש ז"ל לעיל לא כתב כן ויתבאר עוד לקמן בשיטת התוס' ז"ל:

ופריך הש"ס מברייתא דהמפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ולריש לקיש דמוקי לה כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר לר' יוסי הא מה"ת חייב במעשר ומשני דהא רבנן היא ופטור מן המעשר מה"ת אבל מדרבנן חייב גם במעשר כיון שחזר בו תוך ג' והקשה הרא"ש ז"ל לשיטתו דבתורת זכיה אינו חוזר בו אפי' תוך ג' א"כ לוקמי כר' יוסי ובבצרו לשם זכיה ותירץ דלשם זכיה פטור אפי' בפאה דמתעזוב יתירא לא ילפינן אלא לחזרה והקשה ע"ז דבתורת חזרה לא צריך קרא לר' יוסי וע"כ לתורת זכיה אתי והדק"ל דפטור ממעשר גם לר' יוסי וכתב דלמאי דפירש דאפי' בתורת זכיה חייב ניחא ולא הבנתי נהי דתוך ג' חייב במעשר אפי' בתורת זכיה היינו מדרבנן מפני הרמאים אבל מה"ת פטור אפי' לר"י כיון דבצרו לשם זכיה וא"כ שפיר אתיא אפי' כר' יוסי ופטור מן המעשר מה"ת כמו לרבנן וע"כ צ"ל דברייתא מיירי בתורת חזרה והא דחייב בפאה לר' יוסי באמת לאו מתעזוב יתירא דתעזוב יתירא איצטריך לשינוי כדאיתא בב"ק דף צ"ז ופריך הש"ס אמאי פטור מן המעשר:

וקאמר הש"ס עוד ואב"א הא דאפקריה באפי תרי הא דאפקריה באפי תלתא. ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל דמהדר לאוקמי ברייתא דהמפקיר כרמו כר' יוסי ומודה היכא דאפקריה באפי ג' דאינו חוזר בו וכי קאמר דהפקר כמתנה דאפקריה באפי תרי ור' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כר' יוסי ס"ל ובאפי תרי הפקר כמתנה ויכול לחזור בו וריב"ל כרבנן ס"ל דאפי' באחד הוי הפקר וכתב הר"ן ז"ל דלהלכה אידחיא כל הך סוגיא דר' יוחנן הוא דאמר הכי לעיל דר"י ס"ל הפקר כמתנה אבל איתותב לעיל וקיי"ל כרבא. וא"כ ליכא פלוגתא בין ר' יוסי ורבנן בעלמא גבי הפקר וא"כ ממילא דקיי"ל כריב"ל דבחד נמי הפקר דר' יוחנן אליבא דר' יוסי הוא דאמר דבפני ב' לא הוי הפקר ולטעמיה אזיל דאמר לר' יוסי הפקר כמתנה וכיון דקיי"ל כרבא ממילא ליתא להא דר' יוחנן וא"כ לא הבנתי מ"ש הר"ן ז"ל לענין הלכה בפלוגתא דר"י וריב"ל דקיי"ל כריב"ל ומשמע דמלתא באפי נפשה היא וכבר שמעינן לה דלרבא ליכא פלוגתא כלל ומדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני שלשה גם לריב"ל וא"כ אכתי תיקשי ממתניתין אמאי שרו רבנן במודר הנאה כיון דלא הוי בפני ג' ומדרבנן לא הוי הפקר וי"ל דבאין לו מה יאכל שרי אפי' בהפקר כי האי וכמ"ש התוס' בשבת ובב"מ לענין גיגית נר וקדירה דבלב שלם מפקיר להו וכמו שיתבאר בזה:

והנה לשיטה זו דר' יוחנן ס"ל כר' יוסי תיקשי אטו לית ליה לר' יוחנן ביטול חמץ דמאי מהני הביטול דלא עדיף מהפקר גמור דברשותו הוא עד דאתי לרשות זוכה וכל זמן שלא זכה בה אדם ברשותו הוא ואמאי לא יעבור בבל יראה וי"ל כיון דבלא"ה אינו ברשותו והכתוב עשאו כאילו ברשותו סגי בהפקר כזה אע"ג דבמתנה לעובד כוכבים באמירה בעלמא ודאי עבר בבל יראה ע"כ הפקר לא הוי ממש דומיא דמתנה מדיכול לזכות בו בעצמו. ויש לדקדק עוד מהא דאמר ר' יוחנן בגיטין המפקיר עבדו יצא לחרות וצריך גט שחרור ואמאי יצא לחרות כיון דלא אתי לרשות זוכה והיכי פרכינן לה מקרא דעבד איש שיש רשות לרבו עליו אבל אם הפקיר אין רשות לרבו עליו והא לא יצא עדיין מרשותו וכ"ת דהעבד זוכה בעצמו וזכותו וידו באים כאחת אכתי התינח גדולים אבל קטנים מא"ל. וכן צ"ע בכמה סתמי דמתניתין דאמרינן מגו דאי בעי מפקיר נכסיה והוי עני וחזי ליה ולר' יוחנן אליבא דר' יוסי אפי' אי מפקיר נכסיה מאי הוי אכתי לאו עני הוא כיון דעדיין לא בא לרשות זוכה והיה נראה עוד לומר בזה דפלוגתא דר' יוסי ורבנן תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה בהפקר לעניים למ"ד דבעינן הפקר לעניים ולעשירים משום דיליף משמטה א"כ הפקר דומיא דשמטה דלא בעינן רשות זוכה ומודה בה ר"י כמ"ש לעיל בשם הירושלמי ולמ"ד דהפקר לעניים נמי הפקר משום דיליף מפאה י"ל דפאה נמי לא הוי הפקר גמור עד דזכו בה עניים והמשל"מ ז"ל בפ"ב מהל' תרומות כתב אליבא דהלכתא נמי לא מפטר פאה ממעשר עד דאתי לידי עניים והביא ראיה לזה מפ' השולח ע"ש ולא הבנתי ראיתו דהתם כתבו התוס' ז"ל דהוי הפקר בטעות דאדעתא דעובד כוכבים לא אפקרה ובב"ק גבי דינא דאי עביד אינש דינא לנפשיה דמייתי התם הא דבעה"ב שהניח להם פאה מצד אחד ונטלו מצד אחר זו"ז פאה ומסיק התם דזו"ז פאה לפוטרה מן המעשר ומוכח מינה דפאה פטור מן המעשר אפי' לא זכו בה עניים ועיין תוס' ז"ל התם ועוד צ"ע בזה בכריתות בהא דאמר ר' יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו ולר' יוסי אמאי אינו חוזר לרשותו מיד שהוזמו עדיו כיון דלא יצא מרשותו בשעה שנתיאש ומסתמא מיד שהוזמו עדין חוזר בו מהיאוש:

ובהפקר לזמן משמע מסוגיין דלרבנן נמי לא נפיק מרשותו עד דאתי לרשות זוכה. וא"כ צ"ע מש"כ הב"י בא"ח ס' ר"מ דמפקיר בהמתו עד אחר השבת. והיכי סגי בזה כיון דלא יצא מרשותו. ומד' הר"ן ז"ל נראה דמה"ת לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה אבל מלשון רש"י ז"ל נראה דמדרבנן הוא דלא הוי הפקר. וי"ל דהר"ן ז"ל ג"כ לא כתב דהפקר לזמן דמי למתנה גם לרבנן אלא לר' יוחנן דמוקי לר' יוסי בהכי וא"כ י"ל דבהפקר לזמן רבנן נמי מודו. אבל למסקנא דקי"ל כרבא דליכא מ"ד דהפקר כמתנה. א"כ בהפקר לזמן נמי לא אמרי' הכי ומדרבנן הוא דיכול לחזור בו אבל מה"ת הוי הפקר. וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' נדרים אלא דא"כ היה לי' לפרש דמה"ת הפקר הוא ופטור מן המעשר:

ולענין תוך ג' כבר כתבתי לעיל דלהרא"ש ז"ל דוקא בחזרה לא הוי הפקר אבל בתורת זכיה הוי הפקר ופטור מן המעשר. ולהר"ן ז"ל אפילו חזר בו אחר שזכה בו אחר ג"כ לא הוי הפקר וכן משמע מהא דמוקי פטור מן המעשר דהמפקיר כרמו פטור מדאורייתא אבל מדרבנן לא הוי הפקר וחייב במעשר:

והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהלכות נדרים הלכה י"ז המפקיר את שדהו ולא זכה בה אדם יכול לחזור בו. אחר שלשה ימים אינו יכול לחזור בו אא"כ קדם וזכה בה הרי הוא כזוכה מן ההפקר מבואר מדבריו ז"ל דס"ל כהרא"ש ז"ל דאחר זכיה אינו יכול לחזור בו ואם זכה בו הוא עצמו כתב הכ"מ ז"ל דלא הוי הפקר מהא דכתב אחר שלשה אא"כ קדם וזכה משמע דקודם שלשה אפילו בתורת זכיה לא הוי הפקר וכבר הקשה על זה הל"מ ז"ל מהא דכתב בפ"ה מהלכות מתנות עניים במפקיר כרמו וקדם וזכה בו דפטור מן המעשר והכא מסקינן דמדרבנן חייב במעשר אלא ע"כ בתורת זכיה הוי הפקר גמור וכדברי הרא"ש ז"ל. אלא תיקשי הא מסוגיין משמע דברייתא מיירי בתורת חזרה ומש"ה מוקי לה בפטור דאורייתא אבל מדרבנן חייב במעשר. ואמאי לא כתב הרמב"ם ז"ל ג"כ הכי וי"ל דבנדה פרק בא סימן מוכח דס"ל התם דפטור מן המעשר דמפקיר כרמו היינו אפילו מדרבנן. גבי הא דתנן התם כל שחייב בפאה חייב במעשרות ופריך עליה מהא דהמפקיר כרמו דחייב בפאה ופטור מן המעשר ומוכח מינה דמין קתני. ואי נימא דמדרבנן חייב במעשר מאי קושיא הא עכ"פ חייב גם במעשר אלא ש"מ דמפרש לל דבצרו בתורת זכיה ופטור מן המעשר אפי' מדרבנן ובזה מיושב נמי קושיא אחריתי שם דממאי מוכח דמין קתני דלמא מתניתין דנדה אתיא כר' יוסי ואליביה חייב נמי במעשר וכעין זה הקשו התוס' ז"ל התם אבל לפי הנ"ל ניחא דבתורת זכיה גם לר' יוסי פטור מן המעשר וכמש"ל אלא דבלא"ה הא לא תיקשי דהתם כולה שמעתא אליבא דרבא סלקא ולרבא בלא"ה ניחא דאליביה לא פליגי רבנן ור'